נכדי התמים חקר את סיפורם: בעקבות שני חסידים שנשכחו
מה אומרים לכם השמות: "רבי יקותיאל זלמן וואלעס", "רבי לוי יצחק זלמנסון"? אם הבקיאות שלכם בקורות ימי החסידים היא כמו הבקיאות שלי, סביר להניח שאתם שומעים עליהם פעם ראשונה, כמוני.
אך לנכדי הת' דובער זקלס שי' השמות הללו הם עילה לכתוב עליהם מאמר ארוך ומפורט שנדפס לאחרונה בכרך החדש והאחרון של "היכל הבעש"ט", הגדוש במאמרים ומחקרים על פני חמש מאות עמודיו.
ובכן רבי יקותיאל זלמן וואלעס הוא חתנו של האדמו"ר האמצעי והוא עצמו נכדו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב. החתונה שלו התקיימה שנה אחת לאחר החתונה הגדולה בז'לובין שם היתה לראשונה חתונה בין שני המחותנים אדמו"ר הזקן ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשונה מהחתונה שהתקיימה בז'לובין, החתונה הזו - השניה - התקיימה במקום מושבו של אדמו"ר הזקן, בליאדי.
במשך השנים היה מקובל, כי "החתונה הגדולה בז'לאבין" היא חתונתו של ר' יקותיאל זלמן, אך הרב שלום דובער לוין (תולדות חב"ד ברוסיה, עמ' כג-כד) הוכיח כי מדובר בר' אליעזר דרבדמדיקר. יתכן כי בשל הבלבול ששורר בין שתי החתונות, רבים מהסיפורים המסופרים על "החתונה הגדולה בז'לאבין" אירעו למעשה בחתונתו של ר' יקותיאל זלמן בליאדי.
המצאותו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב בקרבתו של אדה"ז אינה דבר של מה בכך וסיפורים רבים נקשרו בשהייתו זו בליאדי בעת החתונה.
בזיכרונותיו של ר' ישעיה הלוי הורביץ (תרמ"ג תשל"ח) מופיעים, עדות מכלי שני, סיפורים ששמע מהשו"ב ר' דוב ששמע מר' מנחם נחום בן אדמו"ר האמצעי, שהשתתף בעצמו בחתונה זו כנער צעיר:
"הר"נ (ר' מנחם נחום] ז"ל היה נער קטן ונמסר להמחותן הרה"ק הנזכר (ר' לוי יצחק מברדיטשוב) שישמשנו וילך עמו תמיד. פעם אחת כשהלך עמו ברחוב שהיה מלא אילנות שאלו: נחומ'קי למה נצרכו האילנות? והשיב לו הר"נ: כשהחסידים ילכו אל הרב לא יתעו (זאלען זיי ניט בלאנדזין), ותפס הרה"ק את הדיבורים האלה ושנה אותם זמן רב בדביקות גדולה ובעמקי עשתונותיו (כי כך היה דרכו בקודש לתפוס איזה דיבורים ולשנותם כמה פעמים אין מספר בדביקות ובעמקות).
ופעם אחת באה חבורת חסידים לקבל פניו הקדושות והוא שכב על הקאנאפע [=כורסא] בעמקי עשתונותיו, וכשראם אמר להם: לכו אל המחותן ותשאלו אותו אימתי בא משיח, המה הלכו תיכף אל אדמו"ר הזקן זי"ע ומסרו לו את השליחות, אבל הוא השיב להם שיילכו כל אחד לעבודתו ולעסקיו. המה חזרו אל הרה"ק הנזכר ומצאוהו שוכב בעיניים סגורות בעמקי עשתונותיו שונה בלי הרף את הדיבורים הנזכרים בדביקות גדולה וכן היה זמן רב. וחשבו שבאמת הוא פוקד עליהם להביא לו תשובה מהמחותן על שאלתו, וע"כ חזרו לאדמו"ר נ"ע והתנצלו לפניו שאינו פוסק מדיבוריו הנזכרים, אבל אדמו"ר גער בהם בזה"ל: פעטחין! ער וועט אייך אזוי אפ האלטין א גאנצע נאכט [=כך הוא יעכבכם כל הלילה], לכו לדרכיכם.
עוד סיפר לו הר"נ זצ"ל שבעת החתונה הנזכרת התאכסן הרה"ק מבארדיטשוב בבית הרה"ח הגביר הר"פ משקלאוו ז"ל בן הגאון ר' חנוך העניך שיק ז"ל שהיו חשוכי בנים, ואשתו הפצירה בו ליתן פדיון להרב הק' הנזכר להתפלל שיפקדו בזש"ק אבל הוא לא רצה בשום אופן כי רבו המובהק אדמו"ר הזקן נ"ע אמר לו שאין צריך לו ילדים ולא בא לעוה"ז להוליד ילדים. אבל אשתו בעצמה הלכה ונתנה פ"נ והרה"ק בירך אותה להיפקד, ושכעברו איזה חדשים וניכרו בה סימני הריון אז בעלה הנזכר מצא חובה בנפשו לגלות ולספר מזה לרבו אדמו"ר הזקן נ"ע, ובשמעו הדבר תמה אדמו"ר ואמר חבל (בל"א אה ווא) מחותנו לא התבונן מה שאומר, ותיכף סיים ואמר אין זה כלום, זה רק רוח, וכן היה שלא ילדה שום ילד. אז בכה הר"פ הנ"ל לפני רבו ואמר, הלא מחותנו הרה"ק פעל לי ילד ורבי קלקל אותו, אז תפסו אדמו"ר ז"ל בידו ואמר לו "עמי במחיצתי אינך צריך לוולדות".
הספר "סידור עם דא"ח" אותו הדפיס אדמו"ר האמצעי מוכר לכולנו. לאחר שנתיים שנדפס הספר הוא הודפס שוב בתוספת מאמרים ובתיקון טעויות ע"י רבי יקותיאל זלמן יחד עם גיסו הרב מנחם נחום בנו של אדמו"ר האמצעי.
בנו של רבי יקותיאל זלמן הנקרא בשם "לוי זלמנסון" נישא לבתו של ה"צמח צדק" מרת דבורה לאה. לדבורה לאה זו היה אח בשם המהרי"ן, [ר' ישראל נח שניאורסאהן] ולימים דיברו בו נכבדות והציעו אותו לבתו של רבי יקותיאל זלמן לאשה הנקראת בשם מרת פריידא.
אלא שאז התעוררה השאלה האם אפשר להתחתן באופן כזה שהרי זה נוגד את צוואת רבי יהודה החסיד שלא להתחתן בן ובת ובת ובן מאותה משפחה? אלא שאדמו"ר הצ"צ הכריע להיתר וכתב זאת בספרו "פסקי דינים" בדף ריג.
הת' דובער זקלס מחלק את מאמרו לשני חלקים. בחלק הראשון הוא עוסק בדמותו של רבי יקותיאל זלמן חתנו של אדמו"ר האמצעי ובפרק ב' הוא עוסק בדמותו רבת האנפין של בנו של רבי יקותיאל זלמן, הוא רבי לוי יצחק זלמנסון, שהיה נשוי, כאמור, למרת דבורה לאה.
סיפור מעניין יש עם מרת דבורה לאה זו שהיתה נכדתה של מרת דבורה לאה בתו של אדמו"ר הזקן:
"דבורה לאה זו שנשאה את שם סבתה הרבנית דבורה לאה, שמסרה את נפשה כפשוטו עבור הצלת חיי אביה אדה"ז, צעדה אף היא בדרכה, וזכתה למסור את הנפש עבור יוקר זמנו של אביה, הצ"צ, כפי שיעיד הסיפור הבא:
הרבנית דבורה לאה היתה בעלת מזג טוב ביותר. אביה, הצמח צדק, העריך מאוד את אופיה והרבה לשבח אותה גם בגלל מעשה שעשתה:
כשהגיע זמן נישואיה התעורר צורך דחוף לגייס כספים כדי לכסות את הוצאות החתונה. הצמח צדק מאד לא רצה "לנסוע על המדינה" [לנסוע ברחבי המדינה לאסוף כספים], אך לאחר שידולים רבים קיבל על עצמו לעשות זאת, מכורח המציאות. העגלה כבר היתה מוכנה והכל ערוך ליציאה לדרך, ואז קרא הצמח צדק לבתו דבורה וכך אמר לה: מייעצים לי "לנסוע על המדינה", אך הדבר קשה לי ביותר, שכן אני מאוד מייקר את זמן הלימוד שלי. אם תמחלי לי את ה"קוטניקע" [בגד יקר עשוי מעור שועל] אז ניתן לסדר בדוחק שלא אצטרך לנסוע. אך אם אינך מוכנה לוותר על בגד זה, לא תהיה לי ברירה ואצטרך לצאת לדרך. השיבה הרבנית: גם לי, אבי, יקר עד מאוד זמן הלימוד שלך. אני מוחלת על הבגד במחילה גמורה ואמתית מקרב לב! והרבי לא נסע.
מעשה זה היה יקר מאוד בעיני הצמח צדק, והוא החזיק לבתו טובה עבור כך. פעמים רבות הזכיר זאת לשבח. וקרה פעם שהרבי הקפיד על בתו דבורה לאה בענין מסויים. הזכיר אחיה, הרבי המהר"ש לאביו את המאורע עם ה"קוטניקע", ובכך הסיר את הקפידה מעליה".
רבי לוי זלמנסון אף שהחל את דרכו ועסק במסחר נקרא ברבות הימים ע"י חותנו הצמח צדק לעמוד בראשות ישיבת ליובאוויטש הוא לא היסס אף לרגע והניח בצד את רצונותיו האישיים ונטל על שכמו את המשא הכבד לשאת בעול הנהגת הישיבה.
נכדי הת' דובער זקלס ממשיך בפרק המיוחד שלו המשתרע על עשרות דפים לרתק את הקוראים בכל מה שקשור לשתי דמויות אלה של רבי יקותיאל זלמן וואלעס ובנו רבי לוי זלמנסון ולקוראים את המאמר כולו ממתינה הנאה צרופה ומענגת.
אין לי ספק שהכותב עוד יפתיע אותנו בעוד מאמרים על דמויות חסידיות למופת שאת סיפורם הוא ילקט מכל פינה אפשרית ויאיר את עינינו ביצירותיו כיד ה' הטובה עליו. עלה והצלח.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com
ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
