אם מישהו 'ריפד' לכם, אולי זו הדרך לגרום לכם לזוז
לפני כמה שנים החניתי את האוטו לחנית לילה ברחוב רחוק שאני לא רגיל בו, השעה הייתה מאוחרת, לא ציפיתי למצוא חניה בקלות אך ראה זה פלא, מצאתי חניה מרווחת ועוד תחת עץ רענן.
בשעת בוקר מוקדמת מידי כבר צעדתי לכיוון האוטו, אך אבוי, בקושי זיהיתי אותו, מסתבר שחבורת יונים ריפדה לי את האוטו במשך הלילה, אינני אסטניס ולרוב גם לא מגזים, האמינו לי כשאני אומר שהאוטו היה מרופד, את דלת הנהג פתחתי עם ענף עץ עבות כדי לא לגעת בריפוד שעל הידית, כמעט שסיימתי את מי הסבון האלכוהוליים של השמשה, על ניקיונה. מסתבר עוד שלא סתם החניה הייתה פנויה בשעת לילה, כנראה דיירי המקום יודעים להיזהר.
ברגע הראשון עצבים מילאו אותי, ימיי עמוסים עד לעייפה ממש, איכה אסתובב עם אוטו שכזה, מילא רבב או רבד, זה כבר ממש ריפוד. בשעת צהרים שעה שנכנסתי למנהרת המברשות והמים במתחם השטיפה הקרוב, הבנתי הכל. הבנתי שיש אנשים שיודעים מידי פעם לעצור ולקחת את האוטו לשטיפה, ויש אנשים כמוני שרמז פה ורמז שם לא עוזר להם, עד שאין ברירה פשוט להכריח אותם לקחת את האוטו לשטיפה. והתחושה הכיפית על גבול הילדותית שממלאת אותי כל אימת שאני נכנס למנהרת שטיפה, שודרגה להנאה של ממש על ההבנה הזאת, לרגע הייתי אפילו אסיר תודה ליונים המרפדות.
זמן רב הייתי אפוף מחשבות על ה'מעשה שהיה' הזה. ככל שאני מביט סביב על חיי וחיי הסובבים אותי, אני מבין כמה פעמים בחיי לא זזתי קדימה, לא בדקתי מה יש לנקות, ובוודאי שלא נכנסתי למכון שטיפה וניקיון עד שממש הוכרחתי, עד שמישהו או משהו ממש בא ו'ריפד' לי את הצורה.
בחנתי וראיתי עוד, שבכל פעם שזה כן קרה, בהחלט התקדמתי, כביכול בלית ברירה צעדתי קדימה למקום נכון יותר.
אז אם מישהו 'ריפד' לכם את הצורה, נסו לחשוב אולי הייתה זו הדרך היחידה של הרבונו של עולם לגרום לכם לזוז.
פסח בפתח, זה הזמן לנקות גם אם לא הגענו אל הקצה. לא חייבים לחכות עם בקשת עזרה עד שמגיעים למים עד נפש.
ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
