זכרונות המשפיע הרב זלמן גופין מחג הפסח במחיצתו של הרבי
הרב אליהו שוויכה, שליח הרבי לשכונת הגוש הגדול בתל אביב
לפני חודשיים הגיע מבית הדפוס סט הספרים החדש שכבש את העולם החב"די. פנינים אוצרות התורה של מכון אור החסידות, (לקראת שבת). סט הספרים פרי עמל של 14 שנה. ועבדו עליו 10 עורכים. בכדי שייצא ספר מושלם ומנופה בנפה אחר נפה.
הספרים משווקים על ידי קה"ת ומכון אור החסידות התקבלו בחיבה רבה אצל השלוחים ואנ"ש, הם מתאימים לקטן ולגדול. על כל פרשה ופרשה יש 10 פנינים בפשט ועיון ו10 פנינים בדרוש וחסידות.
לרגל יציאת הספר לאור, נערכה התוועדות חגיגית במשרדי מכון אור החסידות, בכפר חב"ד. השתתפו בה חלק מהעורכים יחד עם המשפיע הגאון החסיד הרב שניאור זלמן גופין. משפיע ישיבת תות"ל המרכזית בכפר חב"ד.
זכיתי להיות אחד מעורכי ספר זה. וכשלמדתי בישיבה שמענו פעם מהמשפיע הרב גופין על עבודתו בהנחת שיחות הרבי כשהיה תלמיד הקבוצה אצל הרבי. לכן בהתוועדות שאלתי אותו על כך והוא החל לספר לנו. בין הדברים הוא סיפר זכורונות על חג הפסח אצל הרבי.
את ההתוועדות עם הרב גופין הנחה וכתב הסופר החסידי המוערך הרב משה מרינובסקי עבור מגזין כפר חב"ד, וזה פורסם בעיתון שיצא לחג הפורים.
להלן כמה קטעים מהתוועדות היסטורית זו:
איזו 'הנחת' התוועדות זכורה לכם במיוחד מהשנה ההיא?
בליל ב' דחג הפסח תשכ"ו הייתה השיחה הידועה על ביאור כללי בנוסח ההגדה.
זו הייתה שיחה מיוחדת במינה עם ביאור כללי ויסודי של כל חלק 'מגיד' בהגדה מ'הא לחמא עניא' עד 'לכפר על כל עונותינו' (לימים, השיחה הוגהה על ידי הרבי ומופיעה בשיחות לחג הפסח בליקוטי שיחות חלק יז).
אני זוכר שההתוועדות התחילה אחרי סיום הסדר השני, כנהוג, בשעה אחת וחצי בערך ומלבד המאמר הרבי אמר שש שיחות עמוקות שנמשכו עד ארבע וחצי לפנות בוקר. זו הייתה חוויה מיוחדת במינה, מאד מרוממת. ות"ל שהיתה לי הזכות להשתתף ב'חזרה' על ההתוועדות הזו כשאחר החג אני חזרתי בעל פה והרב ר' אריה לייב קפלן ע"ה 'הניח' את השיחה בכתב.
כנראה שתחושת הרוממות המיוחדת בהתוועדות הזו נבעה גם מהעובדה שהיא הייתה מיד אחרי ליל הסדר. כנהוג באותן שנים, הרבי ערך את הסדרים בדירת הרבי הריי"צ בקומה השנייה ב-770 ואנחנו הבחורים מיהרנו לערוך את הסדרים שלנו בזריזות כדי להיות נוכחים בליל הסדר אצל הרבי. הרבי היה נכנס מאוחר לסדר וכך היינו מספיקים להגיע בזמן.
הזדרזתי כל כך שהייתי בין הראשונים שהגיעו למקום, עוד לפני שהרבי עלה מחדרו ועמדתי ממש מאחורי הרבי. התכופפתי לשמוע את הרבי מקרוב. כל כך קרוב עד שאחד הממונים על הארגון וההגשה העיר לי שאני 'נדחף יותר מידי'. אבל בזכות זה זכיתי לראות ולשמוע היטב.
במיוחד עשה רושם עז האופן שבו הרבי אמר את החלק האחרון של ההגדה, פרקי ההלל וכו', בעריבות ונעימות שאין לשער ואין לתאר.
מרוב התרוממות שהרגשנו, אחרי הסדר ירדנו למטה ורקדנו באושר ובתחושה עילאית, זכינו לשמוע את הרבי באמירת ההלל ו'נשמת' וזה כה רומם אותנו.
זכיתי להיות בארבעה סדרים אצל הרבי, שניים של שנת תשכ"ו ושניים של שנת תשכ"ח, וכל פעם היינו רוקדים לאחר סיום הסדר של הרבי.
כיצד נכנסתם לעבודת ההנחות?
הגעתי לרבי במסגרת ה'קבוצה' מארץ הקודש לשנת תשכ"ו. ובהשגחה פרטית, בהתוועדות הראשונה בה זכיתי להיות, התוועדות שבת פרשת כי תבוא תשכ"ה, הרבי אמר דברים שכפי שהוסבר לי אחר כך התייחסו גם לנושא ה'חזרה'.
בשיחה הרבי דיבר על נושא "הכרת הטוב", "לא להיות כפוי טובה", אלו נושאים שלא היינו רגילים שדיברו עליהם בארץ וזה כבר היה חדש לי. היה זה בקשר לפירוש רש"י בתחילת הפרשה – "לא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה".
ואחרי ביאור הדברים על פי הפשט, בדרכו המיוחדת של הרבי שהתחילה בראשית שנת תשכ"ה, אחרי הסתלקות אימו של הרבי בו' תשרי אותה שנה, הרבי דיבר על ההוראה מפירוש רש"י בעבודת ה'.
הרבי אמר כי מדברי רש"י שחיוב הביכורים חל רק לאחרי חלוקת כל הארץ, שהטעם לזה הוא לפי שכל זמן שחסר אצל יהודי אחר, גם מי שכבר קיבל את נחלתו אינו יכול להיות שמח – יש ללמוד הוראה שכאשר יש ליהודי ענין מסוים, בגשמיות או ברוחניות, הוא חייב להשתדל להעניק זאת ליהודי נוסף. וכל זמן שיש יהודי אי-שם בקצווי תבל, שחסר לו – אי אפשר שתערב השמחה של זה שיש לו.
והרבי פירט ופירש דוגמה לדבר, ואמר:
כמו אלו שהקב"ה בירך אותם בזיכרון טוב ובקליטה טובה, ולכן צריכים לחזור על הדברים בפני אחרים, שגם הם ייהנו, ולכתוב את הדברים, כדי שגם יהודי שנמצא בקצווי תבל יוכל לראותם.
והרבי המשיך ואמר שלא להתחשב בטענות ובתירוצים שהם עצת היצר. כמו הטענה שעליו להתעסק עם עצמו או התירוץ שזהו דבר קשה שאינו יכול לעשותו או שאין לו מצב-רוח (אני זוכר שהרבי השתמש במילה באידיש 'שטימונג', שלא ידעתי את פירושה)...
ואחרי דברי ה'ביקורת', הרבי ציטט את דברי רש"י בהמשך פרשת כי תבוא, על הפסוק "ושמרת ועשית אותם" – "בת קול מברכתו, הבאת ביכורים היום תשנה לשנה הבאה". ובירך שכאשר יהודי מתנהג בדרך זו, שכל מה שהקב"ה נותן לו, הרי הוא משתדל בתוקף לשמח בו יהודים נוספים – אזי "בת קול מברכתו כו'" ויש לו ההבטחה מלמעלה ש"לשנה הבאה" יהיו לו כל הענינים, בכל המצטרך לו, בבני חיי ומזוני רויחי.
כפי שהוסבר לי אחר כך, הכוונה הייתה גם לכך שבאותה תקופה הייתה חלישות מסוימת ב'חזרה' ובכתיבת ההנחות מההתוועדויות של הרבי.
כידוע, בשנת תשכ"ה, לאחר הסתלקות הרבנית חנה, הרבי החל להתוועד מידי שבת בשבתו, והתחיל כאמור, ענין הרש"י-שיחות. וכנראה השפע הגדול שלא היו רגילים אליו יצר קושי אצל ה'חוזרים'.
ואכן, אחרי השיחה הזו בשבת פרשת כי תבוא, הייתה התעוררות לחזק ולבסס יותר את ה'חזרה'. מאז אחרי כל התוועדות, ה'חוזרים' בראשות ה'חוזר' הראשי הרב ר' יואל כהן ע"ה, הקפידו יותר על 'חזרה' מלאה במוצאי השבת וגם כתיבת ה'הנחות' נהייתה יותר מסודרת.
בהשגחה פרטית, מקום הלינה שלי (בדירה קטנה מעל חנות הדגים של רסקין בשדרת קינגסטון) הייתה יחד עם הרב ר' אברהם גערליצקי שהיה באותה שעה הכותב העיקרי של ההנחות מהשיחות והשתדלתי לסייע לו בעבודת הקודש על ידי חזרה של מה שזכרתי מההתוועדות ומהחזרה.
כאמור, באותו הזמן לא הוקם עדיין 'ועד הנחות התמימים' ו'ועד הנחות בלה"ק' להנחות השיחות, ואף לא הוקם וועד להפצת שיחות לשיחות המוגהות, לא היה מוסד מסודר שהופקד רשמית על הנחות השיחות, ולא היו תנאים נוחים לעבודה. עשינו זאת בדירתנו הקטנה והפשוטה, ישבנו בפינת החדר לאחר החזרה במוצאי שבת, חזרתי על הדברים והרב גערליצקי כתב את ההנחה ויחד עם הנקודות שרשם בעת החזרה, עלה בידינו ב"ה לכתוב 'הנחות' מלאות, וב"ה משיחות שנת תשכ"ו לא חסרה אפילו שיחה אחת.
וכשם שהעבודה עצמה הייתה בתנאים-לא-תנאים, גם ההפצה לא הייתה מסודרת ולא בהיקף רחב. היה מספר לא רב של עותקים והבחורים היו מצלמים ושולחים לחבריהם. היינו כותבים על זה "הנחה פרטית", מדפיסים ב15 עותקים, ולאחר מכן זה היה מופץ הלאה למי שזה היה נוגע לו. לא חשבנו להכניס את זה לרבי, אך אלו ההנחות שקיימות משנת תשכ"ו, והנחות אלו היו גם הבסיס לליקוטים שיצאו בשנים הבאות משיחות אלו.
הרב בן ציון שם טוב ע"ה, שהיה נוגע לו מאד עניין הפצת השיחות, היה מבקר אותנו בדירה ומעודד אותנו בכתיבת ההנחות ובהפצתם, הוא היה גם מפיץ את השיחות.
מאוחר יותר, קם 'ועד הנחות התמימים' וכבר היו שכפולים, 'סטנסיל', אך עדיין לא הייתה הפצה כל כך נרחבת. אבל ב"ה במשך השנים כל עניין חזרת וכתיבת השיחות התמסד והתבסס יותר ויותר ועד שהגענו ב"ה להפצה מאד רחבה של תורת הרבי בכל העולם כולו, כולל גם העבודה הגדולה והמאד חשובה שלכם, מכון 'אור החסידות'.
שנת תשכ"ו הייתה עשירה במיוחד בשיחות ק' מיוחדות כמו 'ענינה של תורת החסידות' בי"ט כסלו ועוד.
השיחות האלה של 'ענינה של תורת החסידות' אכן היו 'גילוי' מיוחד במינו. למעשה הרבי אמר את הביאורים הנפלאים האלה בסדרה של שיחות שהתחילו בי"ט כסלו ונמשכו בהתוועדויות הבאות ועד לחג הפורים, כולל בהתוועדויות הגדולות של יו"ד שבט ושל פורים עצמו. הענין כולו 'תפס' אותנו מאד. עד כדי כך שבין שיחה לשיחה ובין התוועדות להתוועדות היינו ממש במתח לקראת ההמשך ובציפייה איך הדברים יתפתחו.
מעניין שבי"ט כסלו עצמו הרבי לא הזכיר את עניין ה'יחידה' רק בשיחות של השבתות הבאות, מצד שני המאמר "פדה בשלום" תשכ"ו, קשור אף הוא לנושא זה.
ואם הזכרתם את פורים, הרי פורים תשכ"ו ידוע באירועים המיוחדים של חלוקת המשקה אחרי ההתוועדות, אחרי הכרזה שבפורים 'כל הפושט יד נותנים לו'.
מלבד מה שהיה אחרי ההתוועדות, כידוע ומפורסם, ההתחלה הייתה בהתוועדות עצמה, כאשר הרבי הכריז לפתע שכעת הוא מוריד, לפי שעה, את ההגבלה של 'גזירת' המשקה, וכל העניין התחיל 'להתחמם'...
זכיתם להיות גם ב'קבוצה' תשכ"ח?
גם זה קשור לחזרת וכתיבת השיחות. בשנת תשכ"ז, לאחר שחזרתי לארץ הקודש, חבריי ב-770 שעסקו בוועד הנחות התמימים, בקשו מהנהלת הישיבה כאן בכפר חב"ד לאפשר לי לנסוע לשנה נוספת בכדי להיות להם לעזר, הם פנו גם לחסיד הרב בן ציון שם טוב ע"ה שיפעיל את קשריו עם הנהלת הישיבה.
באותן השנים, עקב מגבלות היציאה לבני הישיבות, לא היה שייך לצאת מהארץ לניו יורק בלי מסגרת הקבוצה, חתנים לא היו נוסעים, בחורים לא היו נוסעים לתשרי, היה אישור ו"התר יציאה", מהצבא רק לבחורים במסגרת הקבוצה.
לא היה קל לקבל את אישור הנהלת הישיבה לנסוע פעם נוספת, וגם קבלת היתר היציאה בפעם שנייה לא היתה דבר קל, אבל ב"ה האישורים ניתנו ואכן זכיתי לנסוע לשנה נוספת. בין השאר, גם בגלל השתדלות עבורי, כאמור, מצידו של הרב החסיד ר' בן ציון שם טוב ע"ה שכידוע היה לו 'קאך' מיוחד בנושא כתיבת והדפסת והפצת השיחות של הרבי.
אם כן, נבקש לשמוע גם על שנת תשכ"ח.
למעשה, בשנת תשכ"ח הדברים נהיו יותר מסודרים וועד הנחות התמימים כבר התמסד יותר, נוספו בחורים מוכשרים שהתמסרו לכך, כמו הרב ר' יהודה לייב שפירא ואחרים. העיקר שבזכות ההנחות זכיתי בזכות גדולה ונצחית להיות אצל הרבי שנה נוספת.
לסיום הרב גופין עיין בספרים החדשים כשהוא מביע את התפעלותו מהיקף העבודה, ומכך שעל כל פנינה ופנינה יש שבעה עורכים, מה שמביא את רמת החומר הנכתב לרמה גבוהה מאד.
מאפשרים לכם לקבל
