דאבע מנעוועל – הדודה הגיבורה שהצילה את ספרי התורה
ר' בצלאל שיף, אגודת שמי"ר
שורשים
דאבע גורביץ', דודתי היקרה, נולדה בעיירה פאהאר, לא הרחק מהעיירה ליובאוויטש – לב ליבה של חסידות חב"ד. בת בכורה לרחמיאל חודוס ודבורה האדע לויטין, בתו של המשפיע הדגול ר' צבי (וועלע) לויטין. את דרך החסידות לא למדה דאבע מספרים – היא ינקה אותה מבית אמה ומהסביבה הטבעית של תורה, עבודת ה' ומסירות נפש.
בהנחיית הרבי, עקרה המשפחה לפטרוזבודסק, שם החלה תקופת רדיפות הדת הקשות. אמה, דבורה האדע, נרצחה בידי השלטונות, והמשפחה נאלצה להימלט דרומה, לתוך מסך ערפילי של סכנות ומסתור.
הדודה דאבע אומרת תהילים
קהילת נעוועל וחיי הרוח
משנישאה לשמואל גורביץ', קבעו השניים את ביתם בנעוועל – עיר ובה קהילה יהודית חב"דית ענפה, רוחשת חיים תורניים, ישיבות, פארברענגענים ובתי כנסת. דאבע הפכה לדמות מוכרת ונערצת, בעיקר בשל השילוב המיוחד שהיה בה – יראת שמיים עזה עם תרבות חסידית חיה ומלאת שמחה.
היא הייתה בקיאה בלשון יידיש עסיסית, ידעה שירים חסידיים על פה, בישלה ואפתה בטוב טעם, והנחילה לבני הדור הצעיר את רוח ליובאוויטש, גם בתקופות של דיכוי ואימה.
סמרקנד – חיי תורה בצל המשטר
בימי המלחמה נמלטו דאבע ומשפחתה לאסיה המרכזית יחד עם משפחות שיף ולויטין. בעיר סמרקנד, במבוא ברבטני מספר 20, הפכה סביבת מגוריהם למוקד תורני תוסס. בחורים למדו בסתר, בנות קיימו חוגי לימוד ושירה חסידיים, והמוני חסידים מצאו מפלט רוחני בביתם של משפחת שיף.
ר' יעקב לרנר מפעיל את המקהלה הקהילתית
דאבע בלטה בגישתה האמהית והחיונית: בחדר הלימוד של הבחורים הייתה מרימה ידה וקוראת: "צאן קדושים!", מרימה את רוחם למרות האיומים סביב. היא הייתה מצטרפת לשיחות עמוקות, ולעתים גם מעירה בצחוק נעוועלי: "אנרכיה – אמא של סדר..." – ביטוי שהפך לסמל של צניעות עם סמכות.
אמונה בוערת
על אף הסכנות, דאבע שמרה אמונים לחיי תורה והלכה, הפגינה אומץ לב נדיר וחדות הבחנה. כך, ביום שוק רגיל, זיהתה את מזימתם של שני גנבים שמכרו ספרי תורה עתיקים. בתושייה, תחכום ובעיקר אמונה – הצליחה להציל את הספרים הקדושים ולהעבירם למקום שמור.
מעמד זה נחרט בזיכרוננו כסמל למסירות נפש נשית – לא בכוח הזרוע, אלא בכוח הדעת, התעוזה והיראת שמיים.
שומרת הלהבה
בין הפסקאות, המאכלים שהכינה דאבע הפכו לזיכרון חושי חזק – ריחות אפייה, תבשילים חמים וחיוך רחב תמיד. רבים מצאצאי סמרקנד זוכרים את ה"אירועים" בביתה של מוסיה שיף – שירים חסידיים, לימוד הלכה ולצידם ריח מרק חם. דאבע הייתה המארחת, המספרת, וגם זו שידעה איך להסיר "עין הרע" ביידישאות עממית שלא תלמד בשום בית ספר.
היא שמרה על גחלת של שמחה יהודית אמיתית, גם כשרוב העולם סביבה היה מושתק או מוכה.
אור קטן שהאיר מסביב
כשהיום אנו מספרים על חיי חסידים מאחורי מסך הברזל, אי אפשר בלי להזכיר את דאבע. לא כי הייתה מנהיגה רשמית, ולא כי נשאה תפקיד ציבורי – אלא משום שהייתה עמוד של אור קטן שהאיר סביבו. היא חיה באמונה פשוטה – אך לא פשטנית, עם אוזן כרויה ויד פועלת, עם חריפות שפה וחום לב.
כזאת הייתה דודתי דאבע, עליה השלום. דמות שלא תישכח מלב בני משפחתה, מתלמידי סמרקנד ומההיסטוריה החסידית כולה.
שמי"ר – שימור מורשת יהדות רוסיה
אגודת שמי"ר (שימור מורשת יהדות רוסיה) בראשות כותב השורות ר' בצלאל שיף, פועלת לתיעוד, שימור והפצת סיפורי חיים של חסידים ואנשי מסירות נפש שחיו ופעלו תחת שלטון הקומוניזם.
מאפשרים לכם לקבל
