אביו של מתן אנגרסט: כמה כוח יש בציון הרבי, אנחנו בני בית שם
חגי אנגרסט, תושב קרית ביאליק, אביו של החייל החטוף מתן אנגרסט, שנחטף מנחל עוז בבוקר שמחת תורה תשפ"ד ועדיין נמצא בשבי - העניק ריאיון גלוי לב למוסף 'דרך אמונה', שצורף לחבילת שבועון 'כפר חב"ד' לחג הפסח, ובין היתר סיפר על הביקורים הרבים שלו באוהל הק' של הרבי, המעניקים לו כוח.
את הדברים אמר כשברקע תיעודים חדשים שפרסם לאחרונה מרגעי חטיפת בנו לעזה. בתיעודים המצמררים נראה הבן, ככל הנראה ללא הכרה, ברגעי חטיפתו, עובר לינץ' בידי ההמון העזתי. בתיעוד אחר הוא נראה עובר חקירה בידי מחבל.
בריאיון ל'כפר חב"ד' סיפר חגי האבא: "מה שמחזיק אותי מבחינה פנימית, האמונה. אני נמצא הרבה בציון של הרבי בניו יורק. לפני שבועיים הייתי בציון בפעם האחרונה והשבוע ביום חמישי אני נוסע שוב לניו יורק, ואהיה שוב באוהל, הפעם גם עם ההורים שלי. אהיה שם ביום ההולדת של הרבי, י"א בניסן. אני נוסע במסגרת משלחת ומראש אמרתי למארגנים - את יום רביעי י"א ניסן אני צריך פנוי. הכללתי מראש את ההגעה לאוהל כחלק מהלו"ז. זו מטרה מרכזית שלי בנסיעה. אם לא זה, אני לא נוסע".
חגי מציג שתי הודעות ששיגר לאחרונה לרב מרטון, השליח הקרוב אליו מעיר מגוריו. הן מצורפות ל-11 תמונות שבהן הוא נראה לצד בנו באוהל. "כמה כוח יש בציון של הרבי", הוא כתב בהודעה ראשונה לשליח, ומיד הוסיף בהודעת המשך: "אנחנו כבר בני בית שם. הייתי אחרי הציון בפגישה, ואחד מבני המשפחה שנפגשתי עמם אמר לי שראה אותי בחודש יולי בציון".
חגי: "בשל נסיעות תכופות לארצות הברית, במשלחות משפחות חטופים, יש לנו כבר חברים מחב"ד בניו יורק. אנחנו נמצאים הרבה אצל משפחת מצגר במנהטן. ממש אתמול ניגש אליי גורם אמריקני במשרד ראש הממשלה ואמר לי באנגלית: לפני שבועיים בפורים נפגשנו בבית חב"ד במנהטן אצל הרב מצגר. הצטלמנו יחד ושלחנו לרב מצגר".
אנגרסט מדבר מיוזמתו על האוהל. הוא מרחיב על כך, ומדבר באותנטיות ובקול תקיף ופנימי. הוא מנסה להשיב בכך על השאלה מה מחזיק אותו בתקופה הזו. "כשאתה מגיע אל האוהל אתה מתמלא בכוח ותקווה אתה כותב לרבי, מדבר איתו, ואתה מרגיש ויודע שאתה נמצא בידיים טובות. ואני יכול לומר לך שהייתי כבר כמה וכמה פעמים באוהל, מאז החטיפה. הפעם הראשונה הייתה בתחילת המלחמה, כשנסעתי לניו יורק במסגרת משלחת לאו"ם. לפני הנסיעה הרב מרטון אמר לי: חגי, אתה צריך לקפוץ לציון. אמרתי לו: אני מקווה. הוא מיד אמר לי בקול ברור: חגי, אין כזה דבר מקווה, אתה עובר שם, נקודה. ואכן הגעתי. ומאז אני משתדל להגיע בכל תקופה.
"ככל שעובר הזמן תדירות הביקורים שלי באוהל גוברת. המרווחים בין הביקורים מצטמצמים. שאלת מה נותן לי כוחות בתקופה הזו, אז הנה, כן, הציון. התפילה שם מחזקת אותי וגורמת לי להרגיש שאני לא לבד".
חגי כבר בקיא ורגיל באוהל. "כשאני מגיע אני מתיישב וכותב מכתב, כמו שנהוג. אני לא מסביר לרבי מי זה מתן. הרבי כבר מכיר אותו. אני כותב את הפתיח הקבוע, שנהוג לכתוב, ואחרי זה מדווח על הפעולות שעשיתי למען השחרור ולמען מתן. אני מדווח על כל דבר אפשרי. אני תמיד מבקש שישמור על מתן.
"העובדה שמתן עדיין בחיים, אחרי כל מה שהוא עבר זה נס בפני עצמו. אי אפשר עדיין לפרט כל כך מה היה בחטיפה. אבל עדויות שהצטברו מלוחמים ששרדו ודו"חות שונים שהוכנו, וחלקים מהם פורסמו, עולה תמונת אש מבעיתה. אני לא יודע אם אפשר לשרוד את מה שמתן עבר באותו יום. מהחברים של מתן אנחנו מבינים שהייתה עליו שמירה מלמעלה. הוא עבר לינצ'ים וירי של RPG לעבר הטנק שבו היה. לאנשים במנהרות הוא סיפר שראה כתום בעיניים. הוא בכל זאת יצא מזה בחיים. זה רק שמירה אלוקית. ואנחנו מאמינים ובטוחים בכל ליבנו, שהשמירה הזו נמשכת ותלווה אותו עד השחרור שלו.
"כשאני מגיע לאוהל, אני מגיע כדי להרגיש את המקום ולהיטמע באווירה שיש שם. לפעמים אני מגיע גם באמצע הלילה. יש בחור צדיק, שבכל פעם שאנחנו מגיעים עוזר לנו ומלווה אותנו, ותמיד לוקח אותנו ומחזיר אותנו. האוהל בשבילי הוא נקודת חוזק.
"ואני יכול לומר, שתמיד אחרי התפילה באוהל אנחנו מקבלים איזה סימן, איזה משהו. אני מאוד מקווה שביום ההולדת של הרבי בי"א בניסן, אחרי שאבקר אצל הרבי, אצטרך לחזור כי מתן ישוחרר. אני בטוח שזה יקרה בקרוב. יש לנו שטר של הרבי שקיבלנו במהלך התקופה, ויש לנו גם שטרות של שקלים מהרבי, שאותן חילק לבני המשפחה המזכיר של הרבי (הרב קרינסקי. מ"ק) במשלחת של חב"ד לרבי בתחילת המלחמה. רעייתי והילדים השתתפו במסע. את השטרות שמנו בתוך ספרי תהלים והם אצלנו בבית. אנחנו קוראים תהלים בספרים הללו. לפני תקופה רציתי להעניק את אחד הספרים עם הדולר לרב מרטון. הוא ראה את השטר ופניו האירו. אמרתי לו: אני רוצה להעניק לך את אחד הספרים. הוא אמר לי: זה ספר כל כך יקר, שאני מוכן לקבל אותו רק כשמתן יחזור ולקבל את הספר ממתן עצמו".
מאפשרים לכם לקבל
