הרב העכט: החביות אינן אוסרות את הויסקי

הרב הראשי לאילת, הרב יוסף העכט פרסם אמש (חמישי) פסק-דין הלכתי הקובע כי משקה הויסקי המיוצר בחביות בהן שהה גם 'סתם יינם' אינה אוסרת את המשקה. הסוגייה מעסיקה רבים בחסידות חב"ד וקהילות שומרי מצוות. בחב"ד משתמשים במשקה בתדירות גבוהה, בהתוועדויות חסידיות ובשמחות משפחתיות. הסערה פרצה בעקבות קביעה של רב ואב"ד בני-ברק, הרב משה לנדא בדבר אי-כשרותו של משקאות הויסקי. בתשובה ארוכה שהועברה ל-COL, הרב העכט, המכהן גם כחבר בית-דין רבני חב"ד בישראל, חולק על דעתו של הרב לנדא ומביא שורה של פוסקים, החל מהרמב"ם והשולחן-ערוך, שמתירים אפילו לכתחילה לשים משקה בחביות ששימשו קודם ל'סתם יינם'. הרב העכט אף מביע תמיהה על כך שכותב המאמר בשמו של הרב לנדא לא הזכיר את הסימן הרלוונטי בשולחן-ערוך הדן בנושא. הרב העכט אף מצטט מירחוני ויסקי כמה עובדות מעניינות בתהליך ייצור הויסקי שמשליכות ג"כ על שאלת הכשרות. פסק-הדין של הרב העכט - ב'כתבה המלאה'

י"ב טבת תשס"ו, כו"כ פנו אלו בעקבות הדברים שפורסמו משמו של הרה"ג רב אב"ד בני ברק הרב משה יהודה לייב לנדא שליט"א ע"ד כשרות ה"ויסקי" וכו' (אף שלא ראיתי פס"ד בחתימת ידו). והנה, מכיון שזה נוגע למאות אלפי יהודים בעולם כולו (שרגילים לשתות את ה"ויסקי") כולל קהלות של יראים ושלמים, מהנכון וההכרח ללבן את הדברים ולהעמידם על בוריין, וזה החילותי לכתוב. תוכן דבריו כפי שהתפרסמו הוא שרוב משקאות אלו אסורים לשתייה באיסור יין נסך בגלל השהייה בחביות עץ של סתם יינם. ואולם מהעיון בסוגיא בש"ס ובפוסקים עולה מסקנא אחרת לחלוטין, כדלהלן. בגמרא ע"ז פרק אין מעמידין לג,ב: רבינא שרא לי' לרב חייא בריה דר' יצחק למרמא ביה שכרא אזל רמא ביה חמרא ואפילו הכי לא חש לה למילתא (רבינא התיר לר"ח לשים שכר בכלים שגוים השתמשו בהן ליין, והלך ר' חייא ושם בהם יין (ולא שכר) ואעפ"כ לא שינה רבינא בגלל זה את היתרו לשים שכר בכלי יין של גוים). ופרש"י "לא חש למילתא למגזר שכרא אטו חמרא דשכרא מבטל ליה לטעמיה דחמרא" (לא חשש בגלל זה לגזור איסור על שימת שכר בכלי יין של נכרים שמא יטעה וישים בהם יין, שהשכר מבטל את טעם היין). ובתוס' שם ד"ה שרא למירמי ביה שיכרא כתב: אמר ר"י דה"ה מים וכל שאר משקין לבד מיין. מדברי הגמרא מובן שאע"פ שאסור לשים יין בכלים שגוים השתמשו בהם ליינם, מותר לשים בכלים אלו שכר וכל מיני משקין אחרים מפני שטעם היין שבכלים אינו נותן טעם בשכר ובמשקין אחרים, כדברי רש"י שהשכר מבטל את טעם היין, או כדברי הרא"ש שם: "שטעם היין הנפלט מהכלי לתוך השכר פגום מעיקרא הוא". והדברים הובאו להלכה ברמב"ם הל' מאכלות אסורות פי"א הט"ו ואילך: נאדות העכו"ם וקנקניהן שהכניסו בהן העכו"ם יינם אסור ליתו לתוכן יין כו' ומותר ליתן לתוכן שכר או ציר או מורייס מיד ואין צריך לכלום. וכן פסק המחבר ביו"ד הל' כלי היין סי' קל"ז סעי' ד' וז"ל: כלים האסורים מחמת יין של עובד כוכבים מותר ליתן לתוכם בין מים בין שכר בין שאר משקים ובלבד שידיח בתחלה לחלוחי יין שעל פני הכלים וכן מותר למלוח בהם. ובטור שם: אע"פ שאסור ליתן בהם יין בכלי שנשתמש בהן הנכרי ביין, מותר ליתן בהם מים ושכר ושאר כל מיני משקין לפי שיין פוגם אותם. ובב"י שם: הרשב"א בת"ה הקצר וז"ל כל הכלים שנשתמש בהם הנכרי ביינו ישראל נותן לתוכן בין מים בין שכר בין שאר משקים ואינו חושש לפי שפליטתה מועטת ואי אפשר לבוא לידי נ"ט, ובארוך כתב כל הכלים אם בא להשתמש בהם בשאר משקים קודם שהוכשרו משתמש ובלבד שידיח בתחלה לכלוכית היין ע"כ. ובט"ז שם סק"ז: נ"ל פשוט אפילו אם המשקים נשתהים שם מעל"ע מותר דנבלע בצונן וכן מוכח באו"ה כלל ב' דחבית דיי"נ שרי בסמ"ק לתת בו שכר לכתחלה דביי"נ הקילו, ומסיק שם הט"ז שגם הדרכי משה מודה בחבית שהי' בו סתם יינם (ולא יי"נ ממש) דמותר ליתן בו שכר לכתחלה (וגם דוחה את דברי הב"ח שחולק על הרשב"א עיי"ש). איברא דבש"ך שם סקט"ו כתב (בדין זה דאסור ליתן יין בכלים של עכו"ם משא"כ שאר משקין דמותר): ולא גזרינין משקין אטו יין משום דאקראי בעלמא הוא ולפי"ז אסור ליתן בהם משקין דרך קבע. אבל: א) גם הוא מודה שטעם היין נקלש ופוגם בשאר משקין (ולכן הוא דוחה את דברי הב"ח על הרשב"א) ובמילא ברור שהשכר והמשקין מותרין. ב) בדרכי תשובה שם סקי"א הביא מכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ג שהשיג על הש"ך בזה והעמיס בדבר הג"מ דלא גזרו על שאר משקין אפילו נתנו בהם דרך קבע. ג) והוא העיקר: בנידון שבו עסקינין - עשיית ויסקי ע"י גוים שמשתמשים בחביות שהי' בהם קודם סתם יינם – לא שייך כלל לגזור משקין אטו יין (ובמילא אין הבדל בין דרך עראי לקבע): אם יהודי משתמש בחביות של סתם יינם למשקין אחרים דרך קבע יכול להיות שיטעה וישתמש בהם גם ליין; אבל בנדו"ד שגוים עושים את הויסקי בחביות כאלו ע"מ למוכרו אח"כ – מה לי אם הגוי ישתמש בהם גם ליין וירצה אח"כ למכור את היין, הרי יהודי לא יקנה ממנו את היין! ובמילא מובן שבכאן לא שייך כל הענין של עראי וקבע וגם משקין שהגוי שם בכלי היין דרך קבע מותר לכתחלה כפשוט. ואין להקשות שמכיון שמדובר ב"ויסקי" שנחשב (לדעת כמה) לדבר חריף ויש לנו כלל שהחריפות מחליא לי' לשבח – בנדו"ד אין הענין כן, שהרי איתא בהדיא ברמב"ם הנ"ל שמותר ליתן בהם ציר או מורייס, ומפורש במחבר הנ"ל "וכן מותר למלוח בהם" (והוא מתשובת הרשב"א הובא בב"י שם והש"ך והט"ז שניהם מסכימים לדבריו), וא"כ ה"ה לויסקי. ומפורש הדבר בשו"ת נו"ב מהדו"ת יו"ד סי' נ"ח שכתב (בדין זה דמותר לשים משקין בכלים האסורים מחמת יין נכרים משום דטעם היין הנפלט מהכלי הוא פוגם בשאר משקין) וז"ל "דמשמע דאפילו חומץ וציר מותר ליתן בהם שהרי התיר שם בשו"ע למלוח בהם ולא אמרינן שהחריפות משוי לשבח וא"כ אפילו יי"ש מותר ליתן לכלי היין שהטעם הנבלע בכלי הוא קלוש כיון שנבלע בצונן" (ועיי"ש עוד שניתן אולי לדון ולמצוא מקום להקל אפילו היו מבשלים יין של נכרים בכלי שיהי' מותר ליתן בו אח"כ יי"ש כיון שברור שטעם היין פוגם ביי"ש). הרי לפנינו שלדעת כל הפוסקים הנ"ל טעם היין הבלוע בכלי אינו משביח במשקאות אחרים ואדרבא הוא פוגם, והוא קלוש ואינו נ"ט וכו' – כך היא המציאות ע"פ תורה - ולכן מותר לכתחלה ליתן כל מיני משקין בכלים האסורים מחמת סתם יינם! ואפילו ביי"ש (שאינו עשוי מיין) אין טעם היין משביח את היי"ש אלא פוגם, והוא קלוש וכו' ולכן מותר לכתחלה לשים גם יי"ש בכלים אלו והיי"ש כשר! ואיך אפשר לטעון שהויסקי אסור לשתיי'ה באיסור יי"נ לפי שטעם היין הבלוע משביח את המשקין – היפך מדברי כל הפוסקים הנ"ל שטעם היין יכול להשביח רק ביין אבל במשקין אחרים פוגם?! ותמיהה גדולה על כותב המאמר שאינו מזכיר ולו ברמז את הסימן בשו"ע שעוסק בשאלה זו ממש – יו"ד סי' קל"ז ונ"כ! ועיין עירובין צ,א: אגב כו'. וראה גם ב"מ צו,ב: לפום כו'. היוצא מכל הנ"ל ששהיית הויסקי בכלים אלו אינו אוסר אותו לשתייה ואין מקום ע"פ דין לחשוש שהיין נותן טעם בויסקי. ולרווחא דמילתא י"ל עוד שהדין דכל דעביד לטעמא לא בטיל אינו שייך כלל לכאורה בנדו"ד. שהרי מפורש ברמ"א יו"ד סי' צ"ח סק"ח וז"ל: אם נותן טעם באותה קדירה וכו' לא בטיל כל זמן שמרגישים טעמו ולכן מלח ותבלין מדברים דעבידי לטעמא אינן בטלין בששים", ובט"ז שם מבאר ששומן של איסור שנפל למאכל היתר כן מתבטל בששים אע"פ שהוא עביד לטעמא, ומסביר בהמשך הדברים "שוב ראיתי באו"ה כלל כ"ה דין ו' וז"ל דבר הנעשה לטעם כיצד כל דבר חריף כגון תבלין ומלח של הקדש אין בטיל ע"כ, משמע דלא מקרי טעם בזה אלא דבר חריף ולא שומן דאף שגם הוא מטעים המאכל וממתיקו מ"מ אין נרגש כ"כ כמו דבר חריף על כן שפיר בטל כמו שאר איסורים ומשום הכי סיים כאן גם הרמ"א כגון מלח ותבלין". ולפי"ז שלא די להטעים המאכיל ולהמתיקו כדי שייקרא מילתא דעביד לטעמא אלא צריכים שיהי' נרגש כמו דבר חריף – ברור שבנדו"ד לא נרגש בויסקי טעם יין (מי ששותה את הויסקי אינו מרגיש טעם יין) ובודאי לא כמו דבר חריף ובמילא אינו זה בגדר מילתא דעבידא לטעמא. אבל ראה שו"ע אדה"ז סי' תקי"ג ס"ד בקו"א. וכ"ז לרווחא דמילתא שהרי בנוגע לטעם היין הבלוע בכלים הוא טעם קלוש ופוגם בשאר משקין כנ"ל. ומהאי טעמא נמי לא שייך כאן הענין דכיון דלחזותא עביד לא בטל, שהרי ברור שהכווונה בזה היא שמכיון שניכר הדבר במראה שלו לכן אינו בטל (מאחר והוא ניכר) אבל אם אין מראהו ניכר אין שום סיבה שלא יתבטל. ובנדו"ד פשוט שאין מראה היין ניכר כלל בויסקי ולא שייך דעביד לחזותא. יתירה מכך: 1) דעת הר"ן (הובא ביד אברהם על השו"ע יו"ד סי' ק"ב סעי' א' בהגהה) שמכיון שהענין דחזותא אם מילתא היא אם לאו הוא בעיא דלא איפשטא בב"ק ק"א לכן ספיקא לקולא ובאיסור דרבנן לא אמרינין חזותא מילתא היא, והרי סתם יינם הוא איסור דרבנן. וכן פסק הפר"ח שם, ובהגהות חת"ס על הש"ך כתב שאין לזוז מפסק הפר"ח. וראה ג"כ ביאורי הגר"א בשו"ע שם סעי'"ק ו': אבל משום חזותא בלא דבר שיש לא מתירין אינו אוסר. 2) גם אם נאמר שהו"ע מה"ת דחזותא מילתא היא מ"מ לא אמרו כן אלא בדבר העשוי לתת מראה כגון כרכום אבל אם אינו עשוי לכך כגון יין אדום של איסור שנתערב במים אע"פ שמראיתו ניכרת בטל – מנחת כהן ס' תערובות פ"ג. 3) לדעת כמה פוסקים עביד לחזותא בלי עביד לטעמא אינו אוסר. ואולי י"ל שקצת משמע שגם דעת אדה"ז כן בשו"ע סי' תקי"ג הנ"ל לגבי ליבון הקדירה וכו' בביצה שנולד ביו"ט שחולק על המג"א בקו"א שם. וראה גם לשון המחבר שם: מידי דלחזותא וטעמא עביד לא בטיל. בכל הנ"ל ראה בארוכה אנצקלופדיה תלמודית ערך חזותא. ומכל זה מובן שבנדו"ד – שהיית הויסקי בכליי יין של נכרים – לא שייך כלל החשש דעביד לחזותא. דיקא נמי שהרי אף אחד מהפוסקים הנ"ל שהתירו לתת שכר ושאר משקין בכלי יין של גוים לא הזכיר אפילו ברמז שהיין אולי נותן מראה וחזותא בשכר ואינו בטל. אלא פשיטא שאף אחד – לא מהראשונים ולא מהאחרונים – אינו חושש לזה, מהטעמים שהוזכרו לעיל. מכל מה שהבאנו לעיל יוצא מסקנא ברורה שע"פ דין זה שהויסקי שוהה בחביות ששימשו קודם ליין של גוים אינו אוסר את הויסקי. בנוסף לכהנ"ל יש מקום לציין שגם מבחי' עובדתית לא כל הפרטים שבמאמר הנ"ל מדוייקים לגמרי (וע"פ השמועה כותב המאמר מודה שמעולם לא ביקר בעצמו במפעל תעשיית הויסקי). בירחונים שונים שי"ל ע"י אנשים שקשורים לתעשית הויסקי נאמר שזה כבר זמן רב שיצרני הויסקי הסקוטי ממעטים להשתמש בחביות מספרד ששם יוצרים את היין השרי בגלל המחיר הגבוה של החביות האלו, ומרבים להשתמש בחביות עץ מתעשיית ייצור הבורבון האמריקאי היות וע"פ חוק באמריקה צריכים להעמיד את הבורבן בחביות חדשות ואסור לחזור ולהשתמש בחביות שהשתמשו בהן פעם אחת, במילא ישנם ריבוי חביות כאלו ללא שימוש (אחרי שהוריקו מהם את הבורבן) והן נמכרות לתעשיית הויסקי הסקוטי במחיר נמוך יותר. כמו"כ נאמר שהמחקרים מוכיחים שהעץ האמריקאי עדיף לתעשיית הויסקי מהעץ האירופאי ולכן קונים פחות חביות מספרד ויותר מארה"ב, כשעל החביות הנ"ל מארה"ב מלכתחלה אין כל חשש כי לא מעמידים בהן יין. נקודה מעניננת נוספת: גם הויסיקי שמעמידים בחביות שהשתמשו קודם ליין השרי, מסתפקים מאד היצרנים מה באמת השפעת חביות אלו על הויסיקי, שהרי בויסיקי שהעמידו בחביות שעשו בהן סוגים שונים של היין השרי התקשו המומחים להבחין בשינוי טעמים בויסקי, שמזה הסיקו שההשפעה היא מועטת מאד. וזה כנ"ל עולה בקנה אחד עם דעת כל הפוסקים הנ"ל שהיין נבלע בצונן ובמילא טעמו קלוש והשכר מבטל טעם היין ואינו נותן טעם וכו' שלכן מותר לשים שכר ושאר משקין בכלים של סתם יינם כנ"ל בארוכה. ועוד וג"ז עיקר: בירחונים מדברים על תהליך של שריפת החביות – כעין ליבון – לפני שמעמדים בהם את הויסיקי, שעפי"ז פשוט לכאורה שכל החששות נופלים. כמובן שלושת הנקודות הנ"ל לא בדקתי ובמילא אין לדעת אם כל הדברים נכונים כפי שמופיעים בירחונים וכו', ורק לשלימות הענין נכון להעלות אותן. אבל העיקר הוא המסקנא ההלכתית שיוצאת מכל דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים ששהיית הויסקי בחביות של סתם יינם אינה אוסרת את הויסקי לשתי'ה כנ"ל בארוכה. ובאתי על החתום יום הנ"ל, יוסף הכט עוד בנושא: + תגלית חמורה: משקה ויסקי אינו כשר + הרב מרדכי הסופר מסביר פסיקת הרב לנדא

הצטרפו עכשיו לכל החדשות החמות של 'קול חב"ד' בווטסאפ

לכתבה זו התפרסמו 22 תגובות - לקריאת כל התגובות

למקרה שפספסתם

הוסף תגובה

22 תגובות

זה אתם והעיתון הנלוה אליכם רציתם לקרר חסידים שיפסיקו לומר לחיים... זהו כל הסיפור

ההתממות אינה תמימות אלא צביעות,
וכי היה יוצא רעש כזה אם לא שהוא בא מבית מדרשו של הרב לנדאו?
הייתי מוסיף תמיהה נוספת על תמיהתו של הרה"ג הכט מדוע בכל ה"מחקר" ההלכתי הזה לא מופיעה דעתו של ה"אדמור הזקן"?
האמת שאם היה מביא את דעתו הייתי מתפלא הרי מובן את מי הם באים ל"רצות"!

שמבסס את פסקיו עם מראי מקומות.

כל הכבוד להרב הכט. הבאת שמחה
לרבבות חסידים שכבר נכנסן לדכאון. לחיים לחיים!!!!!!!

הנה לכם עוד פרשיה
שגם היא תתמוגג בכל דממה דקה.

אינני רב וממילא לא אכתוב אחרת מרב פוסק - רב עיר וכו אך אתפלא מדוע אא"פ להתדבר בטלפון וכיוצ"ב ולברר דעת חברו לפני שיוצאים כך בגלוי והרי אין כאן ויכוח תלמודי בלבד אלא עניין הנוגע למעשה בפועל וא"כ המחפשים להקל יתלו עצמם בכותב הפסק גם אם ישנה דעתו אח"כ יגידו כי פלוני מתיר.
כידוע ההלוך ילך בתקופה חשוכה זו.
בפרט שמדובר ברב פוסק הלכה שידיו רב לו גם בצד הפרקטי ושימש רבנים מורי הוראה.
תקותי כי נדע לנהוג כבוד ברב מכובד וממילא כל המכבד את הבריות וכו ובפרט רב.

זה שהרב העכט סנגורם של ישראל ונותן מקום לרבבות יהודים כשרים לשתות ומציל אותם מהחשש הכבד של איסור שתיית סתם יינם. יש לזה מקום כי יש עוד רבנים שחושבים כמהו וכך פוסקים. וכרב ראשי לאילת.
אך כחסידים לא צריך להקל היכן שאפשר להחמיר ולהתנהג לפנים משורת הדין. כך נהגו אבותנו ואבות אבותנו. הגיע זמן שיהי גוף כשרות בחב"ד ישעבוד לפי הכללים הנהוגים ברמות הכשרות של הרב לנדא ב"ב והעדה החרדית ירושלים ולא פחות מהם. גם בשחיטות הבשר והעופות ויצור היין ובכל נושאי הכשרות ולא לסמוך על רבנים שכל הזמן מחפסים את הדרכים להתיר ולזלזל בכשרוית המחמירות לפי ערך.
אם כל הכבוד לכבוד הרב הכט. הרב לנדא הינו אחד מהלוחמים הגדולים בנושא הכשרות יש לו מערכת של מומחים בנושא כשרות וגם את הנסיון בתחום עשרות שנים. ידוע כי בנושאי כשרות הרבי מה"מ הפנה את הפונים אל הרב לנדא. מי שמקפיד בכשרות תבוא עליו הברכה.וכן ירבו.

לענ"ד לפני שמפרסמים את דעת הגה"ח העכט, נחוץ וכדאי לדעת בבירור את דעתו של הרב לנדא, ואת תגובתו על המקורות והטעמים שהביא הרב העכט, על מנת שלא להכשיל את הרבים, ומה טוב שהרבנים ישבו וידונו בינם לבין עצמם ויגיעו למסקנה, כך שכל אחד ישמע את דעת תורה של השני, וגם אם בסוף יעמוד על פס"ד, לא הפסיד.
המורם מכל הנ"ל שלא כדי למהר לפני שבת לפתול את הבקבוקים ולהתחיל בשתיה מופרזת לפני שיתבררו ויתלבנו הדברים

אני מסכים עם מס 1 וגם אני חושב שזה לא הרב לנדו פסק אלא אחד מעובדיו
ולמס 7 כבר לפני 20 שנה דנו בנושא הרב פיינשטיין והנחת יצחק ולהבדל לחיים מנשה הקטן וכולם התירו ופתאום התעורר מוטי הסופר וגילה את אמריקה? איפה הוא היה לפני 20 שנה?
נכון שהרב לנדו הוא אחד המיוחדים בדורנו בכל נושאי הכשרות אבל אל תשכח שהוא לא מנהל כשרות של חבד הוא רב עיר וחייב להעסיק אנשים מכל המיגזרים
היחידים כיום שאני מכיר שמנהלים מערכת כשרות על רמה כמו של הרב לנדו זה הבית דין של קראון הייטס ומהם לא שמעתי שום איסור על המשקאות ואני יכול להבטיח לך שבאם היה שאלה רצינית הם היו הראשונים לעצור את זה כפי שעשו לפני איזה שהוא זמן בנוגע לגבינות שמישהו צר עין העליל שכביכול יש שאלה באחד הרכיבים שנכנס בגבינה ועד שביררו שאין שום שאלה (אלא רק עלילה) לבנתיים אסרו את כל מוצרי הגבינות
דרך אגב אחרי שהבית דין של קראון הייטס הקים מערכת כשרות הרבי היה מפנה אליהם כל מיני שאלות בכשרות
למס 6 נכון אתה צודק אבל התחיל את הסירחון זה מוטי הסופר ללכת ולהצהיר שעשרות אלפי אנשים עוברים על איסורים חמורים כל יום? מאיפה הוא לקח את הברייטקייט? תודה להרב הכט שלפחות הביא מקורות נאמנים לפסק שלו ולא דיבורים בלבד.

כ כותב שהרבי הפנה את הפונים אליו בנושאי כשרות (למה שיפנו לרבי בנושאי כשרות?!) אל הרב לנדא, ועוד כ כותב שעובדא זו ידועה. לי הקטן לא ידועה עובדא זאת. אולי יואיל כ לפרט קצת במה מדובר? ובאם מדובר על הרב לנדא האב (הרה"ג ר יעקב ז"ל) או הבן (הרה"ג רמי"ל שליט"א)?

ברור שכשחז"ל פסקו שיין פוגם במשקאות אחרים, הם פסקו שכן הוא בסתמא, אבל לא קבעו בכך שלא ייתכן שיהיה שום משקה בעולם שיין ישביח בו. ולכן אילו היה באמת ידוע שמקפידים ליישן את הוויסקי בחביות היין לצורך שיפור טעמו, הוויסקי היה אסור.

לפני שאתה עוטה לעצמך את כתר ה"ת"ח" מוטב שתעיין קצת במקורות הקדומים המובאים בפס"ד ובאלו המאוחרים יותר. בטוחני כי חכם גדול כמוך יגיע לאותה מסקנא אותה אתה מכנה "עם הארצות".

סברתך מופרכת דבאם כוונת חכמים כפירושך הרי שהיה להם לתלות זאת בכך (וע"ד הא דתלו בהל שבת בדין הטמנה במצטמק ויפה לו או ברע לו) ויותר נראה כי דבריהם "דפוגם הוא ומותר" הם דברים מוחלטין ואינם תלויין ונראים מאוד דברי הרב העכט.

הויכוחים בתוך רבני חב"ד לגבי כשרות ה"וויסקי" צריכים הרבנים לעשות בינם ולא מעל האתרים השונים . ובכלל אין דעה ברורה לעוד הרבה מוצרים בלי כשרות ובכשרויות על מי אפשר לסמוך וכו. לעניות דעתי אין דין חו"ל בכלל וקראון הייטס בפרט כדין ארץ ישראל.
בהכשרת בתי מלון ואלמות לארועים פרטיים של אנ"ש וציבוריים של צא"ח ו/או בתי חב"ד ודינרים של מוסדות ברוב המקרים סומכים על הכשרויות של הרבנויות "בכשרות מהדרין" ו/או ברמת רבנים מקומיים כשהם לכאורה משתמשים עם כל הבדצ"ים שלא תמיד ברמת כשרות שמתאימה לחסידים ולחסידי חב"ד בפרט וד"ל
כיום ישנם רבני ערים חסידי חב"ד או גופי כשרות עם רבנים חסידי חב"ד שעומדים בראש מערכות כשרות של הרבנות או ברמת רבנות שלא תמיד יכולים להתמודד עם פסיקות הכשרות של בד"צ קראון הייטס הרב לנדא ב"ב ו/או העדה החרדית ירושלים שהם כשרויות פרטיות ללא קשר לממסד או למפעלי המזון כבסיס כלכלי נטו
כיום כשרוב רבני חב"ד והשלוחים בעולם כולו עוסקים בכשרות הגיע הזמן שתהיה דרך אחת לכולם ושיד החסידים תהי על העליונה ולא כגרורה של כשרויות אחרות וכחסידים לא צריך להקל היכן שאפשר להחמיר ולהתנהג לפנים משורת הדין. ולהקל לגופו של עניין לא לכתחילה .

"היחידים כיום שאני מכיר שמנהלים מערכת כשרות על רמה כמו של הרב לנדו זה הבית דין של קראון הייטס"

איפה אתה חי?

כל ליובאוויטש מתביישת במה שנעשה במערכת הכשרות הזאת (כמובן, אחרי פטירתו של הרב מרלאוו ע"ה), והגיעו הדברים לידי כך שמערכות כשרות מכובדות מסרבות ששמן יופיע ליד הסמל CHK

אם תרצה, אפרט לך כמה משערוריות הכשרות שהיו קשורות למערכת הזאת שמנוהלת ע"י "הרב" יוסי ברוק, ואם אתה רוצה, תעשה בעצמך חיפוש בCOL ותמצא. עצה: תחפש את השערוריה על מוצרי חלב שכמעט ונעשו מדבר המעמיד העשוי מחזיר

רבה של אילת הרב העכט שליט"א כתב להתיר הויסקי ומאנשי הרב לנדא נשמע שהוא אוסר.

יש מצדדים כהרב לנדא ויש ששמחו לדברי הרב הכט שכתב להתיר. מי שאינו נכנס לעובי הקורה שואל שאלה פשוטה איך יתכן ששני רבנים האחד יאסור והשני יאמר שזה פסק ברור בגמ, ברמב"ם בטור ובשו"ע שמותר וא"כ איך יתכן שהרב לנדא אינו מכיר את ההלכות הנ"ל?

לכן חשוב להבהיר שאכן האוסרים והמתירים הם די קרובים זה לזה ואין מרחק גדול כל כך ביניהם.
הרב הכט הביא את דברי הש"ך בקל"ז סקט"ו שאוסר בדרך קבע.
והביא ג סברות להתיר א) שהטעם קלוש ופוגם ובמילא המשקה מותר (לנדא: מותר בדיעבד ולא לכתחילה) ב) בכנה"ג השיג על הש"ך (לנדא: האם משום כך מוחקים את דעת הש"ך?) ג) הש"ך כתב דעתו על יהודי ולא על גוי. (לנדא: אפשר לומר גם סברא הפוכה שכל גזירת יי"נ היא גזירה רחוקה ואולי גזרו גם בגויים ולא מצינו סברא זו בפוסקים כלל לחלק בין גוי ליהודי אף שבודאי היה מצוי שגויים ימכרו יי"ש ליהודים בחביות של יין)

כך אפשר להמשיך בדברי הרב הכט בסברותיו ולהביא כנגדן את הסברות של הרב לנדא ועי"ז נקרב את שתי הדעות זה לזה וכאשר נקרב אותן נוכל לומר שמי שרוצה להחמיר כהרב לנדא יחמיר כמוהו ומי שרוצה להקל כדעת המיקל יקח את צד הקולא והאמת והשלום אהבו.

וכפי שכבר היה לעולמים שראינו שהרבי בעצמו הפסיק לשתות את הבנדיקטין ואף על פי כן חסידים המשיכו תמיד לשתות.

ואלו ואלו לשם שמים מתפלפלים

1)

The CHK (Brook & crew) allows whiskies into their establishments as well.

2)

I spoke to one of the Rabbonim at the OK and he told me that B Levertov (one of Brooks cover uppers) called the OK office last week asking for the latest info on the Mashkes.

3)

Since all the decisions at the CHK are ltsaarainu made by Brook - not by the Rabbonim, well probably see that all of a sudden the CHK wont allow the mashkes anymore. If the decisions were made by the Rabbonin, Brook would have been out a long time ago. Meanwhile he controls all the Ruchniuis and Gashmius of the CHK. He even decides now how the
Vaad Hakohols $ is spent

4)

Its a pity that the Rabbonim dont know whats going on in CH. 80% of the Kehila is no longer medayek to buy items with a CHK When the CHK first started, it was well respected both in CH and out of CH. Now Brook has succeded in bring it to the gutter and no one takes it seriously any more
Is Brook blackmailing the Rabbonin with something, that they allow him to shlep down the CHK and the Kehila?.

לאחר פירסומי המאמרים אודות הכשרות בעיתון כפ"ח הי נראה לכאורה כי רמת הכשרות של ה"או. קי." היא גבוהה. מסתבר יותר ויותר כי היא על בסיס כלכלי וברמה מאוד נחותה, סומכים במפעלים על מצב של תהליכי יצור שלכאורה לא משתנים ללא השגחה רציפה ובישראל סומכים על כשרויות ברמת רבנות רגילה. ו/או מהדרין ברמת רבנות, ללא השגחה ופיקוח תמידי של מטעמם, כמו הכשרות של ה- או. יו. . נציגם בישראל נראה יותר כאיש עסקים מצליח ורחוק מלהיות נציג מערכת כשרות מחובדת שנהנה מכל המגזרים הרב וואזנר ועובד עם ליטאיים וגם מייצג כשרויות אחרות ולכן יכול להיות שיתוף פעולה עם כשרות מהזרם הליטאי כאן באה השאלה האם כשרות זו מתאימה לכלל חסידי חב"ד. נכון שברחבי ארצות הברית יש גם חבדניקים במערכת וברחבי העולם גם מערכת כשרות זו משתמשת עם רבנים ושלוחיי חב"ד. לעניות דעתי, עם הנתונים נכונים. זה עדיין לא הופך לכשרות שמתאימה בכל מיקרה לכלל חסידי חב"ד. וכדאי לחשוב לפני שמכניסים לבית ו/או לפה.

לפני שאתה משמיץ מערכת כשרות וקובע שהם סומכים על הרבנות וכו כדאי שתבדוק טוב.
אני ערכתי בדיקה מעמיקה ומצאתי שהנכון הוא להיפך כמעט כל מערכות הכשרות נעזרים בOK בגגל הידע הגלובלי שיש להם,
גם בארץ הם מחזיקים משגיחים יר"ש ומחמירים בדיוק כמו העדה החרדית יש להם משרד קבוע ומשגיחים שעובדים רק בשבילם.

נ.ב. הנושא המדובר הוא על הוויסקי והרב ליווי דיבר לגופו של ענין והתיר
אתה לא מדבר על הוויסקי אלא רק מנסה להשמיץ ע"י שקרים מערכת כשרות אחרת זה לא נשמע אמין...

כב הרב הכט שליט"א רק שכח פרט "קטן";

נכון כפי שהוא כתב שהמחבר ביו"ד סי קל"ד סעיף ד כתב שהיין בטל משום שהוא פוגם,

אבל בדרכי משה מביא את דברי ה"איסור והיתר" כלל כ"ב שגם בתערובת יין, אם הוא מעורב במטרה ליתן טעם - אינו בטל!

דהיינו כך;

המחבר דלעיל מדבר שאדם ששם יי"ש בחביות בלועות "סתם יינם" לא במטרה שהיין יתן טעם, אבל אין-הכי-נמי אם המטרה היא שהיין יתן טעם משתנה כל הדין, ואז אין כאן דין ביטול (ואין אומרים שהיין פוגם השכר).

עדיין יש לדון, מה המשמעות ש"עביד לטעמא"; יהיו כאלה שיאמרו שצריכים להרגיש ממש טעם יין בוויסקי, ואחרים יאמרו - שדבר זה מסור למומחים (במפעלים כאלה יש אנשי מקצוע שמכונים "טועמים"), ולא כל אחד יכול להחליט במציאות הזו.

לא באתי לפסוק, באתי רק להעיר.

1. Chassidei Chabad - MEHADRIN - lo MACHMIRIM veDa"l.

2. Bemeshech esrot shanim shehaRabbi diber - kama peamim amar kehoraa lerabim shechasidei Chabad tzrichim ledayek bekashrus,

- vleumat zot, kama peamim amar berabim shtzarich lehader ulehosif beAhavas Yisroel ubeAchdus?

הדברים מדברים בעד עצמם זה הכשרות של האו.קי. לפחות בישראל היא בנוסף לכשרויות "מהודרות" כמו :
שארית, חוג פ"ת, אורבך ועוד.
נכון שהאו. קי. רוצים שיסמכו עליהם כמו על העדה החרדית ירושלים והרב לנדא ב"ב אך מה לעשות אתם צריכים להתחרות עם כשרות האו. יו. וכדומה בכל המפעלים ברחבי העולם.
ולכן הם חייבים לתת כשרות על מוצרים עם חלב סתם, בישולי נוכרים(לדעת הב"י), יצור יין ע"י יהודים שלא שומרים שבת, לסמוך על כשרויות כמו בעלז וכדומה, רמת הכשרת המפעלים לאחר יצור בעייתי כשרותי הוא לא תמיד ברתיחת מים של 100 מעלות וד"ל.
כל זה מתאים אולי ליהודים שמסתפקים ברמת כשרות של רבנות, או או.יו. וכדומה.
יש לי הצעה לאו.קי. כמו שבזמנו הרב רובין מרחובות נתן כשרות מהדרין לאו.יו. בישראל. נכון שהמפעלים הגדולים כמו אוסם ועלית וכו נלחמו אז בכשרות של הרב רובין בגלל שדרש בזמנו להתערב בכל מהלכי היצור והקשה על המפעלים כנ"ל.
וזה נתן להרב רובין את הכוח לשפר וליעל את הכשרות "בבד"צ מהדרין" גם הוא, כמו כל הכשרויות בארץ מנסים ורוצים להגיע לרמת הכשרות של הרב לנדא ב"ב והעדה החרדית ירושלים, וטוב שכך, שיכנסו עם מהדרין או.קי. בישראל "תחרות" זה מחזק את חומת הכשרות בארה"ק ת"ו.
נ.ב. בנושא הוויסקי, לעניות דעתי גם האו.קי לא נתן כשרות גורפת על כל הוויסקי, ללא בדיקה, בגלל הידע הגלובלי והפריסה העולמית למה שלא יתנו כשרות גם על משקאות חריפים כמו הוויסקי, שלא יתירו על סמך חזקות ובדיקות חד פעמיות שיהי להם פיקוח סדיר ויתנו כשרות לאלו שסומכים על האו.קי.
בהצלחה.

נצפה באתר

עוד באתר