"אל תבטחו בנדיבים": טראמפ, החות'ים והאשליה האמריקאית

משה כהנא, COL
המהלך האחרון של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ – שנחשב בעיני רבים לידיד אמת של ישראל – מעורר גלים של תמיהה ודאגה ברחבי המזרח התיכון. טראמפ, שהוביל בעבר שורת צעדים פרו־ישראליים חסרי תקדים כמו העברת השגרירות לירושלים והכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן, שינה כיוון באחת: הסכם הפסקת אש עם החות'ים בתימן, פסגה במפרץ שכוללת את סעודיה, איחוד האמירויות וקטאר – אך ללא עצירה בישראל – וכמה התבטאויות מפתיעות בדבר מדינה פלסטינית וחשיבות 'הסיוע ההומניטרי' לעזה, כשכולם מבינים כי הסיוע רק מחזק את חמאס ומותיר אותו בשליטה מלאה ברצועה, בדיוק להיפך מחזונו של טראמפ עצמו, בדבר הגירת העזתים למדינות אחרות ומיטוט חמאס.
בעקבות התבטאויות טראמפ ויועצו המיוחד סטיב ווייטקוף בנושא השיחות עם האיראנים והאפשרות שהאמריקנים יעלימו עין מהעשרת אורניום 'לצרכים אזרחיים', רשת NBC מדווחת על מתח בין טראמפ לנתניהו. לפי הדיווח, טראמפ מתוסכל מהמבצע הקרקעי בעזה שאליו מתכוונת ישראל לצאת וכינה אותו ״מאמץ מבוזבז״.
יום בלבד לאחר ההסכם של טראמפ והחות'ים – טילים חות'ים שוגרו לעבר ישראל. התגובה האמריקאית? דממה. במקביל, צוטט טראמפ בתקשורת האמריקאית כאומר כי "יש לשקול מחדש פתרון מדיני לעם הפלסטיני", ובכך שב והחזיר לשיח האזורי את רעיון המדינה הפלסטינית – רעיון שכבר הוכח שוב ושוב כמתכון לאי־יציבות וטרור.
זו אינה הפעם הראשונה בה ישראל לומדת על בשרה את המסר היהודי: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה" (תהלים קמו, ג). ההיסטוריה היהודית רצופה באשליות שהבטיחו גאולה דרך בריתות עם אומות העולם, אך הסתיימו בהתרסקות.
במרכז התובנה הזו עומדת גם קריאתו העיקשת של הרבי שהתריע בעקביות: "אסור לבטוח בגויים – אפילו בארה"ב. יש להם אינטרסים זמניים, וצריך להסביר להם בשפה ברורה שהאינטרס שלהם עצמם הוא ישראל חזקה".
דברים אלו נאמרו גם בפגישה המפורסמת בין הרבי ובנימין נתניהו בשנת 1984, בעת שנתניהו כיהן כשגריר ישראל באו"ם. הרבי אמר לו אז:
"תעמוד חזק. אם תעמוד על שלך – הם יכבדו אותך. אל תיבהל מהלחצים – האמת בצד שלך."
הרבי אף חיזק אותו באומרו:
"אתה נמצא באו"ם – מקום של חושך גדול, אבל גם נר קטן של אמת יכול להאיר הרבה חושך."
*
לסיכום, על ראש הממשלה בנימין נתניהו – שמכיר מקרוב את הדינמיקה האמריקאית וגם את דברי הרבי – לשוב לאותה עמדה שאיתה פעל בעבר בעוז: לעמוד בגאון מול הלחצים, להבהיר שאין לישראל שום כוונה לוותר על ביטחונה, ריבונותה או זהותה, ולדרוש מהעולם, ובמיוחד מטראמפ, להבין שכניעה לאינטרסים ערביים היא טעות אסטרטגית גם עבורם. לא להתחנף, לא להתנצל – אלא לדבר בשפה של עוצמה, אמת וזכות היסטורית, כי רק כך מכבדים אותך – גם בבית הלבן.
דברי הרבי לא היו רק הדרכה אישית לנתניהו – אלא מסר עקרוני למדיניות ישראל: לא להתכופף מול לחץ אמריקאי או בינלאומי, לא לחפש אישורים מהעולם, אלא לדבר בקול ברור, חזק ומוסרי על צדקת הדרך היהודית. לא לבקש ולהתחנן – אלא להציג עמדה בלתי מתנצלת.
זה לא בידוד מדיני, אלא הבנת כללי המשחק.
לא נאיביות מדינית, אלא מדיניות אסרטיבית שמבהירה כי סיוע לעזה פירושו חיזוק חמאס. שוויתור על גבולותינו הוא פתח לטרור. ושישראל חזקה – ערכית, ביטחונית ופוליטית – היא אינטרס של המערב כולו.
מי שמצפה שהאמריקאים "יבינו לבד", שוגה. אך מי שמדבר איתם בקומה זקופה – כמו שהרבי ייעץ – מגלה שגם בוושינגטון מעריכים אומץ ואמת.
השאלה איננה מה טראמפ עושה – אלא מה אנחנו מאפשרים לו לעשות.

טראמפ מאוכזב מאוד מנתניהו, והמצב זה חלק מזה