אחרי חג הפסח וכהוראת הרבי: 'כינוס תורה' ברוב עם בעפולה
בהדרת כבוד וברוב עם, נערך בעיר עפולה כינוס תורה מרומם באסרו חג הפסח, כהמשך למסורת הקדושה של כינוסי תורה במועדי השנה – כפי שהורה הרבי נשיא דורנו.
הכינוס נפתח בדברי תורה שנשא התמים יוסף יצחק קרץ, אשר חזר ביאור מעמיק של הרבי בנושא הגדרת מצוות ספירת העומר. הוא עסק בביאור מחלוקת הראשונים המובאת להלכה – שלא כדעת המפרשים שכל יום מימי הספירה מהווה מצווה בפני עצמה, או שמא מדובר במצווה אחת ארוכה הנמשכת מיום הראשון ועד לחמישים, אלא שלדעת כולם כל יום הוא מצווה בפ"ע. הובהרו השלכות המחלוקת להלכה, במעמדו של קטן שהגדיל במהלך ימי הספירה, ואף בנוגע לספירה בימות המשיח.
ר' עומר בר, העמיק בדברי הרמב"ם בהלכות ברכות, בדין אדם שטעה בברכתו ובדעתו לברך על שכר שבכל ובירך בפה"ג. והביא את קושיות המפרשים ודיון בגדר כוונת הברכה לעומת סיומה. והוכיח את שיטת הרמב"ם מדברי הגמרא במסכת ברכות.
ר' שמואל קרץ עסק בביאור דברי אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה על הפסוק "וכל קומה לפניך תשתחוה", אשר מופיע הן בנשמת כל חי והן בתחנון. הוא הציג שתי דרכי הבנה: השתחוויה כביטול מוחלט של הנפש האלוקית ושל כל הבריאה, לעומת דרגה אחרת – ביטול של הנפש הבהמית.
ר' כפיר מלכה חידד את המחלוקת בין רש"י לתוספות בגדר מצוות תשביתו – האם מדובר בהשבתה גמורה בלב או בהבערת החמץ בפועל. בהתאם לכך דן האם מדובר במצוות חיובית או קיומית עוד עסק בלשונות אדמו"ר הזקן ובהעמקה בביאורו של הרבי בליקוטי שיחות, האם הביטול נדרש בציור החמץ בלבד או גם בעצם מהותו.
ר' מיכאל דורון ביאר את הביטוי "מצה קטנות דאבא", והסביר את ההבדל שבין "מוחין דקטנות" לבין "קטנות דאבא". לדבריו, מוחין דקטנות משקפים הבנה, בעוד מוחין דאבא מסמלים תפיסה של עצם העניין בהתאחדות מוחלטת עם מהות הדברים.
צפו בתיעוד.
מאפשרים לכם לקבל
