הסוויץ׳ לאופטימיות היה חד ומהיר, עד ששכחתי לחזור
לפני שנה בתקופת חודש אדר עד תחילת ניסן שכבתי מנוטרל עם דלקת ריאות שסירבה לחלוף. חיי היו על Hold, ביטלתי נסיעות, ביטלתי טיסות והתחייבויות, לפעמים אפילו לא ירדתי לבית הכנסת בשבת. פעם אחת יחידה יצאתי את ביתי לצלם את בני לקליפ בר מצווה ביער אלשוויל הסמוך, קדחתי מחום אבל לא הייתה ברירה.
שבוע לפני שהבראתי אמרה לי רעייתי היקרה: אתה יודע, הרבה יותר קל איתך ככה. אתה לא מתזז מדבר לדבר, לא טס ולא נוסע, לא מגיע אלי כל יומיים עם איזה רעיון חדש ומבריק, שקט מכיוון הגזרה שלך.
אני זוכר שצחקתי צחוק חלש של חולים מהבדיחה\עקיצה אבל אז הבטתי וראיתי שאשתי בכלל לא צוחקת, היא לא צחקה, היא התכוונה ברצינות לכל מילה.
אוי ואיי את רצינית, אמרתי. והיא הנהנה. כן. אני רצינית.
היה לי עוד שבוע לחשוב עד שהבראתי, ואולי בזכות זה הבראתי. הבנתי שאני רוצה לעשות פה שינוי.
כל שנה בעשור האחרון לקראת פסח אנחנו, זוגתי ואני מדברים בינינו על המשמעות האישית של חג החירות שלנו. כל פעם חושבים על עוד פרט באישיות ובאופי שממנו היינו רוצים להשתחרר, מיצר וגבול פנימי שכלפיו ומולו היינו רוצים להיות בני חורין.
חשבתי והבנתי שיש משהו בבסיס ההתנהלות שלי שדורש שינוי עמוק. אחרי העמקה הגעתי להבנה שאחד הדברים המשפיעים עלי ביותר הוא האמונה המוטבעת בי שיהיה רע. זה נשמע קצת קשוח, אבל, הסתבר שממש היה טבוע בי ברמה של רשום בגוף, בלב ובנפש שטוב לא יהיה. שהאירוע לא יצליח, שהקמפיין יהיה שלילי, שהמענה מהרשויות לאישור כזה או אחר לא יהיה חיובי. בכל מפגש עם דיילת קרקע האמונה הפנימית שלי הייתה שבטח תהיה בעיה, משהו כנראה לא יעבור. אפילו ברמה של להעביר כרטיס אשראי ולדעת שזה בטח לא יעבור או כשכבר יש כיון חיובי המקסימום יהיה לומר לעצמך, ה׳ ירחם עלינו שהכל יעבור בשלום.
לא יודע למה זה ככה, אם זה קשור למוצא או תפוצה, תודעה ששודרה אלי, שמא זה בכלל ׳אפיגנטיקה׳ (תעשו גוגל)? כך או כך מסתבר שהמערכת שלי מוכוונת פסימיות עצימה שמתחזה לריאליות הגיונית ואמיצה.
יותר מזה? הסתבר לי שיש בי חרדה מפני התקווה עצמה, שמא היא תהיה תקוות שווא ואיזה פחד. אסור לקוות שיהיה מצוין, בטח שלא לומר את זה בקול זה עוד יביא עין הרע.
מזל שאני מנוי על עיתון כפר חב״ד שאחד המדורים הכי מרתקים בו הוא מדור המכתבים של הרבי המתורגמים מאנגלית מארכיונו של הרב ניסן מינדל. המכתבים שברובם אינם מיועדים לחסידים של הרבי, נכתבים באריכות ונושאים את גישתו של הרבי למגוון רחב מאוד של תחומים. באותו שבוע שבו עסקתי באופי האשכנזי רוסי שלי התפרסם שם מכתב של הרבי בו הרבי מציע לנמען לעשות עצירה בת שלשה או שישה חודשים מעיסוק במצבו הנפשי או הרגשי. לא כהדחקה, אלא כהפסקה, כך שבמשך ההפסקה כל פעם שתצוץ ההרגשה הרעה יאמר מיד לעצמו שהוא בהפסקה מלקבל את הרגש השלילי. אני לא זוכר במדויק, ואולי יש פה גם פרשנות שלי, אבל כך אני זוכר את הדברים, או לפחות זה מה שאני אז לקחתי מזה.
בו במקום החלטתי שעד ראש השנה, כלומר, למשך שישה חודשים אני לא חושב ולא מדבר שלילי. כשיעלה הרגש המוכר חסר התקווה אומר לעצמי, חכה לראש השנה, כשתעמוד מילה שלילית על שפתי אעצור אותה לשישה חודשים וכשאצבעותיי יכתבו את המילה לא בוואטסאפ אמחק מיד ואחליף את הגישה לחיובית וטובה.
זה לא היה קל, אבל להפתעתי גם לא היה קשה, לעיתים אפילו משעשע והומוריסטי. צחקנו הרבה, זה היה כמו לשחק את המשחק ׳כן לא שחור לבן׳ על כל דבר שלילי ופסימי כל הזמן, כמו להיכנס לשישה חודשים לחדר כושר של חיוביות, אמונה, תקווה ובטחון.
הנה דוגמא: הזמנתי שולחנות עגולים מתקפלים לכבוד הבר מצווה של מענדל, המשלוח התעכב, הסיסטם שלי כבר כתב בהודעה ׳כמו שזה נראה השולחנות לא יגיעו בזמן, באסה, צריך להתארגן על תכנית מגירה׳ אבל אז מחקתי ומיד כתבתי ״השולחנות בדרך, אני משוכנע שהם יגיעו בזמן. אבל בשביל המרגוע, הכנתי תכנית מגירה ושריינתי שולחנות בחברת השכרת ציוד״. הם הגיעו בזמן ואת תכנית המגירה ביטלתי בעלות קטנה.
כמו תמיד, בדיוק אז הקב״ה שלח אלי מכל כיוון סימנים. בדיוק אז בהסכת של איתן עזריה שמעתי מנכ״ל של חברת הובלות ימית מספר שכשהוא נכנס לחברה הדבר הראשון שעשה היה לאסור על תכתובת שלילית. העובדים התרגזו ממש, אבל הוא התעקש וזה עבד ואט אט שינה את הפרדיגמה בחברה. אחד העובדים ממחלקת השינוע כתב מייל לעמיתו ממחלקת השיווק ״בגלל החות׳ים (וכאן באה דעתו המקצועית והמלומדת עליהם ועל הוריהם), המכולות עושות סיבוב שמאריך את הדרך בשלשה שבועות, הן לא יגיעו בזמן, הלקוחות יהרגו אותנו״. אבל הוא נזכר שיש חוזר מנכ״ל מעצבן חדש, מחק וכתב ״למרות החות׳ים המכולות יגיעו. אומנם באיחור של שלשה שבועות, אבל אני משוכנע שנוכל יחד להסביר את המצב ללקוחות והם יבינו אותנו״. זה הרגיש לו ולכולם מתיקות ברמה גבוהה עד מוגזמת, אבל כמו כל מתיקות כולם התמכרו לזה מאוד מהר.
גם לי זה הרגיש מתיקות ברמה גבוהה. כל כך היה לי נוח, מוכר ונעים עם הפסימיות המובנית שפתאום כל הזמן נדרשתי להגהה של ממש, בתחילה היה זה ממש כל טקסט או דיבור ובודאי מחשבה. להגיה ולבדוק אם זה עומד בסטנדרט החיובי החדש שלי, לא לכל החיים חס ושלום, רק עד ראש השנה.
בסוף גם אני התמכרתי. התמכרתי לשמחה שנכנסה לכל פינה. התמכרתי למרגוע (היחסי) שמצא לו שביתה בחיי. התמכרתי לתופעת הלוואי בדמות האופטימיות והתקווה, השמחה והחיוביות שהשריתי על סביבתי, גם הבנתי עד כמה הפסימיות והריאליות המזויפת השפיעה בדמותה על סביבתי עד עתה.
ראש השנה הגיע ואף חלף ולא שמתי לב ששכחתי להחזיר עטרה ליושנה, מי צריך את הפסימיות והריאליות המדומה, מי צריך את החשש והחרדה, את הפחד מהתקווה. כל כך יותר טוב לחיות בתודעת הכל טוב ויהיה טוב ועוד יותר טוב.
וכשאני יושב ימים ספורים לפני זמן חירותנו הבא, אני מודה לה׳ על שנתן בליבי בינה להבין ולהשכיל שאפשר לעשות סוויץ׳ חד ומהיר שכזה ולהיות בן חורין מבאג כל כך משמעותי במערכת.
מה היעד הבא? לא אגלה. אבל אולי אכתוב על זה שנה הבאה. הלואי אוכל לכתוב עליו בלשון עבר כמו שכתבתי על התודעה הפסימית. בעצם למה הלואי, בטוח. אני בטוח שבשנה הבאה אוכל לכתוב על היעד הבא בדרך לחירות הפנימית שלי כ׳בוצע׳.
שוב ׳נתקלתי׳ במכתב של הרבי שכמו נשלח ברגע מתאים, הפעם זהו מכתב כללי של הרבי לחג הפסח תשל״ד. מה זה מכתב כללי? מכתב שנפתח כך:
ב"ה, י"א ניסן ה‘תשל"ד
אל בני ובנות ישראל
בכל מקום שהם
ה' עליהם יחיו
שלום וברכה!
ובסופו המילים שאולי לי בול:
יברך ה' ויצליח, שחג הפסח יעורר כל אחד לערוך הערכה נכונה ובלתי-מוטעית של המצב שהוא שרוי בו בענין "זמן חירותינו", הן כפרט והן כחלק מן הכלל, בחייו האישיים ובהתנהגותו בחייו החברתיים, ושמצוות זכירת יציאת מצרים ביום ובלילה בכל ימות השנה תחזק ותעמיק את הגאולה ואת החירות.
שכן בזה, כבכל עניני טוב וקדושה, יש תמיד מקום לקיים את הציווי "מעלין בקודש“.
ומגאולת הפרט נזכה בקרוב לגאולת כלל ישראל, ובאופן שהיה בגאולה הראשונה – "במסות באותות ובמופתים" גו', ולמעלה מזה – כהבטחה: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", שאפילו לגבי הניסים של יציאת מצרים יהיו אלה נפלאות,
בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
ואם מדברים על חירות, חייבים לזכור את אחינו הנתונים בצרה ובשביה, המקום ירחם עליהם שישוחררו כל החטופים, ויחגגו עוד השנה עם בני משפחתם את חג החירות.
מאפשרים לכם לקבל
