המתיחה בטרמפ: כשהנהג חשב שהוא זה שעבד עלינו | לפורים
בעיתון שלנו השבועי באילת מתפרסמת מידי שנה לקראת פורים מתיחה פורימית כפי שנוהגים במקצת חוגים בעם ישראל. אמנם מדובר בהקשרים דתיים והלכתיים אבל בכל זאת מתיחה. באחת השנים הצענו לאנשים להרשם לביקור בארמון הנופש של מלך ירדן חוסיין, הנמצא בעקבה מול אילת, כדי לזכות לברך את הברכה המברכים למלך וכן הלאה.
א' האברכים שאינם נמנים על כרם חב"ד העיר באוזניי כי המנהג הזה פסול. הוא הביע את תמיהתו ושאל: "וכי פורים הוא יום של בדיחות ומתיחות?" הופתעתי לשמוע את הטיעון הזה דוקא ממנו כי שאלה כזו מתאימה יותר למי שלמד בתומכי תמימים ובפורים צריך לנצל את כל הבימות להתעלות רוחנית גרידא ולא להתעסק בהלצות ובמילתא דבדיחותא.
אם אתם תמימי דעה עם אותו אברך, כדאי שלא תקראו את השורות הבאות המספרות סיפור די "פורימי" ותעברו ללמוד שיחה או מאמר של הרבי העוסקים בעניני הפורים.
•
היה זה לפני יותר מארבעים שנה כאשר למדנו בתחילת שנות המ"מים בישיבת תומכי תמימים בכפר חב"ד. כמי שגדל בירושלים ונהג לבקר בה תכופות סבלתי כמו כל אחיי ורעיי העולים לירושלים מהדרך המפותלת והארוכה מהכפר לכרך הגדול. אוטובוס שמוציא אותך מהכפר בתדירות לא מי יודע מה. משם אוטובוס נוסף המאסף לכל המחנות ועובר בכל הישובים בדרך לאסוף נוסעים ולהוריד אותם.
אי לכך היה לנו התמימים קשה מאוד לעמוד מול הפיתוי של לעלות על הכביש המהיר לירושלים ולהניף את האצבע כדי לעצור טרמפ. אם שפר עליך מזלך ועצרו לך מיד בעלותך לכביש היית מגיע לירושלים תוך כארבעים דקות במקום טלטול של שעה וחצי או שעתיים מייסרות.
היה בזה גם משום סיכון שכן המשטרה היתה אורבת לנהגים שעוצרים בשולי הכביש - דבר המנוגד לחוק וגם מסוכן לפעמים. אך בכל זאת היינו עולים לכביש ומשתמשים בדרך הזו להגיע הביתה.
•
היה זה בסמיכות לפורים ואני וחבר נוסף בשם אהרון החלטנו לנסוע לירושלים. עלינו על הכביש ולא חלפו מספר דקות והנה עוצר לנו רכב מהודר מתוצרת "ביואיק" ובאדיבות רבה הנהג מכבד אותנו לעלות לרכבו להגיע עמו לירושלים.
ישבנו שנינו מאחורי הנהג שהיה לבוש בבגדים הדורים של איש עסקים מכובד ולראשו קסקט והוא פתח עמנו בשיחה במבטא אנגלי. הוא שאל אותנו ראשית מה מעשינו כאן על הכביש? ענינו לו כי מתחת לכביש זה נמצא הישוב כפר חב"ד ואנו לומדים בישיבת תומכי תמימים הנמצאת בישוב.
"אז אם כך בטח אשמע עכשיו איזה חידוש תורה מכם, משהו מתוך המסכת הנלמדת בישיבה שלכם". עניתי לו כי אין לי שום חידוש תורה כי אנחנו לומדים רק גמרא רש"י ומשתדלים גם להבין את התוספות. ואז החל שיח ארוך שהנהג הליטאי שלנו מנסה להבין מדוע בישיבת חב"ד לא עוסקים בלימוד התורה כמו שנהוג בעולם הישיבות ואני מסביר לו בפלפול ארוך שאין צורך להגות ולהעמיק בתורת הנגלה משום שאנו קרובים לעת הגאולה ועכשיו צריך לעסוק בעיקר בלימוד החסידות "כי היא ורק היא מזרזת את הגאולה" ויתירה מזו צריך להשקיע את כל האנרגיות בלקרב יהודים לצור מחצבתם.
הנהג החל לאבד סבלנותו והוא החל לגעור ולסנוט בי: "תמיד שמעתי שבליובאוויטש לא לומדים, אבל לא האמנתי לכך. חשבתי שסתם מעלילים עליכם כי אני יודע שהרבי שלכם הוא גאון אדיר אבל עכשיו אני רואה שפלוני הרב וכו' צדק כאשר הוא הזהיר לא להתקרב לחב"ד..."
הרגל שלי כבר נעשתה אדומה מרוב הצביטות והאגרופים שנתן לי חברי אהרון לאורך כל השיחה, הוא לא הבין מה קורה פה. הוא יודע שתמיד אני רק ינסה להרשים כל אדם שאינו נמנה על מחנה החסידים שבחב"ד לומדים ותמיד אשלוף איזה שיחה בנגלה להשמיע אותה היטב באוזני השומעים והנה כאן אני מישהו אחר. פשוט מתנגח עם אדם שעושה לנו בסך הכל טובה ולוקח אותנו טרמפ ואני במקום להשביע את רצונו ב"דבר תוירע" משמיע לו דברים הפוכים לגמרי.
השיחה בינינו התנהלה דרך המראה של המכונית שממול הנהג. הוא ראה אותנו דרכה ואנו ראינו את תווי פניו דרך המראה משום שישבנו מאחור. הוא שאל אותנו לשמות משפחתנו וכשהוא כעוס מאוד הפטיר "אני לא מאמין למשמע אוזניי". ככל שניסה להביא אותי לשנות את דעתי ו'לחזור בתשובה' הוא נתקל בדעה מוצקה שאינה מוכנה לשקול מחשבה אחרת.
כך המשיכה לה השיחה כאשר הנהג רוגז וקוצף על כך ש"אני בטוח שאם הרבי שלכם היה שומע את מה שאתה אומר הוא היה בטח מוציא אותך מהישיבה", ואני לא מבין את ראשי הישיבה שלכם ש"מצמיחים עשבים רעים ושוטים כאלו", ואני ממשיך בשלי ומסביר לו הבהר היטב כי זמננו שונה מכל הדורות כי בדור זה מה שנותר ליהודים החרדים לדבר ה' הוא רק לצאת לרחובות ולהניח תפילין ליהודים כדי לקרבן לתורה ולמצוות. "גם בחורים בישיבה?" שואל הנהג ואני עונה לו שהבחורים הם תמיד חוד החנית בכל דבר וענין קדוש.
בשלב מסויים הנהג שהיה כל כך עצבני וכועס הפסיק לדבר עמי ונוצרה דממה במכונית. חברי אהרון שישב לצידי ניצל את השניות שבהן הנהג אינו מביט במראה לאחוריו וסימן לי עם אצבעו בסיבוב על הרקה כאומר: "אתה פשוט לא נורמלי!" צודרייט אפ'ן קאפ.
מרחוק נראו בניניה של ירושלים ועוד כמה דקות ינועו גלגלי המכונית בשעריך ירושלים. או אז פניתי אל הנהג ואמרתי לו כי הוא "מוכר לי" מאיזהו מקומן. "מהיכן אתה יכול להכיר אותי?" הוא שואל.
עניתי: "אני זוכר לפני ארבע שנים כשנסענו לקבל את פני השלוחי קודש בנתב"ג על פי הוראת המזכירות היית בין קבוצת השלוחים שהגיעה ארצה...". באותו רגע הוא איבד שליטה, הרכב סטה ממסלולו לנתיב השני ובנס לא אירע כלום.
פניתי אליו בשמו המלא ואמרתי לו כי מרגע שנכנסתי למכונית ראיתי פנים מוכרות למרות התחפושת המוצלחת ולא חלפו מספר שניות וזיהיתי את כבודו. רצית לנסות אותנו ולראות כיצד מגיבים בחורים תמימים מתומכי תמימים במגע עם זרים אבל החלטתי שגם אני אתחפש.
עד היום אינני יודע לאיזה משימת קודש הוא נסע באותה נסיעה ומדוע שינה את לשונו ואת לבושיו שכנראה נדרשה לאותה פגישה חשובה.
כשהיינו נפגשים מפעם לפעם באירועים או ב-770 בכינוס השלוחים, החיוך המשותף שלנו היה מרוח מאוזן לאוזן. גם עכשיו כשהוא קורא את הטור הזה הוא לא מפסיק לצחוק...
רק לאחר שירדנו מהרכב בכניסה לירושלים זכיתי לכמעט אגרוף מחברי אהרון על כך שלא רמזתי לו כל הדרך כלום ורק סימנתי לו שיישב בשקט.
און אפריילעכ'ן פורים.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
