השליח הרב אלעזר ובר / מוגנות
לשבת על הכיסא במשך שעה ועשרים, קפוא, המום ומזועזע. תחושת אי-נוחות מוחלטת מציפה אותך, עם רצון עז לרוץ, לברוח. להתרחק מהמידה משחיתת הנפש הזו. מהמסע המטלטל והמחריד כל כך.
הכשרת שלוחי החינוך של “רשת אוהלי יוסף יצחק” היא פרויקט מהפכני, חשוב ונחוץ לדורנו. היא מכשירה מאות אברכים חב”דיים למשימת חייהם: גידול דור העתיד של ילדי ישראל, עם מקסימום כלים פרקטיים ומעשיים להצלחה בכיתה ובשליחות הקודש.
יום בשבוע, למשך שנתיים, אני וחבריי האברכים החסידים - שלוחי החינוך מגיעים מלאי מרץ לתוכנית ההכשרה של ה׳רשת׳ במכללה המפוארת “שאנן” בחיפה ובעוד סניפים בארץ. שם אנו משתתפים בקורסים מקצועיים בנושאים כמו משמעת בכיתה, יסודות הקריאה, כללי חינוך והדרכה, ואפילו התמודדות עם אתגרי האינטרנט — קורס ראשון מסוגו באקדמיה, שמועבר ברגישות ובמקצועיות על ידי הרב ישראל מרנץ.
היום הזה הפך לסוג של יום חג. חזרה אל ספסלי הישיבה, עם אווירה חמה וחסידית. חוויה מלאת תוכן לחיים עצמם. עוד קורסים מעצימים ומשמעותיים, עוד הרצאה מרתקת, ואפילו יום טיול בהרי הכרמל הקרובה למכללה.
בסמסטר החדש מצאנו את עצמנו, בלי הכנה, בקורס נוסף וחדש מסוגו: “מוגנות”. הכותרת נשמעה רחוקה, הנושא מודחק. “אין מה לעשות, ניגע בזה בעדינות, נצא ידי חובה ונמשיך הלאה,” חשבנו.
ואז נכנס המרצה. הרב דובי ברוד, מטפל מוכר, אדם שראה הכול ולקח על עצמו את המשימה הקשה והלא-פופולרית: לדבר על פגיעה בילדים. להרצות על “רצח הנשמות המושתק”.
במשך שעה ועשרים ישבנו ושמענו, כשהלב הולך ונצבט. הסיפורים התחילו לצוף—מחרידים, מזעזעים, קרובים מדי. עוד מקרה ועוד סיפור, והמרצה לא חסך דבר. הוא פתח הכול, חשף כל פרט, שבר כל חומה. הוא לא עשה זאת סתם. הכל מתוך רצון שנבין: זה יכול להיות הילד בכיתה שלך, ילד בבית הכנסת, או אולי שכן שאתה מכיר שנים.
המחשבה הראשונה שעולה, כשחושבים על מקרים מסוג זה: “זה בטח איזה אדם מוזנח ונורא שקל לזהות, המסכן מהשטיבלאך״.
האמת היא לצערנו, שונה לחלוטין.
ספוילר: אין להם קרניים. לעיתים הם אנשים שנראים הכי נורמטיביים בעולם—אפילו מכובדים מאוד בקהילה.
הרב ברוד דיבר על עולמו של הפוגע. איך אנשים ״רגילים״ מסוגלים לקחת ילד, לשבור אותו, להרוס לו את חייו—ולא לגשת לעזרה.
אני לא יכול להעלות כאן את הפרטים. הם כבדים מדי.
אין פה רצון להפחיד, וגם אין צורך לסגור את הילדים בבית. ״ועמך כולם צדיקים״. אבל אסור להתעלם.
כמו שבירושלים לא יקראו השנה את המגילה בשבת, פורים המשולש, מחשש שאולי יהודי יעבור על איסור טלטול—גם כאן, בכל הנוגע להגנה על הילדים, צריך להיזהר, לדעת, ולהיות מודעים.
להקשיב לילד שמבקש עזרה. להבין שאתה הכתובת. וכהוראת הרבנים—לפנות מיד למשטרה.
אם מעשה כזה יוכל להציל ילד אחד, זה שווה את הכול.
ובערת הרע מקרבך.
מאפשרים לכם לקבל
