לדמותם של תנאים בפרקי אבות: בפרק השבוע - בן הא הא ובן בג בג
בהמשך לפרקים הקודמים שעלה בשבועות שעברו, בעזרת ה' בל"נ בקיץ הקרוב, נעלה כל שבוע פרק מרתק על דמות של תנא מפרקי האבות של אותו השבוע, סיפורים עליו בחז"ל וביאורי הרבי על אותו התנא. מתוך הספר 'תנאים ומשנתם' שבשלבי עריכה.
והשבוע, פרק על התנאים בן בג בג ובן הא הא שמוזכר בפרקי אבות פרק ה'.
בן הא הא ויוחנן בן בג בג
בדורם של תלמידי הלל הזקן חיו התנאים בן הא הא ויוחנן בן בג בג, הם היו גרי צדק, או בנים לגרי צדק, שמם מעיד עליהם זאת:
בן הא הא – לאברהם התווספה אות ה"א לשמו וכן לשרה התווספה אות ה''א לשמה בזמן שהתגיירו, וכן לאברהם יש 5 אותיות בשמו, וא"כ בן ה" ה"א רומז שהוא בן אברהם ושרה, ככל הגרים שמתייחסים ישירות לאברהם ולשרה.
בן בג בג – בג זה גם גימטריה של האות ה"א וגם ראשי תיבות של בן גר בן גיורת, וכפי שנראה בהמשך בעזרת ה'.
יש דעות שהם היו אותו האדם שהרי שתי השמות עם אותה משמעות, אך הדעה המרכזית היא שמדובר בשני תנאים שונים.
על בן הא הא מסופר במסכת חגיגה דף ט עמוד ב:
הדין אומר, עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו, ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להימנות – שלא ניתן להשלים את זה.
אמר לו בר הי הי להלל האי להימנות? להמלאות היה צריך לומר, שהוא אינו יכול להשלים את החסר, אלא מה זה וחסרון לא יכול להמנות - אלא זה שמנוהו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן.
יש ברייתא ששנתה כדברי בן הי הי: מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל ק"ש של שחרית או קריאת שמע של ערבית או דשביטל תפלה של שחרית או תפלה של ערבית, וחסרון לא יוכל להימנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהן.
אמר לו בר הי הי להלל מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם, בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו, היינו צדיק היינו עובד אלהים? היינו רשע היינו אשר לא עבדו?
אמר לו עבדו ולא עבדו שניהם צדיקים גמורים הם, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד.
אמר לו ובגלל פעם אחת בלבד קוראים לו לא עבדו?
אמרו לו כן, צא ולמד משוק של חמרין – סבלים. עשרה פרסאות תמורת זוז אחד, אחד עשר פרסאות תמורת שתי זוזים – כי הוא משנה מהרגילות שלו, אותו הדבר בלימוד, בזמנם הייתה הרגילות ללמוד כל דבר מאה פעמים, ברגע שמשנה מרגילותו ולומד מאה פעמים ואחת, זה עבודה בשבילו ולכן נקרא עובד אלוקים.
הוא גם זכה להתגלות אליהו הנביא, כפי שממשיכה שם הגמרא:
אמר לו אליהו (הנביא) לבר הי הי וא"ל לר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו מח, י) הנה צרפתיך ולא בכסף, בחרתיך בכור עוני. מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות..
התוספות שם מביאים על דמותו של בר הי הי: בר הי הי להלל. יש מפרשים שגר היה והיינו בן אברהם ושרה שנתוסף ה"א בשמן וכן בג בג דכולה הגמרא עולה ה':
על דמותו של בן בג בג מצינו בכמה גמרות:
שמו היה יוחנן, וכפי שמסופר עליו במסכת קידושין דף י:
וכבר שלח יוחנן בן בג בג אצל רבי יהודה בן בתירה לנציבין, שמעתי עליך שאתה אומר ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה, שלח לו ואתה אי אתה אומר כן? מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה לדרוש בקל וחומר..
אמרה מעניינת ממנו מצינו במסכת בבא קמא דף כז:
בן בג בג אומר: אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ברשות, שמא תראה עליו כגנב, אלא שבור את שיניו, ואמור לו שלי אני נוטל.
במסכת עירובין וכן במסכת פסחים מצינו ממנו כמה דינים על עבודת הקורבנות.
משנתם הידועה של בן בג בג ובן הא הא נמצאת בסיום מסכת אבות:
בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר:
הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, דְּכֹלָּה בַּהּ; - הפוך בתורה והפוך בתורה שהכל בה.
וּבַהּ תֶּחֱזֵי, וְסִיב וּבְלֵה בַּהּ, - וגם כשתהיה זקן וסב תבלה בה ולא תעזבנה.
וּמִנַּהּ לָא תְּזוּעַ, - ואותה לא תעזוב
שֶׁאֵין לָךְ מִדָּה טוֹבָה הֵימֶנָּה.
בֶּן הֵא הֵא אוֹמֵר:
לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא. – לפי הצער השכר.
הרבי בשיחת הדרן על פרקי אבות (משיחות י' שבט תשל"ט, נדפס בלקוטי שיחות חי"ז) , מקשה, מה נוגע להדגיש בנוגע למשנה בפרקי אבות, שהתנאים שאמרו אותה היו גרים? ובפרט שאסור להזכיר לגר שהוא גר?
המדרש שמואל מביא על כך מהרשב"ם בשם ר"י בן הרא"ש, שנקראו כן בכדי להסתירם מן המלשינים, ולא רצה לפרסמם וכינה המסדר בלשון הצנע ובלשון נקיה, אבל עדיין, מזה שמכנים אותם כך במשנה צריכים לומר שזה נוגע לתוכן מאמרו.
ובפרט שלגבי בן בג בג קשה לומר זה, שהרי הגמרא 'מגלה' לנו ששמו הוא יוחנן.
ומבאר הרבי, ותחילה על בן הא הא, המשנה שאמר "לפום צערא אגרא", מוכרחים לומר שאין הכוונה לתורה ולמצוות, שזה לא שייך לקוראו בשם צער, (וראה שם ההוכחות), אלא הכוונה היא לצער שלא מחוייבים בו כמו הידורי מצווה, וזה נוגע לגר יותר, כי כל חיובו במצוות, זה דבר שמראש לא היה חייב בו והוא קיבל את זה על עצמו מבלי שנתחייב.
(ואצל יהודי, אפילו דבר שהוא עושה כהידור מצווה, זה גם חלק מסוג של חובה, שהרי מחוייב הוא לעבוד את ה' בכל כוחו).
ולכן על גר ניתן לומר "צערא", ומזה ללמוד על יהודי שמקבל על עצמו הנהגות טובות בלי נדר. ומובן מדוע המשנה מדגישה שהוא גר.
וזו הסיבה שגם הגמרא בחגיגה מספרת על בן הי הי בכינויו, כי גם שם מדובר על 'עובד אלוקים' שמשנה טבע רגילותו.
וגם המשנה הקודמת מדברת על בן בג בג, שהוא היה גר, כי בג בגימטריא הא, ולפי הפירוש שזה ראשי תיבות בן גר בן גיורת, הכוונה היא שהוריו היו גרים, (או שהוא עצמו היה גר, ובן גרים הכוונה כמו בן חורין), והיא מדגישה על מעלת הגר, שלאחר שמתגייר התורה נהפכת להיות אצלו דבר מרכזי ביותר, עד שהפך בה והפך בה דכולה בה.
ואגב, מבאר הרבי שניתן לומר כשני הפירושים בפירוש בג בג, שהרי אם זה רק גימטריא ה"א, היה ניתן לומר בן אד אד, שזה גם גימטריא ה', ומזה שאומר בג בג, בה לרמוז גם הראשי תיבות.
והנה על השם בן הא הא יותר מודגש שזה רמז לגר, משא"כ בג בג כותב הרשב"ם שזה יותר נעלם שהכוונה לגר, וכוונת הרשב"ם יש לומר: שהרי, בן הא הא, זה ההא של אברהם ושרה, וזה מראה שהוא עצמו היה גר ומתייחס ישירות לאברהם ושרה, משא"כ בן בג בג, זה גימטריה של אות ה' ה', וזה יותר נסתר, וגם לדעתו של בן בג בג זה בן גר בן גיורת, זה נסתר יותר שזה מראה שהוריו היו גרים ולא הוא עצמו.
כמו כן מביא הרבי לחידודי: יש גירסאות שגורסות בן בגבג במילה אחת, ויש בשתי מילים בג בג, וההבדל ביניהם, לפי הגירסא שזה במילה אחת, הכוונה היא שהוריו היו נשואים, התגיירו יחד, נישאו שוב וילדו אותו, או שהכוונה ששניהם התגיירו בדור אחד, אבל אם זה בשני מילים בן בג בג, זה בא להגיד שכל אחד מהוריו התגייר לבד, או אפילו בשתי דורות, שהאבא בדור אחד, והאמא, הוריה התגיירו בדור קודם.
ובשיחת עקב תשל"ז מביא הרבי את פירוש האריז"ל על בן הא הא ובן בג בג, שזה גימטריא ה פעמיים, וזה רומז על חמש חסדים וחמש גבורות, ומבאר אבא של הרבי על זה, שזה מרומז במשנה הפך בה והפך בה, ה' ישר – חסד וה' גבורות – שאורם בא הפוך.
מאפשרים לכם לקבל
