הניסים של הבחורים שהגיעו עם מדי צה"ל לסיני - נחשפים
בס"ד
כ"ק אדמו"ר שליט"א
אנו החתומים מטה, נסענו בערב פורים ביום ה', תענית אסתר למבצע פורים בסביבות סנטה קתרינה, הגענו ביום ה' בצהרים לרום-א-ל.
בערב אספנו מנין למעריב ולאחר זה אספנו חיילים למועדון, הגיעו כ-20 חיילים ולאחר מכן נוספו עוד כ-10 חיילים, וקראנו לפניהם את המגילה, ובמשך הלילה שוחחנו עם החילים בעניני יהדות ואמונה והיו כמה שהשתכנעו במקצת והביעו את רצונם לבוא לכפר חב"ד.
למחרת בבוקר יום ו' פורים אספנו מנין לקריאת התורה והמגילה ויצאנו לכיוון שארם אשייך בכונה לחזור הביתה לשבת קודש.
בדרך עצרנו בסי, פי, מקום שבו יושבים קציני הקישור. ולאחר מכן במחסום הגבול החדש בין ישראל למצרים, במחסום היו 7 חיילים, הבאנו להם משלוח מנות והמשכנו בדרכינו דרך ואדי נאצב לשארם. בדרך בשעה 10 הקומנדקר הצבאי שנסענו בו התהפך. היות והדרך היתה חולית והוא נסע במהירות הוא סטה מהתלם וכשרצה לחזור על התלם לא הצליח וכתוצאה מכך הרכב התהפך על צידו השמאלי והמשיך על הגג ומשם לצידו הימני וחזר לגלגלים. הנהג וחיל מלוה והת' גורליק עפו החוצה ושאר התמימים ועוד חייל בשם ציון שאספנוהו במחסום נשארו בפנים וב"ה לא קרא לאף אחד כלום חוץ מפגיעות ושריטות קלות ונוסף ע"ז היה בתוך הרכב גלגל מחליף שבסיעתא דשמי'א לא פגע באף אחד בדרך נס.
זה קרה בערך 25 ק"מ מהמחסום נותרנו בלי מכשיר קשר שיצא מכלל שימוש כתוצאה מההתהפכות וכן לא היה לנו מים רק מימי'ה אחת שנמצאה לאחר מכן. המצמד (קלצ') וההגה נשברו ובמצב הזה החליטו הנהג והבחור ללכת חזרה למחסום להודיע ולהביא עזרה. אחרי כשעה הצליח החייל שאספנו במחסום להתניע את הרכב ונסענו לאט לכיוון המחסום.
אחרי שעה פגשנו את חברנו והנהג והמשכנו עד שהרכב שוב הפסיק לנסוע. ואולם מיד נודע שהמחסום מהלך 5 דקות מהמקום. החייל המלוה התלונן על כאבים חזקים בגב והביאו מסוק כדי לחלצו. ובסוף התברר שזו רק מכה חזקה אנו נשארנו שם בשבת עשינו מניינים לתפילות ושוחחנו על יהדות ואמונה במשך השבת והיות שמתחילה תוכנן להשאר ברום א-ל בשבת היה לנו אוכל, ובמוצש"ק נסענו למחנה דהב וב"ה ביום א' בבוקר נסענו לשארם וחזרנו בטיסה ללוד.
אנו מבקשים מכ"ק אדמו"ר שליט"א את ברכתו הקדושה שיתן לנו הקב"ה כח ובריאות להמשיך בהפצת היהדות והמעינות בזמנם בלימוד התורה נגלה וחסידות הצלחה מתוך בריאות הנכונה, ונזכה להתגלות המלך המשיח בקרוב ממש.
•
מכתב זה נכתב ע"י קבוצת בחורים.
היה זה בשנת תשמ"א, וקבוצת בחורים מכיתתנו בכפר חב״ד התבקשו לנסוע למבצע פורים לסיני במצרים.
כיון שרק לחיילים היה מותר להמצא באיזורים הללו ולא לאזרחי ישראל, הלבישו את התמימים בבגדי צה"ל שייראו כחיילים.
היו שם התמימים גרוזמן, שייקביץ, קופרמן, גורליק וקופרמן והם חוו חוויה לא פשוטה וניצלו בנס ממה שהיה עלול להתרחש.
במכתב לרבי הם כתבו את הפרטים ה"יבשים" והטכניים אך מבין השורות וכן מזכרונות שמעלים התמימים עולה שהיתה שם שורת ניסים והשגחה עליונה בכמה פרטים מדהימים.
למשל אותו חייל בשם ציון שבסוף הצליח בדרך לא דרך להניע את האוטו היה חייל שהודיעו לו שאשתו ילדה וברגע האחרון ממש ששמע שהקבוצה עומדת לחזור לשבת לארץ ישראל ביקש להצטרף אליה. בסוף הוא לא הגיע לרעייתו היולדת אבל הוא זה שהצליח להניע את האוטו באמצעים פרימיטיביים ביותר.
החום היה מתיש והיה חשש להתייבשות של הקבוצה אילו הם היו צועדים ברגל מרחק עצום שהם עצמם לא ידעו עד כמה הם מרוחקים.
אילו הם לא היו מצליחים להגיע למחסום המדובר, אף אחד לא היה מבחין בהעלמם עד יום ראשון, כי התכנית המקורית היתה לשבות בסיני בשבת.
רק ברגע האחרון הם החליטו להזדרז ולחזור בשבת.
נס נוסף אירע להם כאשר הצליח החייל להניע את הקומנדקר. היה אסור לכבות אותו וכדי שהתמימים יצליחו לעלות עליו הוא נסע במעגלים סביב עצמו כדי שהם יצליחו לזנק פנימה. א' התמימים שנשברה אצבעו לא יכל לעלות ורק בחסדי ה' הצליחו חבריו איך שהוא למשוך אותו פנימה.
בקיצור שרשרת של ניסים של מקרה שהיה יכול להסתיים בצורה מאוד לא נעימה.
סיפור זה ממחיש את הידוע ששלוחי מצוה אינם ניזוקים ובוודאי שלוחי הרבי למבצעים זוכים לליוויו המבטיח של הרבי בכל אשר יילכון.
והימים האלו נזכרים ונעשים.
מאפשרים לכם לקבל
