דמעות של זהב: הילד שכבש את לב השליח עם משאלה אחת
השבוע בעת מסיבת השבע ברכות במשפחתנו, סיפר לנו מחותננו הרב גרשון שנור שליט"א, שליח הרבי בגני תקוה ומבחירי השלוחים באה"ק, את הסיפור דלהלן:
לפני זמן מה פנה אלי יהודי מקומי בשם ג'ונסון (שם בדוי) ושטח את מצוקתו לפניי. הוא סיפר כי אחותו עצורה כמה חודשים באחת ממדינות המזרח הרחוק ע"י השלטונות שם, עקב עלילה על כך שמצאו באמתחתה שרידי גרגירי סם בכמות מזערית ושולית.
הוא ביקש ברכה שתצליח להשתחרר בקרוב כי עד לאותו רגע כל המאמצים עלו בתוהו וכל הנסיונות לשתדלנות לא צלחו.
אמרתי לו שאם הוא רוצה שהברכה אכן תחול הוא חייב לקבל על עצמו לקיים מצוה כל שהיא ולהתמיד בה והסברתי לו שהברכה מהקב"ה נמשכת לעולם אבל חייבים ליצור כלי שדרכו יעבור השפע לעולם והברכה תתממש.
כמובן שהצעתי לו לקבל על עצמו הנחת תפילין והוא שהיה מוכן לעשות הכל כדי שאחותו תשתחרר הסכים לכל דבר שרק אציע. הוא רכש תפילין יקרות מאוד והתחיל להניחן בקביעות יום יום.
התוצאות לא איחרו לבוא והאחות השתחררה מהכלא ויצאה מאפילה לאורה.
בעקבות כך ג'ונסון מתחיל להתקרב לקהילה שלנו ונהיה שותף לפעילות הן בכל עזרה הנדרשת והן בתרומות ונדבות מהפרוטות המצויות בכיסו והן מצויות מאוד.
בא' האירועים הקרנו מעל מסך שרשרת עשיה חב"דית מתוך הפעילות הנרחבת בגני תקוה כשהסרטון התמקד בעיקר בפעילות החסד שלנו. בשולי הסרט צפו המשתתפים גם במוסדות החינוך שלנו המתפתחים לשם ולתפארת אך מה ש'תפס' וריתק את ג'ונסון היו דוקא המראות של הווי בית הספר שלנו בהנהלת רעייתי המסורה הרבנית סטערנא שתחי'.
ג'ונסון בא אליי לאחר מכן ולחש באוזניי את המשפט הבא: "הלואי והבן שלי סטיב ילמד בבית הספר הזה". הבן שלו קרוי סטיב על שמו של זמר נכרי. ברכתי אותו שיזכה לכך בקרוב למרות שבליבי לא חשבתי שהדבר יקרה לאור הרקע של משפחת הילד, רקע שונה מאוד שיקשה עליו להתחבר לאוכלוסיה של תלמידי בית הספר המצויים לפחות צעד אחד קדימה בכל הקשור ליהדות וללימודיה.
ג'ונסון לא הרים ידיים ולא הרפה. הוא לחץ על אשתו שתבוא לבקר בבית הספר ולהתרשם והנה קרה הנס, לא רק שהיא התרשמה לטובה היא גם רשמה את סטיב לכיתה א' והילד החינני הזה הפך להיות תלמיד מן המניין בבית ספר חב"ד בגני תקוה.
לאחרונה קיימה אשתי בבית הספר מסיבה לסיכום המחצית ובאותו אירוע התקיימה פעילות עם התלמידים והם התבקשו כל אחד לכתוב משאלה על פתק ולבקש ברכה מה'.
רוב הילדים ביקשו שהחטופים ישתחררו ושהחיילים יחלימו ושהמלחמה תסתיים. היו גם כאלה שביקשו שיקנו להם כלב או חתול וכדומה.
אך היה ילד אחד שביקש משאלה מאוד שונה מאחרים. הוא ביקש מה' שירכשו לו כיפה מזהב. הילד הזה הוא סטיב שיש לו ודאי נשמה גבוהה וכנראה שהרבי הרש"ב בחר בו ללמוד במוסדות שתחת נשיאות הרבי והוא מחפש לכסות את ראשו להוסיף ביראת שמים לא בכיפה סתם אלא של זהב..
לאחר כמה ימים נסעתי עם רעייתי המנהלת לכפר חב"ד ותוך כדי נסיעה סמוך לחנות היודאיקה נצנצה בי מחשבה כי כדאי למלאות את משאלת לבבו של סטיב. עצרנו בחנות ורכשתי עבורו כיפה זהובה מרשימה ונוצצת.
כשהגענו לגני תקוה נסענו לביתם והתקשרתי לג'ונסון שישלח את בנו החוצה כי אנו רוצים להעניק לו מתנה מיוחדת ואנו מתכוונים להגשים לו חלום קטן. אמרנו חלום קטן אבל עבורנו הוא גדול וענק.
הקטע דלהלן מתועד בסרטון ע"י ג'ונסון עצמו ואינני מפסיק לצפות בו פעם אחר פעם.
הילד יוצא מביתו מתקרב בהססנות למכוניתנו ורעייתי שואלת את סטיב האם הוא מנחש מה יש בתוך השקית המוכספת? סטיב כמובן שאינו יודע. היא ממשיכה לשאול: "זוכר שכתבת משאלה ובקשה שתזכה לכיפה של זהב? באתי להגשים לך את המשאלה". תוך כדי דיבור היא שולפת מהשקית את ה"כיפה של זהב" ומושיטה לו אותה.
סטיב מתרגש כל כולו, כמעט רועד ומנגב את הדמעות הסוררות שנושרות מעיניו. הוא מחזיק בשתי ידיו את הכיפה הבוהקת כמי שזכה באוצר הגדול בעולם.
ההתרגשות של הילד בכיתה א' הדביקה גם את ההורים שלו וכמובן גם אותנו. ראינו על ההורים כמה אושר מציף את ליבם לנוכח המחזה המלבב הזה של בנם המחזיק בידו את הפרס הגדול ביותר עליו הוא חלם.
אני בטוח שהכיפה המוזהבת בידיו של סטיב ריגשו לא רק את הוריו ואותנו אלא גם את מלאכי מעלה אולי יותר המטבעות הנוצצות של גבריאל נושא חן.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
