"חכמים, היזהרו!" – בין הנהגה חסידית לאחריות ציבורית
ב"ה
"חכמים, היזהרו"!
- שמעתי מספרים על תלמיד-חכם אחד (איני זוכר את שמו ואני תקוה שהוא עדיין בחיים בעולם הזה ויאריך ימים ושנים טובות):
אותו תלמיד-חכם מצטיין ב'פרקטיקה הלכתית', כלומר, מעבר ללימוד התורה כשלעצמו הוא גם חוקר את החיים הטכניים על כל פרטיהם, ומשכך הוא בודק כל דבר במשקפי התורה וההלכה ומגיע לעתים למסקנות מעניינות.
אחת המסקנות שהגיע אליה הלמדן דנן, היא שלפי ההלכה אין צורך לחגור חגורת בטיחות בעת נסיעה ברכב בתוך העיר. מכיון שכותב השורות אינו מתיימר להרגיש עצמו 'מבין' בענינים אלו, לכן לא אוכל לתת חוות דעת ובוודאי לא המלצה על מסקנה זו, מה מקורה ועד כמה היא רצינית; מכל מקום, זו העובדה – שאותו יהודי חקר ובדק והסיק שמבחינה הלכתית מיותר לחגור חגורת בטיחות ברכב בעת נסיעה פנימית.
נאה דורש – ונאה מקיים... אותו תלמיד-חכם נמנע בכלל מלחגור חגורת בטיחות, אך לכל כלל יש יוצא מן הכלל: בערך בעשרה ימים בשנה, ימי חול-המועד (פסח וסוכות), הוא כן מקפיד על חגורת הבטיחות בעת נסיעה.
על השאלה המסקרנת: למה דוקא בחול המועד? השיב בפשטות: 'בחול המועד אסור לעשות מלאכה וגם נמנעים מכתיבה ככל האפשר. ובכן, אם יקרה מצב שבו יתפוס אותי שוטר כשאני לא חגור, איני רוצה להכשיל אותו בכתיבת דו"ח בחול המועד'...
2. הרבי לימד אותנו 'לגלות אחריות'! וכשחסיד עושה דבר מה בפרהסיא, הוא נדרש לחשוב לא רק על התועלת העכשווית שהוא עלול להפיק מהדבר, אלא גם לקחת אחריות על התוצאות האפשריות: איך יתקבל הדבר בעיני פלוני, ואיך יתפרש הדבר בעיני אלמוני, ומה יצא מזה מחר ומחרתיים.
גם אם כלפי עצמי הגעתי למסקנה שמדובר בפעולה חיובית, מותרת ומומלצת, עליי לחשוב פעמיים איך יגיבו הרואים והשומעים; האם הם יראו את הפעולה שלי וזה יגרום להם להתקרב יותר ליהדות ולחסידות, או שפעולתי תגרום להם משום מה למחשבות מסוג אחר.
עיקרון זה של 'לקיחת אחריות' הוא העומד בבסיסה של 'גזירת המשקה', כידוע (השייכת במיוחד לחג השבועות – ראה תורת מנחם חנ"ב ע' 414), שנוגעת לכל אחד ואחד באופן אישי; וכמובן, עיקרון זה נוגע במיוחד למי שמתעסק בפרסום ציבורי של רעיונות חסידיים, שעליו לחשוב מה יקרה כאשר הפרסום יגיע לידי היהודי הפשוט בשוק או לידי השוטר הנ"ל... איך הוא יבין זאת ולאיזה תוצאות זה יביא אצלו.
- נזכרתי בכל זה לנוכח פרסום חב"די מסויים שהגיע לידי בהשגחה פרטית, ובו ראיתי מסופר כך (אני מצטט במדוייק) – בקשר לחסיד הידוע ר' הענדל נ"ע:
"מסופר שפעם התפלל בהתרגשות גוברת והולכת, עד שהגיע לשיא התפילה והיה מוכן לקבל על עצמו עול מלכות שמים בקריאת שמע, הניח ידו על עיניו וקרא 'שמע ישראל, ה' אלוקינו', ה' אחד', בכוונת הלב ובהתבוננות מעמיקה.
ואז הסיר את כף ידו מעל עיניו, הביט נכחו ואז עיניו חיפשו אנה ואנה. כאשר מצא את הסנדלר, סימן לו להתקרב אליו, ואז הצביע רבי הנדל על נעליו הקרועות של אחד מתלמידי הישיבה, וסימן: תקן לו את נעליו על חשבוני.
אחרי התפילה היה מי שהעז לשאול: הלוא בזמן קריאת שמע ההלכה אוסרת לרמוז בעיניו ולקרוץ בשפתיו, וכיצד זה הורה באצבע לסנדלר על נעליו של אותו תלמיד?!
השיב לו רבי הנדל: הלוא עוסקים ב'ה' אחד' – באחדות השם, ומהי אחדות השם אם לא שלפלוני תהיינה נעליים"...
ובכן:
אם הסיפור המוזר הזה אכן היה, או לא היה, ואיך בדיוק היה – אשאיר ל"חוקרים החסידיים" לבדוק ולברר;
אולם מה שברור הוא, ללא כל ספק, שפרסום של סיפור כזה בצורה שתהיה זמינה לכל יהודי ולכל שוטר – אינה פעולה אחראית כלל!
והרי גם ככה אנו מצטערים על המצב השורר בבתי הכנסת מבחינת דיבורים וכדומה, ועל כך שלא מספיק מודעים לזהירות הנדרשת בענין התרכזות בסידור והעדר הסחות דעת וכו' וכו' –
וכי זה מה שחסר לנו שיבואו קלי דעת ויחתימו הנהגות מופקרות של זלזול בתפילה ב"חותמת כשרות" של חסידים הראשונים?!... ואין להאריך בדבר המצער.
4. באגרות רבות מתריע הרבי על כך שמפרסמים סיפורים חסידיים שנראים כמנוגדים להלכה, ושולל את הדבר מכל וכל. אפשר להאריך בזה ולהביא דוגמאות רבות, ואסתפק בהבאת שני מכתבים מענינא דיומא – בקשר ליום ההילולא של מורנו הבעש"ט בחג השבועות הבעל"ט:
ומסיימים בטוב.
ב. יש מכתבים שזה כתוב בהם הנקודה הזאת, מוזר שבחרת לשלוח תמונה של אגרת שלא קשורה לנושא אלא כדרך אגב.
ג. הסיפור שאתה מצטט מסופר על ר’ מיכאל בלינער
3
0
⸻
מסופר כי באו אל ר’ חיים מבריסק בבקשה שיחתום על קול קורא, שנוסחו מדגיש כי עוון לשון הרע חמור הרבה יותר מאכילת מאכלות אסורים, ואף צורפו לכך מקורות מן הש”ס והפוסקים.
ר’ חיים סירב בתוקף לחתום, וביאר את טעם סירובו:
“החשש שלי הוא שהציבור לא יזכור מן הדברים חומרת עניין הלה״ר אלא יזכרו שיש עברות שחמורות יותר מאכילת איסורים —
והרי כך תתקבל תוצאה הפוכה: במקום להחמיר בלשון הרע, יתחילו להקל במאכלות אסורים!”
0
0
מאפשרים לכם לקבל
