בית עם דלת וגג \ השליחה חנה גופין, אבולון
בית עם דלת וגג
- חנה, לקחת את החבילה מהדואר?
אני מסתקרנת, נעה בכיסא בחוסר נוחות. כבר לפני פורים שאלה אותי אסתר, חברת קהילה, לכתובת הדואר שלנו. תהיתי מה היא עומדת לשלוח ומה אני עומדת לקבל.
אני בודקת באפליקציה את מספר החבילה, גם את תיאור המשלוח ותוהה - לנסוע לדואר בשביל יומן? ערב פסח ולא בטוחה שיש לי זמן. בשביל מה אסתר שלחה לי ספר, ואולי זה רומן? ואולי בכלל אפיקומן? מפליא, גם מסקרן, החיישן במוח סורק מסנכרן…
לא עברה שעה קלה ונמצאה האבדה, פתרון החידה, מפתיעה, נותנת כוח, נקודה. יומן הוא לרוב מחברת כתיבה, סתם מחברת חביבה, ולפעמים הוא כלי לנתינה רחבה, תנועת נפש אדיבה. דפדפנו בין הדפים כמו טיול בין מדפים גילינו בהתרגשות תרומה של אלפים. אסתר אינה מגיעה תדיר לבית כנסת, בוחנת עדיין מהצד משקיפה. מקבלת הודעות, מעודכנת, מגיבה ובעיקר צופה. יהודיה טובה. ברגע האמת התגייסה עם מחשבה לא בשליפה, בחרה היום להיות שותפה.
--
ביום שלישי נכנס ליאוניד לבית כנסת בצעדים מהירים ועיניים בורקות מבקש לפגוש את הרב. שם, בין ארבעה קירות, כשהם שניהם לבד, הוא הושיט יד, רועדת במקצת. הוציא מעטפה גדולה לבנה, מששת ימי בראשית מוכנה. עוטפת באהבה שטרות בוהקים, המטבעות הנוצצים, אולי אפילו מגוהצים. הגיע ליעד ביזע בהרבה מאמצים.
- חמישה חודשים אני חוסך את כספי הפנסיה גריבנה לגריבנה, כדי להיות שותף…
--
השיניים של משה אליהו, יהודי יקר בן שמונים ואחת, שמחכות שלוש שנים לטיפול מיוחד. ובינתיים הרב של אבולון שולח תמונות וסרטונים הודעות ומסרונים, פונה אל יהודים חמים, גם לאלו שעדיין מנמנמים. לפתוח את הלב להיות שותף, לא לעמוד מנגד בצד. אבל למשה אליהו יש שנים תוכנית מגירה, גם חיסכון, שומר סכום כסף גדול לטיפול הנכון. חוסך וחוסך.. עד הסרטון. משהו אצלו נסדק ונדלק, הוא רץ ופתח. התקשר לרב וביקש להיפגש, לא מהסס לא מתחבט. בנפש חפצה תרם שליש חיסכון ומכריז, שסוגר תוכנית מעכשיו. לשיניים? לא, לבניין החדש…
--
זו התנועה אצלנו בקהילה, לא מסתיימת, בעזרת ה׳ מתחילה. הרב הבטיח אמנם, שאוטוטו מדפדפים לנושא אחר, אבל, איך לומר, זה לא ממש מתאפשר.
להוריד מהבוידעם שרירים רפים, נרפים קצת ועייפים. לאמן אותם למקצב של אלופים. לדפוק בדלתות של אינסוף קרנות, להזיע בקטר להניע קרונות. לקפוץ לימה הקרה, להאמין שהדבר יקרה, שכבר קרה. להיות 24/7 אש בערה, ליצור סביב אווירה. דרך המלך נלך זו בחירה, אין ברירה אין דרך חזרה.
לצייר בראש תמונת חזון עם מראה, טעם ריח וקול, הכל מהכל. לחיות את התמונה הזו כל יום מחדש, לדבר לכל דכפין בכאן ועכשיו - מה אוכלים את מי מארחים, מה מבשלים וכמה מתפללים. מחייכים מרוצים נפגשים ורצים, נדבך ומטבח בחיות משפצים. השמש מאירה, פתחנו חלון, אופק חדש לקהילת אבולון.
לעצב זהות יהודית מחדש, לא רק סעיף במסמך, לא רק זיכרון שנשכח. לא רק סבא רבה עם זקן ארוך, לא רק סבתא וגפילטע פיש מתוק. כבר לא מספיקה זהות, שנשענת על שורשים, זכרונות בטבעם מתקהים ונחלשים. לעצב זהות פנימית באנשים, אישית ומחוברת, נבנית ממעשים.
טבעה של שליחות, שמתחילה ומתקדמת, אינה מסתיימת, בפורמולה לא מסתכמת. ועניין אחד נותר אצלי מחוץ לגדר. ששש.. טאבו, לא לדבר. אין בינינו חברות, לא לוחצת יד, לא ידידה, נתק מוחלט. לא מתכופפת, לא מנסה. לא, לא, תודה.
אבל משהו השתנה, תפיסת השליחות עולה קומה. פותחת חלונות אטומים מבינה - זה לא לגייס כספים, זה לגייס נשמה. לתת צדקה לתרגל מעשר, לאמן שריר ולהתחבר, שייכות נוצרת כשאני מתמסר. לתת מעצמי, להתאמץ ולשלם, כשאני נותן אני חלק משלם. להזין בטפטפות בעורקים ובורידים, כולם פה בעלי בית, בגמלאות הפקידים. לשתול אמונה חדשה באנשים, לזרוע באהבה להשקות, זרע קטן יצמח וינבוט.
דרך ארוכה וקצרה, ויש לנו ברוך ה' בשורה. קורה בימים אלו קרה, רכשנו דירה. יש לנו בית עם דלת וגג, בית להיות בשבת ובחג. פתחנו חלון, רואים ניסים מבעד לוילון - בית של קבע לקהילת אבולון. בחוץ מלחמה בבית ניצחון, הרגע הזה הוא הרגע הנכון.
לשפשף עיניים על ריבוי האורות, כוסית לחיים על הבשורות. תורמים יקרים, משפחה וידידים עם לב רחב, להוקיר כל אחד, כותרת לטור נפרד ומיוחד.
-
לתת צדקה - בין דפי יומן ואפשר במעטפה, לדחות טיפולי שיניים לתקופה. ״ואתם תלקטו לאחד אחד״ - שותפים יחד בקומה זקופה…
פסח תשפ״ה - ניסים קורים, השנה הזו באבולון בני חורין…
מאפשרים לכם לקבל
