צביעות: לא הכניסו סיוע לברלין – אבל דורשים לספק לעזה
משה כהנא, COL
הקריאות של מנהיגי מדינות אירופה להפסיק את המבצע הצבאי של ישראל בעזה בשם "שיקולים הומניטריים" הפכו לשגרת חדשות. אך מאחורי המילים הרכות מסתתרת צביעות מתמשכת ומקוממת. אותה אירופה, שבעבר לא היססה להילחם עד הכנעת הנאצים – כולל במחיר של הרעבה והרס אדיר – דורשת מישראל להיכנע ללחצים תוך כדי מלחמה מול אויב רצחני מהאכזריים שידע העולם המודרני.
הדברים נאמרו בפה מלא גם על ידי שגריר ארצות הברית בישראל, מייק האקבי, שתקף הבוקר בגלי צה"ל את הלחץ האירופי:
"בריטניה וצרפת שוכחות את ההיסטוריה שלהן – הרי הן נלחמו נגד הנאצים עד הניצחון המוחלט. זה מקומם!" אמר השגריר.
דבריו באים על רקע גל הולך וגובר של דרישות מצד אירופה לישראל להפסיק את פעולתה הצבאית נגד חמאס ולהתמקד בסיוע הומניטרי לעזה – כולל העברת מאות משאיות של מזון, תרופות ודלק.
כך למשל, ראש ממשלת יוון, קיריאקוס מיטסוטאקיס – מאחרוני המנהיגים האירופים שנתפסו כתומכים בישראל – קרא לישראל "להפסיק מיד את המבצע כדי לאפשר הכנסת מזון ותרופות לעזה."
אלא שראוי לשאול את אותם מנהיגים שאלה פשוטה:
האם בזמן מלחמת העולם השנייה, כשברלין הופצצה מהאוויר ונצורה, הייתם מסכימים להכניס אליה מאות משאיות של סיוע הומניטרי, כדי "להפריד בין אזרחים לחיילים"?
התשובה ידועה. הבריטים, האמריקאים והצרפתים הפציצו את גרמניה עד עפר – עד שנכנעה ללא תנאים. אף אחד לא הציע אז להכניס לחם, דלק או תרופות לתוך הערים הנאציות. הסיבה ברורה: לא מפריעים למדינה דמוקרטית להכות באויב שמנסה להשמידה.
האבסורד הזה חמור שבעתיים, כאשר ברור לכל שהלחץ האירופי אינו באמת מוסרי או הומניטרי – אלא פוליטי לחלוטין. מדינות אירופה חיות תחת לחץ פוליטי פנימי הולך וגובר של אוכלוסייה מוסלמית – ציבור בוחרים שמהווה כיום לשון מאזניים ברבות מהמדינות הדמוקרטיות ביבשת.
אותם מצביעים הם שמניעים את מנהיגי אירופה לנהוג בצביעות מוסרית ולצבוע את הסכסוך הישראלי-ערבי בצבעים של "כיבוש", "מצור" ו"הפרות זכויות אדם" – כאשר בפועל מדובר במלחמה קיומית של מדינה קטנה מול רשת ג'יהאדית מרובת זרועות.
ישראל אינה צריכה להתנצל כשהיא מגנה על עצמה. חמאס הוא ארגון טרור נאצי, עם אידיאולוגיה רצחנית מוצהרת ומעשים שלא נופלים מאכזריותם מימי השואה. הדרישה למנוע מישראל להילחם בו – תוך כדי מתן גישה למקלטים, מזון ודלק – היא לא רק צביעות, אלא גם סיכון ממשי להמשך קיומה.
אבל מה באמת קורה בעזה?
עשרות משאיות "סיוע הומניטרי" שהועברו לרצועה – נכנסו ללא כל פיקוח אפקטיבי, והגיעו ברובן לידי חמאס. מדובר בשיטה ישנה ומוכרת: חמאס משתלט על החלוקה, והפך את המזון והתרופות לכלי שליטה. כך גייס לעצמו עוד אלפי מחבלים צעירים, כשהוא מתמרן בין רעב לתלות מוחלטת בו – גם בקרב מי שלא תומכים בו. זו לא עזרה הומניטרית – זו מערכת לוגיסטית של טרור.
וכשהסיוע הזה עובר – זה לא "למען האוכלוסייה האזרחית", אלא למען שרידות חמאס. מי שעוזר לחמאס לקבל עוד סיוע – מסייע בפועל להארכת המלחמה, לסבל של האזרחים, ולדיכוי של כל ניסיון לבנות עזה אחרת.
אז נשאל שוב את השאלה שצריכה להדהד בכל פרלמנט באירופה:
האם בזמן מלחמת העולם השנייה מישהו הציע להעביר מאות משאיות סיוע לברלין הנצורה – "כדי להפריד בין אזרחים לנאצים"?
כולנו יודעים את התשובה.
הצביעות הזו לא נובעת באמת מדאגה לאנושות. היא מגיעה משיקולים פוליטיים פנימיים ציניים – מאוכלוסיות מוסלמיות הולכות וגדלות במדינות אירופה, שהפכו לגורם מכריע בבחירות. מנהיגי אירופה לא רוצים להרגיז את המצביעים החדשים שלהם – אז הם מפנים את האצבע כלפי ישראל. שוב.
*
אך ישראל לא לבד. המלחמה נגד הטרור האיסלאמי הקיצוני היא לא רק מלחמה של ישראל – היא מלחמה של האנושות כולה. כפי שהרבי זעק כבר לפני עשרות שנים – העולם כולו צריך להבין: מה שקורה בישראל היום, יקרה במדריד, בפריז ובלונדון מחר. הטרור לא נעצר בגדרות עזה והוא לא מבחין בין יהודים ללא יהודים, הוא מכה ללא רחם.
ישראל נלחמת גם בשבילכם. השאלה היא אם תתעוררו בזמן.
אם אירופה רוצה להיות מוסרית באמת – שתעמוד לצד הצדק ומול הברבריות. לא להפך.
מאפשרים לכם לקבל
