כשהגענו ל'כסא רחמים' בליל שישי גילינו שהאולם סגור. למה?
את הרב מאזוז לא הכרתי אישית. אך מכתב ממנו קיבלתי פעם אחת.
כשהיינו בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש המרכזית בכפר חב"ד, זכיתי להימנות עם חברי מערכת הערות התמימים ואנ"ש של הישיבה, יחד עם חברי יצחק נוב ומענדי פלס. השתדלנו להוציא קובץ מדי חודש בחודשו. ושלחנו את הקובץ לישיבות ולרבנים שונים.
בדרך כלל לא קיבלנו מכתבי תגובה.
יום אחד שמחנו לקבל מכתב אישי עם תוספת בכתב ידו של הגאון הרב מאיר מאזוז ובו הוא מודה על הקובץ ומשבחו ומעודדו.
גם במכון אור החסידות 'לקראת שבת', שנוסד בישיבה בכפר חב"ד על ידי הבחורים דאז אברימי מאן ויוסי מרגליות, שלחו באופן קבוע את הקבצים מתורת הרבי לרבנים ברחבי ישראל.
בדרך כלל לא קיבלו מכתבי תגובה. אך השונה מכולם היה הגאון הרב מאיר מאזוז שאף צירף לזה תרומה לזכות הרבי. וכתב מצ"ב תרומה בל"נ, וזכות האדמו"ר הקדוש תגן עלינו ועל כל ישראל אמן. נאמ"ן
לסיום, באותן השנים היינו יוצאים קבוצה של כעשרים בחורים בכל ליל שישי לשיעורי תניא בישיבות בבני ברק, בחלקי נפלה הזכות למסור בישיבת כסא רחמים ולאחר מכן בישיבת ויזניץ הסמוכה.
קיבלו אותנו יפה בכסא רחמים, הבחורים עם זקנים מלאים ורוכשי כבוד לרבי ולתורתו.
הישיבה נעולה לאורך כל ליל שישי והבחורים יושבים בהיכל הלימוד ולומדים. היא נפתחת לחמש דקות בשעה 9 וחצי ושוב ב-11 ושוב ב-12. וזה בכדי שיהיה לימוד רציני ולא טיילת.
היינו מכוונים לבוא בזמן בכדי לא להיתקע בחוץ או בפנים.
אמרו לנו שזה נוהג שהנהיג ראש הישיבה.
יהי זכרו ברוך.
מאפשרים לכם לקבל
