פסח שני – אין דבר אבוד

פסח שני - י"ד אייר. מנהגנו לאכול מצה בסעודת היום דווקא בפסח-שני. הרבי עורר כי יערכו התוועדויות ביום זה כשעיקרן התבוננות בענין ההוראה מפסח שני ש"אין דבר אבוד" וניתן לתקן ולהשלים את העבר.

פסח שני – תיקון להחמצה

חג פסח שני, החל בי"ד באייר, נועד לאלה שלא יכלו להקריב את קרבן פסח בזמנו – בין אם משום שהיו טמאים ובין אם בדרך רחוקה. הם פנו למשה רבנו בדרישה: "למה ניגרע?" (במדבר ט, ז), ובזכותם ניתן הציווי על "פסח שני" – הזדמנות נוספת להקריב את הקרבן ולהתחבר לאלוקות.

מכאן נובעת ההוראה המרכזית של היום הזה, כפי שהרבי הדגיש שוב ושוב: "אין דבר אבוד!" – גם אם יהודי החמיץ מועד, גם אם התרחק או נטמא – עדיין לא מאוחר, תמיד יש דרך לתקן.

הרבי: פסח שני הוא יסוד בחיים היהודיים – הזדמנות שנייה תמיד אפשרית

הרבי דיבר פעמים רבות על כך שפסח שני הוא הרבה יותר מאירוע טכני בתורה; הוא עיקרון רוחני עמוק, יסוד בהתבוננות החסידית ובחיים היהודיים בכלל. הוא מלמד שיהודי לעולם אינו נאבד, אין מצב שאין בו דרך חזרה או תיקון – גם אם מדובר באירועים שנראה שכבר חלפו לבלי שוב.

לדברי הרבי, מהותה של ההזדמנות השנייה אינה פחותה מההזדמנות הראשונה, אלא יש לה ערך מיוחד – היא באה מתוך צימאון פנימי, בקשת אמת, ותשוקה עמוקה להתחבר ולחזור. לכן היא יכולה להיות אף גבוהה יותר מהראשונה.

מקור: לקוטי שיחות חלק ב' – פרשת בהעלותך, שיחה ב; וכן שיחות ש"פ אמור ופסח שני תשל"ד, תש"מ, תשמ"ח ועוד.

סעודת מצה והתוועדות – לא רק זכר, אלא עבודה פנימית

הרבי עורר שביום פסח שני ייערכו התוועדויות מיוחדות, והתבטא כי גם כיום – כשאין קרבן פסח – המנהג לאכול מצה ביום זה מבטא חיבור פנימי לרעיון היום.
אכילת מצה אינה פעולה טכנית בלבד, אלא ביטוי פנימי לרצון לתקן, להתחבר מחדש ולהזדהות עם המסר: "איני רוצה להיגרע, איני מוותר על הקשר שלי עם ה'".

מקור: שיחות קודש תשמ"ח ח"ג עמ' 297 ואילך; יומן התוועדות פסח שני תשל"ד.

ההוראה האישית – לכל יהודי, בכל מצב

הרבי חזר שוב ושוב על ההוראה שיש ללמוד מפנייתם של האנשים שלא יכלו להביא את הקרבן: הם לא השלימו עם מצבם, הם דרשו תשובה.
כך גם כל יהודי צריך לפעול – לא להיכנע למציאות אלא לחפש דרך תיקון.
וכאשר פונים באמת – השם פותח דרך חדשה, בלתי צפויה, ומאפשר לא רק לתקן אלא להשלים כאילו לא החסיר כלל.

מקור: "תורת מנחם" חלקים שונים; "התוועדויות" תשמ"ז חלק ג, פסח שני.

פסח שני הוא הכרזה ניצחית:

"אין יהודי אבוד, אין מצב שאין לו תיקון. ההחמצה יכולה להפוך לנקודת זינוק מחודשת, גבוהה וטהורה עוד יותר."

במילות הרבי:

"פסח שני מלמדנו שאין דבר שאי אפשר לתקן – אפילו אם היה טמא או בדרך רחוקה... יהודי תמיד יכול לומר: 'למה ניגרע', ולעורר גילוי חדש של רחמים עליונים" (שיחות קודש תשמ"ז, שם)

גם כאשר נראה שהדלת נסגרה – תמיד קיימת דלת נוספת. גם כשיהודי טמא או רחוק – ניתנת לו הזדמנות חדשה. גם כשהלב מרגיש "פסחתי" – אפשר עוד לקיים "פסח שני".

הרבי מלמד: "אין דבר אבוד", לא כפִּתגָּם אלא כעיקרון מהותי, חקוק בנשמה. דווקא מהמקום של החמצה – אפשר לעלות למדרגה גבוהה יותר, לתשובה שלמה הנובעת מעומק הלב.

סיפור חסידי: יהודי פשוט – ומצה של תיקון

מספרים על חסיד פשוט שפגש את הרבי לאחר התוועדות של פסח שני.
החסיד נראה מהסס ונבוך. הרבי שאלו: "מדוע אינך שמח?"

אמר לו האיש: "רבי, כל כך הרבה שנים התרחקתי... פספסתי כל כך הרבה מצוות, שבתות, חגים... אולי כבר מאוחר מדי?"

הביט בו הרבי בעיניים מלאות אהבה ואמר:
"היום פסח שני – היום שבו לומדים שאין דבר אבוד!
הקב"ה בעצמו נתן מצווה מיוחדת דווקא למי שפיספס – והפך את ההחמצה להזדמנות.
כל עוד אתה חי – אתה יכול לתקן, ואפילו יותר מזה – אתה יכול לגלות אור חדש שלא היה מתגלה בלי החושך ההוא!"

הרבי הושיט לו מצה ואמר: "קח את זה – זו מצת התקווה שלך."

כך מלמדנו פסח שני – לא ליפול לייאוש, אלא לחפש את הפתח הנוסף; לא לבכות על מה שהיה, אלא לקום ולעשות מה שאפשר עכשיו, ובשמחה!