34 שנה ל'שיחה הידועה': קחו אחריות על היהדות שלכם
מספרים שפעם שאלו את חבר הכנסת מאיר פרוש, מי הרב שלך? עם מי אתה מתייעץ כשיש דילמה או צומת דרכים? ליצמן מתייעץ עם האדמו״ר מגור, אייכלר עם האדמו״ר מבעלז, הלפרט עם הויזניצ׳ר, גפני עם הרב שטיינמן או ר׳ חיים קנייבסקי, דרעי עם הרב עובדיה. מי הרב שלך? עם מי אתה מתייעץ?
מספרים שפרוש ענה: הרב שלי הוא הכותל המערבי. בכל שאלה אני מתייעץ עם הכותל.
יש לי הרושם שהקב״ה מוביל את העולם היהודי אט אט לכך שכל אדם יהיה עצמאי במידה גדולה יותר ויותר. שכל יהודי ויהודיה יקחו אחריות אישית על היהדות שלהם ובכלל, שבגדול כולם יתייעצו בסופו של דבר עם כותל, כזה או אחר באופן שהם ישאבו כוח, השראה, עוצמה, בטחון, מרגוע ועוד בכדי שיוכלו לקבל החלטה, החלטה שהם יקבלו לבד.
כבר אז כשר׳ יוחנן בן זכאי ביקש אז מאספסיינוס קיסר רגע לפני חורבן הבית ׳תן לי יבנה וחכמיה׳ - הוא בעצם הבין שהזמן שיש מרכז גיאוגרפי אחד לעבוד בו את ה׳ די חלף מן העולם, לפחות לתקופה הגלות, ומאז ׳תן לי יבנה וחכמיה׳ הרי שכל אדם עם גמרא בידו יכול להיות מרכז רוחני לה׳. זה פחות יבנה ויותר חכמיה. כל עיר יכולה מעתה להיות יבנה אם רק יהיו בה חכמיה.
אח״כ היו תקופות שהייתה רק קהילה אחת בעיר, והיה מותר שיהיה רק בית דין אחד בעיר, אבל אט אט זה התרחב ונוצרו עוד ועוד קהילות, קבוצות, נוסחאות, מנהגים ומה לא. היום כמעט בכל מקום יש כמה בתי דין וכמה נוסחי תפילה והנהגה. חברי היקר הרב מנדי חיטריק רב הקהילה האשכנזית באיסטנבול, הרצה אצלנו פעם וסיפר שבאחת הערים החשובות של טורקיה היה מנהג אחד ונוסח אחד עד גירוש ספרד, כשהגיעו המגורשים הם היו מיד לרוב והתפללו בנוסח ובמנהגים משלהם.
עדיין לאורך השנים לכל קהילה וקבוצה היה מנהיג אחד חי שהנהיג אותה. במאות האחרונות לכל חוג היה ׳גדול׳ איתו הם חיו, בו נועצו, לקולו שמעו. אבל גם זה אט אט משתנה. בימינו כמעט שאין אנשים בעלי שיעור קומה כפי שהיו עד לא מזמן. לא לספרדים ולא לאשכנזים, לא לחסידים ולא למתנגדים. דומה שיותר ויותר הקב״ה מעביר את האחריות על החיים היהודיים אל כל אחד ואחד בפני עצמו.
כשהייתי בן 14 אמר הרבי שיחה ׳מבהילה׳. היה זה בכ״ח ניסן תשנ״א.
חסידי חב״ד בעולם כולו נרעשו מאוד. בכפר בו גדלתי היה ממש פחד באוויר באותם ימים, ואני לא מגזים. היה זה בהמשך לדיבור עוצמתי מאוד וכואב עוד יותר על כך שמשיח עוד לא הגיע, ואז לפתע אמר הרבי ״מה אני עוד יכול לעשות בזה, אני לא יודע… במילא הדבר היחיד שאני יכול לעשות, זה להעביר זאת לכל אחד מכם. ותעשו כל מה שאתם יכולים לעשות, ותראו איך להביא את המשיח תיכף ומיד ממש״. בסיום השיחה חידד הרבי את הדברים במשפט שכל נער ונערה חבדניקים יידעו לצטט ״אני עשיתי כל מה שאני יכול, מכאן ולהבא עשו אתם כל מה שאתם יכולים״.
במבט לאחור, היה זה רגע של העברת עוד מהאחריות שלו כרבי אלינו החסידים. לכל אורך שנות ההנהגה של הרבי את חסידי חב״ד הוא העביר והאציל סמכות ואחריות לשלוחים ולחסידים. השלוחים עצמם, אלו שיצאו בשנים הראשונות עוד קבלו הדרכות מפורטות, אלו שיצאו בשנות השמונים כבר סמכו די הרבה על מה ששמעו מהראשונים וכשכן שאלו את הרבי כיצד לנהוג המענה היה לשאול את עסקני חב״ד שעל אתר או את הרבנים, להתייעץ עם משפיע ובשלב מסוים כל חסיד חב״ד נדרש להעמיד לעצמו משפיע אישי מה שנקרא אצלנו ׳עשה לך רב׳ אישי, עד שבכ״ח ניסן תשנ״א הרבי אמר לפתע הכל, לעיני ולאוזני כל, ביום חול כשהוא מצולם בוידאו באופן ברור וחד.
מילדיי אני מבקש בשיחות אישיות, קחו אחריות על היהדות שלכם, היא שלכם, לא שלי, לא של הרב בישיבה ולא של המורה בסמינר, היא שלכם.
זו ההצעה שלי לכל אחד ואחת, קחו אחריות על היהדות שלכם, רק כך היא באמת תהיה שלכם.
מחר, כ״ח ניסן תשפ״ה נציין 34 שנים מאז הרגע ההוא - עבורי זהו זמן בו אני בוחן שוב עד כמה אני לוקח אחריות על היהדות - שלי האישית ושל עמי. זה גם הזמן לבחון האם אני אכן עושה כל מה שאני יכול. ואם אכן, האם אפשר להרחיב את גבולות היכולת שלי עוד קצת.
שבת שלום וקיץ בריא,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
