כשגוי נוצרי ניגש אלי להתייעצות ואז נזכרתי ב'רגע של שתיקה'
לפני כמה שנים פנה אלי אדם, שהציג עצמו נוצרי פרוטסטנטי, וביקש להיפגש איתי. בפגישה סיפר לי כך: התגרשתי לפני חודשים ספורים, יש לי ילדה בת 10 שחיה לרוב אצל גרושתי עם משמרות אצלי. הבעיה היא, שאני דתי והיא אתאיסטית. אני מעוניין שהילדה תגדל להיות מאמינה בבורא העולם והיא לגמרי לא, וזה כבר נעשה סיבה למריבה ענקית ביננו.
אולי תייעץ לי מה לעשות? חשוב לי מאוד, שבתי תגדל להיות אדם מאמין.
אז למה באת אלי? שאלתי. אני רב יהודי ואתה נוצרי פרוטסטנטי.
חבר יהודי אמר לי, כך ענה, שבשביל פתרונות יצירתיים כדאי לי לפנות לרב של חב״ד.
האמת, הוא צודק. גם לא הייתי צריך להתאמץ מאוד, כי הרבי לא השאיר תחום אחד בחיים, שאין לו בו עצה ברורה איך לנהוג.
נזכרתי בתעמולה שהרבי עשה באמריקה במשך שנים, להכניס לבתי הספר העממיים את המושג של ׳רגע של שתיקה׳ - רגע שבו הילדים יעצרו בתחילת היום ל60 שניות ויחשבו על העולם, על בוראו ומנהיגו. הרבי הסביר ש׳רגע של שתיקה׳ ישפיע לטובה על מצבו המוסרי, הרוחני והערכי של הנוער, ובמילא של העולם בכלל.
הצעתי לאבא המבולבל, שיסביר לאם ולבת שהוא אינו מבקש מהן לעשות דבר, אפילו לא לדבר, רק לשתוק וגם זה רק ל60 שניות בכל בוקר. לשתוק ולחשוב על העצים והפרחים, המים והשמים, להתחבר אל הסביבה ולהודות בתוך הלב על הטבע הנפלא שסובב אותנו.
צריך פה יכולת של הפרד ומשול. יש לדעת להבדיל ולהפריד רגע בין מה שאנו תופסים כרע, קשה וכואב, ולהביט על הטוב, כי תמיד יש גם טוב וחבל להסתיר אותו. וכשאדם בוחן באמת את היופי והטוב, הוא אומר תודה.
*
בפרשתנו, פרשת ויקרא, אנו על לומדים על קרבנות. אחד המיוחדים היה קרבן התמיד. זהו הקרבן שהיה מוקרב בתחילת כל בוקר, בכל יום ויום כי את הבוקר צריך להתחיל עם תודה. ׳מודה אני לפניך מלך חי וקיים׳ שאנו אומרים בבוקר הוא מהותי ומשמעותי מאוד וככל שנהיה יותר עמוק בתודעה של ההודיה, כך היום שלנו ייראה טוב יותר, שלנו ושל הסובבים אותנו. שהרי הודאה זו יש בה כדי להחדיר בנו מעט צניעות, ענווה, הרבה אמונה ונכונות להקרבה.
זהו קרבן התמיד האישי של כל איש ואשה.
נסו את זה בבית.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
