המשאית חלפה מול פני הרבי בפאראד - ואז לפתע ניתר צ'ארלי
בימים האחרונים הלכה לעולמה א' הדמויות הציוריות שליותה את -770 עשרות בשנים והיתה חלק מהנוף שלו.
הכוונה לאיש הצבעוני שנקרא בשם צ'רלי שעטף את כובעו בסיכות דש צבעוניות בזכות מצוות התורה וסיסמאות של חיזוק היהדות.
בשעתו כתבתי עליו אפיזודה הקשורה לל"ג בעומר:
"בשנים שבהן התקיימו תהלוכות ל"ג בעומר אצל הרבי היו תלמידי מוסדות החינוך עמלים בהכנת מיצגים לכבוד התהלוכה. ליד כל מוסד הועמדה משאית ארוכה שעליה נבנו המיצגים שביטאו רעיונות יהודיים וחסידיים. על כל משאית התנוסס שם המוסד שבנה את המיצג. "תות"ל המרכזי", "הדר התורה", "תפארת בחורים", "אהלי תורה", "בית רבקה" וכו' כאשר בעצם היתה כאן תחרות סמויה מי יצליח לפאר ולהדר את משאיתו ביותר ובעיקר מי יזכה שהרבי ינפנף פעמים רבות ביותר לעבר המשאית שלו במאור פנים.
היו תמימים שניצבו בפינה מסויימת והשקיפו לעבר הרבי כאשר המשאיות היו עוברות לפניו והם היוו מעין ועדת שופטים שדירגה את הנחת רוח שהיתה לרבי כשהביט ברעיונות המושקעים ובביצועם המקצועי של אותם מיצגים. מי שהיה מגיע שבוע לפני ל"ג בעומר לרחבת חובבי תורה בשעות של בין הסדרים לא היה מאמין למראה עיניו. התמימים שראשם ורובם בלימוד התורה גילו כשרונות מפתיעים שאינם מביישים אנשי תפאורה מקצועיים. לילות רבים עמלו התמימים בניסור, בצביעה, בהקמה ובציור ולבסוף היו מוציאים מתחת ידם מוצגים ומחזות להפצת היהדות והמעיינות באיכות גבוהה.
בדרך כלל עסקו המיצגים בסוגיות ובמבצעים חדשים שהרבי היה עוסק בהם בחיות באותו הזמן. פעם סיפר הרבי את הסיפור של הנגיד דוד צייס שביקש מרב חובל לדעת היכן הוא הצד שעליו להתפלל לכיון המקדש ולמד מכך הוראה בעבודת השם. באותו שנה היה אחד המיצגים שדימה את הנגיד מתפלל בספינתו לצד רב החובל וכהנה רבות.
באותה שנה שבה הייתי בקבוצה - שנת תשמ"ג - עמלו חברי הקבוצה על משאית שעסקה בשמירת השבת. המשאית חולקה לשבעה חלקים כאשר בכל חלק הוצג בעל מלאכה מסויים. חייט, סנדלר, בנאי וכו' ובחלק השישי שהוא כנגד יום השישי הוצגה מאפיית חלות. ובחלק השביעי הונח שולחן שבת כאשר מעליו נרות דולקים, ושולחן ערוך לאכילה. הכותרת הראשית לאורכה של המשאית היתה: "ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות"
מסורת היתה בידי התמימים שעל החלק השישי במשאית בו מוצגת מאפיית חלות היה עומד ו(בכאילו) אופה הת' ישראל מרדכי קזמינסקי כשלראשו כובע של קונדיטור גבוה לבן. הנ"ל היה אחד ה'ציורים' ב-770 ומידי תהלוכה כאשר הרבי היה רואה אותו ניצב כאופה היה הרבי מניף לעברו בידו לאות חיזוק ועידוד.
באותה שנה כאשר עברו המשאיות בסך עמד הרבי כהרגלו על הבימה ונופף לכולם לשלום והנה כאשר עברה המשאית של הקבוצה דתלמידי חובבי תורה בנושא השבת, תחילה נפנף הרבי ביחוד להת' קאזמינסקי וכאשר חלפה המשאית והתקדמה הגיח לפתע למרכז הכביש 'צ'רלי' הידוע והראה לרבי את המשאית תוך שהוא מצביע לעברה. הרבי נפנף בעוז לעבר צ'רלי בידיו פעם אחר פעם עד שחברי ועדת השופטים דירגו את משאית זו במקום גבוה אם לא הגבוה מכולם.
אותו 'צ'ארלי' היה מסתובב שנים רבות ב-770 כשעל ראשו כובע מלא בסיכות עם כיתובים הקשורים ליהדות וזכה ליחס מיוחד מהרבי ועידודים רצופים. אין תלמיד ב-770 שאינו זוכר את צ'ארלי שהיה חלק קבוע מהנוף המקומי. רבים תוהים ותמהים על שום מה זכה צ'ארלי לעידוד מיוחד מהרבי ולקירובים? הסיבה היתה שכאשר החל להתקרב ליהדות עמד בנסיון גדול על שמירת השבת. לאחר התחבטות ארוכה החליט בעידוד הרבי לאבד את עבודתו ופרנסתו ובלבד שלא יחלל את השבת, איבוד פרנסתו ליווה אותו זמן רב שכן התקשה למצוא עבודה אחרת. ומאז הרבי מאוד קירב אותו. זו היתה הסיבה שרוב הסיכות שעל ראשו היו בנושא זכות שמירת השבת ושמירתה על האדם.
כאשר קלט צ'ארלי שהמשאית העוברת לפני הרבי היא משאית העוסקת בשמירת השבת חש קשר נפשי אליה, ניתר ממקומו והחל להניף את ידיו אל מול פני הרבי כאומר "זה אני!" "שמירת שבת היא כל מהותי!" והרבי באור יקרות השיב לו בעידוד בידיו הקדושות כמו אומר לו: "אכן אתה הסמל של שמירת השבת".
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com
מאפשרים לכם לקבל
