לדמותם של תנאים בפרקי אבות: הנשיא שנרצח על ידי היוונים לפני נס חנוכה
תקופה חדשה מתחילה בעם ישראל, תקופת הזוגות. הנהגה משותפת, אחד נשיא והשני אב בית הדין.
תקופת הזוגות כולה מקבילה לתקופת מלכות החשמונאים, אך הזוג הראשון עצמו עוד היה בסוף תקופת היוונים - התקופה שקדמה לנס חנוכה, יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן.
הם היו תלמידים של אנטיגנוס איש סוכו, תלמידו של שמעון הצדיק. בזמן שמעון הצדיק היוונים כבשו את הארץ, לאחריו הנהיג את העם אנטיגנוס, ולאחריו הם הנהיגו את העם, בתקופתם היוונים גזרו גזירות שמד קשות שהובילו למרד החשמונאים ולנס חנוכה.
בתקופתם גם היו צדוק ובייתוס, שאף הם למדו אצל אנטיגנוס ומהם החלו תנועות של צדוקים ובייתוסים שכפרו בתורה שבעל פה.
על יוסי בן יועזר מסופר שהיה כהן ונזהר בהלכות טהרה עד שהיה חסיד שבכהונה, כמסופר בירושלמי חגיגה יד, יוסי בן יועזר היה חסיד שבכהונה והיתה מטפחתו מדרס לקודש.
וכונה גם בתואר יוסי שריא – יוסי המתיר, כמסופר במשנה במסכת עדיות פרק ח משנה ד: העיד רבי יוסי בן יועזר איש צרדה על איל קמצא, דכן - שטהור. ועל משקה בית מטבחיא, דכיין - טהורים. ודיקרב במיתא, מסתאב. וקרו לה יוסי שריא.
וכן כונה בתואר "איש אשכולות" – איש שהכל בו. כמסופר בגמרא בסוף מסכת סוטה:
משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי איש ירושלים בטלו האשכולות, שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי.
וכן במסכת תמורה דף טו ע"ב:
משמת יוסף בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים, בטלו האשכולות - איש שהכל בו.
ואמר רב יהודה אמר שמואל, כל אשכולות שעמדו להן לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו.
במתניתא תנא כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה, לא היה בהם שום דופי (לא היו שוכחים), מכאן ואילך היה בהן שום דופי.
המחלוקת הראשונה
עד ימיהם לא הייתה מחלוקת כלל בין חכמי ישראל בהלכה, אך בתקופתו הייתה המחלוקת הראשונה בהלכה, בינו לבין שותפו, יוסף בין יוחנן. במחלוקת זו שלהם חלקו כל הנשיאים שלאחריהם. המחלוקת הייתה על סמיכת קרבן ביום טוב, אם זה מותר או אסור.
כמסופר במשנה מסכת חגיגה פרק ב:
יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך יוסף בן יוחנן אומר לסמוך.
יהושע בן פרחיה אומר שלא לסמוך ניתאי הארבלי אומר לסמוך.
יהודה בן טבאי אומר שלא לסמוך שמעון בן שטח אומר לסמוך.
שמעיה אומר לסמוך אבטליון אומר שלא לסמוך.
הלל ומנחם לא נחלקו, יצא מנחם נכנס שמאי. שמאי אומר שלא לסמוך הלל אומר לסמוך.
הראשונים היו נשיאים ושניים להם אב בית דין.
וכותב רש"י שם: לסמוך ביום טוב. וזו היא מחלוקת ראשונה שהיתה בחכמי ישראל. . כולן (השמות המוזכרים במשנה) - דור אחר דור.
ובירושלמי מפורט שעדיין זו הייתה המחלוקת היחידה בלבד, ורק מתקופת הלל ושמאי החלו לחלוק בעוד מחלוקות.
במסכת שבת דף יד מסופר על תקנות שעשו הזוג: יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים גזרו טומאה על ארץ העמים – מפני ספק קברים, גזרו טומאה על כל ארצם, ועל כלי זכוכית.
משנתם
משנתם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היא במסכת אבות פרק א:
יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהם. יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך, ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".
הריגתו של הנשיא
יוסי בן יועזר נהרג על ידי היוונים בזמן גזירות השמד לפני נס חנוכה, וכמו שמספר המדרש שוחר טוב.
וירח את ריח בגדיו – ריח בוגדיו זה יקום איש צרורות. היה בן אחותו של יוסף בן יועזר, כאשר היו לוקחים את דודו יוסי בן יועזר לצליבה על שלימד תורה, היה זה בשבת, והיה יקום איש צרורות רוכב על סוס לפני שיירת הצליבה. אמר לו יקים (שהיה מתיוון) לדודו, תראה את הסוס שהרכיב אותי עליו אדוני היווני, וראה את "הסוס" עליו הרכיב אותך הקב"ה, אדונך.
אמר לו יוסי: אם כך למכעיסיו ק"ו לעושי רצונו שעתיד ליתן להם שכר. אמר לו יקים: עשה אדם רצונו יותר ממך?! אמר לו יוסי בן יועזר: ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו.
נכנס בו (ביקום איש צרורות) הדבר כארס של נחש. הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין, סקילה שריפה הרג וחנק. מה עשה: הביא קורה נעצה בארץ וקשר בה נימא, וערך העצים, והקיפן גדר של אבנים ועשה מדורה לפניה, ונעץ את החרב באמצע, והצית האור תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק, קדמתו האש, נפסקה הנימה, נפל לאש, קדמתו חרב, ונפל עליו גדר, ונשרף.
באותו הזמן גסס יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מטתו (של יקום איש צרורות) פרחה באויר. אמר: "בשעה קלה קדמני זה לגן עדן".
תלמידיהם וממשיכי דרכם של יוסי ויוסי היו יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי.
בנו של הנשיא
הגמרא במסכת בבא בתרא דף קלג מספרת על סיפור מעניין שהיה עם בנו של יוסף בן יועזר:
יוסף בן יועזר היה לו בן שלא היה נוהג כשורה, היה לו בנכסיו כלי מלא דינרים, קם והקדיש את הכלי למקדש.
הלך הבן ונשא את בתו של קושר הכתרים של ינאי המלך, ילדה אשתו, הלך הבן וקנה לה דג. קרעה את בטנו של הדג, מצא בה מרגלית, רצה למוכרה כדי לקבל כסף עבורה.
אמרה לו אשתו: אל תביא אותה לבית המלך שיקנו אותה, משום שיקחו אותה ממך בכסף מועט, לך הבא אותה אל הגזברים של בית המקדש שיקנו אותה. וכשתביא אותה אליהם, אל תעריך אותה אתה לומר מהו מחירה, לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואם תאמר סכום פחות — יתפסו אותך בדבריך ובכך תישאר, אלא שיעריכו אותה הם.
עשה כדבריה, הביא את המרגלית לגזבר בית המקדש, העריכו אותה בשלושה עשר כלים של דינרים. אמרו לו, שבע יש בידינו כדי לשלם לך עבור המרגלית, שש נוספות אין בידינו. אמר לגזברים: שבע תנו לי תמורתה, שש הנוספות שאתם חייבים לי הרי הן מוקדשות לשמים.
עמדו וכתבו בלשון שבח: יוסף בן יועזר הכניס לקופת ההקדש אחת, ובנו הכניס שש. ויש שאומרים שכתבו כך ובלשון של גנאי: יוסף בן יועזר הכניס לקופת ההקדש אחת, ובנו הוציא ממנה שבע שקיבל עבור המרגלית.
ביאורי הרבי
להכריע המחלוקת
בשיחת פרשת אחרי תשכ"ב ביאר הרבי על תקופת חייו של יוסי בן יועזר שקשורים למשנתו בפרקי אבות.
שהרי בימי יוסי בן יועזר החלה המחלוקת לראשונה בישראל, עד אז הספיק חכם אחד בלבד, אבל מאז שיש מחלוקת צריכים לבוא להכרעה בחכמים. ולכן מדגיש "יהי ביתך בית ועד לחכמים", לשון רבים, כי צריכים כמה חכמים, ושישבו בקביעות בכדי שיוכלו לפסוק הלכות, ולכן צריך שיהיה בית ועד קבוע.
"והוי מתאבק באבק רגליהם", באם זכה האדם שביתו יהיה בית הועד, אל יגבה עצמו בעיניו, אלא יתאבק כעפר, יכניע עצמו לחכמים, ואז יוכל לקבל בביטול "בצמא את דבריהם"[1].
ובשיחת שבת פרשת מטות מסעי תשמ"ב מביא הרבי חידוש מדהים:
יהושע בן פרחיה וניתאי הארבלי קיבלו הרי מיוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, ולכן נראה לומר, שעל אף ששניהם תלמידים של שניהם, בעיקר יהושע קיבל מיוסי בן יועזר וניתאי מיוסי בן יוחנן, שהרי הראשונים הם נשיאים והשניים אבות בית דין, ולכן נשיא למד מנשיא דרכי נשיאות, ואב בית דין מאב בית דין.
והנה בזמנם של יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן התחילה המחלוקת בישראל, שעד אז, גם אם היו מחלוקות, היו מכריעים את ההלכה למעשה בפועל על ידי שעמדו מיד למנין והכריעו כרוב, אבל בימי יוסי בן יועזר, המחלוקת נשארה, כי לא עמדו למנין. ולכן בזמנם כשהתחילו המחלוקות – התחילה גם הנהגה מחולקת לשני תפקידים, אבל בדורות שלפניהם הנשיא נשא בשני התפקידים.
ויוסי בן יועזר, שהוא נשיא, דואג במאמרו לכלל ישראל, לא רק לתלמידי החכמים אלא גם לבעלי הבתים הרגילים, שלא תהיה מחלוקת ככל הניתן ושידעו הכל כיצד להתנהג בפועל, ולכן מורה: יהי ביתך בית ועד לחכמים – היינו שצריכים להשתדל שכל בית של יהודי יהיה בית ועד לחכמים, וכאשר יוועדו חכמי ישראל יחד בבית של האדם, הם יבררו וילבנו את כל הדברים השנויים במחלוקת ויורו הנהגה בפועל, וכך תתמעט מחלוקת בישראל.
וממשיך והוי מתאבק בעפר רגליהם – כאומר לאדם: אל תתן את הבית שלך לחכמים ואילו אתה תלך לעסקיך, אלא שב עם החכמים, תתאבק בעפר רגליהם עד שתגיע לדרגה שתוכל לשמוע בצמא את דבריהם.
ולאחר מכן תלמידו יהושע בן פרחיה ממשיך, עשה לך רב – יהודי יכול לחשוב, היות והוא דאג ככה לחכמים לבית ועד, אם כן הוא נמצא בדרגה גבוהה מעליהם, ולכן אומרים לו, עשה לך רב, המשך בביטול מתוך קבלת עול, אבל מטרת הביטול היא "וקנה לך חבר", להמשיך בלימוד התורה מתוך חברותא, ולדון לכף זכות, לא לשפוט את תלמידי החכמים שבביתך, אלא לדון אותם לכף זכות.
וקשר נוסף פנימי יש בין יהושע בן פרחיה לרבו יוסי בן יועזר.
על יהושע בן פרחיה מסופר שהוא דחה את אותו האיש בשתי ידיו, ועל כך הגמרא אומרת שלא לנהוג כך. וקשה, הרי בגנות בהמה התורה לא מדברת, ומדוע מדברת בגנותו של יהושע כביכול? אלא שאין זה גנותו ובוודאי הוא ניסה לקרבו אחר מכן, על אף שהוא לא היה חייב בכך, שהרי אותו האיש היה מסית ומדיח שהתורה אומרת לא לחמול עליו, בכל זאת יהושע רצה לקרבו מצד מידת חסידות. ולכן יהושע אומר "הוי דן את כל האדם לכף זכות", כלומר, כתוצאה מהנהגה הפוכה כך קרה, ולכן מחדש, ללמד כף זכות על כל אדם, שם היה לומד עליו כף זכות אותו האיש לא היה עוזב.
וזה מצינו גם ביוסי בן יועזר, שהתיר כמה דברים שהיו אסורים עד שהיו קוראים לו "יוסי שריא", - יוסי המתיר, היינו שהנהגתו הייתה להשתדל למצוא בכל דבר את האפשרות להתיר את זה, כי כח דהיתרא עדיף, וזה על דרך לדון כל דבר לכף זכות.
ממי הם קיבלו
בשיחת שבת פרשת אחרי תשל"ו ביאר הרבי על המשנה, שהרי לכאורה קשה, מדוע המשנה כותבת על יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן שקיבלו מהם, והרי הם קיבלו לכאורה מאנטגינוס בלבד, ומדוע המשנה כותבם מהם? והנה הרמב"ם באמת כותב שהם קיבלו מאנטיגנוס בלבד, וכנראה לרמב"ם הייתה הגירסא במשנה, "קיבלו ממנו", כמו שיש גירסא כזו בכתבי יד, אך אדה"ז בסידורו הכניס את הגירסא קיבלו מהם, וממי הם קיבלו עוד?
וכן קשה מדוע המשנה מבארת היכן הם התגוררו, למה נוגע לנו מקומות מגוריהם, ודוחק לומר שזה בשביל להבדילם מתנאים אחרים בני אותה התקופה שהיו באותו השם.
וי"ל: אנטיגנוס היה אכן תלמיד יחיד של שמעון הצדיק, הוא היה רבו היחידי והמובהק ברמה הגבוהה, אבל בדור שלאחר מכן, יש כבר ירידת הדורות, ולכן הם קיבלו לא רק מרבם המובהק.
והנה יש שמפרשים שיוסי ויוסי קיבלו גם משמעון הצדיק ולזה הכוונה מהם, אבל זה אינו, שהרי לא היו צריכים לקבל משמעון עצמו כשניתן לקבל מאנטיגנוס שהיה מקבל מובהק של שמעון. אלא הכוונה היא שקיבלו מאנטיגנוס ומעוד חכמים שהיו משיירי כנסת הגדולה, וזה שהם לא מוזכרים במשניות זה מפני שהם לא היו משושלת העברת התורה ממקבל למקבל, ולכן לא מזכירים אותם, ומוזכרים רק שמעון הצדיק שהעביר את תורתו לתלמידו המובהק אנטיגנוס שהוא העביר להם אבל הם קיבלו גם מעוד מאנשי כנסת הגדולה.
והנה שמעון הצדיק שהיה משיירי אנשי כנסת הגדולה אמר על שלושה דברים העולם עומד, ושלושת הדברים הם כנגד שלושת הקוים, חסד גבורה ותפארת, גמילות חסדים זה קו החסד, עבודה זה קו הגבורה, ואילו תורה זה קו התפארת – הקו האמצעי. וזה מרומז בשמותיהם:
יוסי זה קו האמצעי, שהרי יוסי בגימטריא אלוקים, והשם הזה הוא בספירת המלכות – הקו האמצעי. ושניהם נקראו יוסי.
יועזר – מלשון עזרה, חסד. וכן יוחנן מורה על חסד, שהרי חז"ל אומרים (ברכות נז) שהרואה יוחנן בחלום ניסי ניסים נעשו לו – חסד.
איש צרדה – צרדה זה מלשון צרידת קול, גבורה, וכן איש ירושלים זה מלשון יראה שלם – יראה שזו גם גבורה.
והעניין של הגבורה שיש בהם זה תגבורת החסדים, שמרוב גבורת החסדים הם באים כחסדים מכוסים, ואת זה קיבלו מהם – הם קיבלו את עניין החסדים המכוסים מאנשי כנסת הגדולה.
שהרי מספרת הגמרא (יומא סט) על אנשי כנסת הגדולה: אמר רבי יהושע בן לוי למה נקרא שמן אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה. בא משה אמר הא-ל הגדול הגבור והנורא.
בא ירמיה ואמר נכרים מקרקרין בהיכלו איה נוראותיו לא אמר נורא.
בא דניאל אמר נכרים משתעבדים בבניו איה גבורותיו לא אמר גבור.
באו אנשי כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זו היא גבורת גבורתו שכובש את יצרו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות.
אם כן הם ראו את החסדים המכוסים שבגבורות, ואת זה יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן קיבלו מהם.
[1] וראה שם בשיחה פרטים נוספים בביאור משנה זו. וכן שאף במשנה זו יש את שלושת הקוים כמו בתחילת המסכת.
מאפשרים לכם לקבל
