אזעקה באמצע סעודת פורים: כולם רצו במהירות ל-770
חג פורים עבורי הוא יום מיוחד מאד, זכיתי להיות בו אצל הרבי. אמנם תינוק הייתי, בן 7 חודשים בלבד ואיני זוכר כמובן, אך שמעתי רבות את זכרונות הורי מאותו פורים מרומם, רכשתי מ-jem את קטעי הוידיאו של חלוקות הדולרים והיחידות כללית בה זכיתי להיות וזכיתי לשמוע את ההקלטות מהשיחות קודש שנאמרו אז בימי החול. את רשמי זכרונות אלו אביא כאן.
חודש אדר שני תשמ"ט, נסענו לרבי מארץ הקודש, הורי, ואני. היינו שבועיים אצל הרבי, שבועיים מלאי חוויות רוחניות. חלוקות דולרים, שיחות והתוועדויות בשבתות, מטבעות שהרבי נתן לי כמה פעמים, יחידות לאורחים, וכמובן חג הפורים.
כשהגענו הרבי עוד התפלל בביתו של הרש"ג, גיסו של הרבי, כמו שהרבי נהג מאז פטירתו בו' אדר ראשון, רק למנחה של תענית אסתר, ערב פורים הרבי חזר להתפלל ב-770 למטה וכך זה נשאר.
פורים תשמ"ט, חשבו כולם שתהיה התוועדות ביום חול, כי זה היה החג הראשון לאחר סיום שנת האבלות על הרבנית חיה מושקא, ואז נודע שהרבי לא יתוועד. השלוחים מכל העולם כתבו לרבי פ''נ בקשה שתהיה התוועדות בפורים, אבל הרבי ענה שתהיה שיחה, לא התוועדות.
אחרי מנחה הרבי אמר שיחה תורנית מיוחדת מאד, על מצוות הפורים ובכלל, הרבי ביאר את הפסוק "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", כל דבר ודבר בפני עצמו, ואחרי השיחה הרבי חילק דולרים.
ההרגשה הייתה עדיין רגילה. אבל מה שהיה בהמשך היה מיוחד מאד. הלכנו לסעודת פורים אצל הרב משה ע"ה קוטלרסקי, הייתה אוירה מיוחדת, הגיעו הרבה גבירים מקורבים שלו, והוא הושיב אברך ליד כל גביר, ואישה ליד כל אשת גביר, כך הורי ישבו והתוועדו ופתאום אזעקה.
כשיש אזעקה בקראון הייטס זה אומר שהרבי אומר שיחה או מחלק דולרים פתאומי.
כל הסעודה התפרקה ברגע, כולם רצנו ל770, אמא שלי רצה תוך כדי שהיא רוכסת את המעיל עלי הקטן, והגענו ל770. הרבי נשא שיחה מיוחדת מאד.
הרבי דיבר בשיחה על כך שגם במוצאי פורים אפשר להשלים עדיין את שמחת פורים, כי יש מקומות כמו בירושלים שזה המקום הכי עיקרי ושלם בעולם, שכעת רק מתחיל פורים, וזה פועל בכל העולם, וגם בגלל שענייני קדושה הלילה הולך לאחר היום, ולכן צריכים לעשות שמחה עד דלא ידע למעלה ממדידה והגבלה, כפשוטו, לא לצאת ידי חובה בשינה, אלא לבסומי כפשוטו בלי לחפש היתרים.
והרבי הוסיף שמי שמקיים כך את הציווי, אשרי חלקו וגודל זכותו ויהי רצון שממנו יראו וכן יעשו.
ברגע אחד ההרגשה נהייתה מרוממת ושמחה כל כך.
לאחר השיחה הרבי חילק דולרים, וואו, איזו חלוקה בלתי נשכחת היא הייתה.
הרבי חילק תוך כדי שהוא מאיר פנים לכולם, עם חיוך רחב כל כך. תענוג היה לראות את זה.
כשעברתי אצל הרבי, על ידיה של אמא שלי, הרבי נתן לי ולה דולרים וחייך לעברנו חיוך כה רחב, והמשיך ללוות אותנו בחיוך עד שעברנו ויצאנו מהשביל.
יש לנו את הוידיאו מזה, ופשוט מרגש לראות את כמות 'הפנים מאירות' שהרבי העניק אז לכולם.
זה היה מיוחד ובלתי רגיל.
הורי חזרו להתוועד סעודת פורים בשמחה אדירה מאד.
על רגע אישי נוסף שהיה לנו עם הרבי, סיפרה אמא שלי בטורה במוסף לבנות של מגזין כפר חב"ד:
"כמה פעמים בשבועיים אלו עמדתי עם בני הקטן על ידי ויחד עם נשים נוספות עמדנו בחדר הכניסה ל770, בין חדרו של הרבי לחדר המזכירות, וממתינות שהרבי יצא לתפילה ויחלק מטבעות צדקה לילדים. הרבי היה עוצר ליד כל ילד וילד ונותן לכל ילד בתוך ידו הקטנה.
"עמדתי מוכנה, וכל פעם שהרבי נתן לבן שלי, לקחתי את המטבע, שמתי אותו בתוך התא הקטן בארנק שלי, ולאחר מכן לקחתי מטבע אחר ונתתי לבני שייתן את המטבע לצדקה.
"אבל פעם אחת זה היה שונה. הרבי נתן מטבע לבן שלי, והמשיך לחכות והסתכל עליו. לקחתי את המטבע שקיבלתי מהרבי ובאתי לשים בארנקי כמו תמיד, אבל הרבי סימן בידו הקדושה, לשים את המטבע הזה בקופת הצדקה שקבועה בקיר 770 בין חדר המזכירות לזאל הקטן.
"לא הבנתי בתחילה את כוונת הרבי, והרבי מסתכל עליו ושוב מסמן. עכשיו הבנתי, היה לי קשה לוותר על המטבע מהרבי וחיפשתי מהר מטבע חילופי לתת לבן שלי לשים אותו ולא מצאתי, אבל הרבי המשיך להמתין וסימן בידו הקדושה בפעם השלישית לשים את המטבע. הנשים מאחור כבר לחוצות, אבל לרבי היה עבורנו את כל הזמן שבעולם. כל זה לקח כמה שניות אבל היה נראה כמו נצח.
"כמובן שלא המתנתי יותר, זמנו הקדוש של הרבי קדוש מכל, לקחתי את ידו של בני התינוק והוא שם את המטבע בקופת הצדקה.
"הרבי רצה לראות איך התינוק נותן לצדקה. הרבי המשיך וחילק לכולם. בהתחלה היה לי קשה שפספסתי מטבע קודש מהרבי בגלל שלא הייתי מוכנה עם מטבע חילופי מיד, אבל לימים למדתי מזה מסר עצום. הרבי מלמד אותנו, לא רק לא לפסוח על אף ילד, הרבי מלמד אותנו גם לא לפסוח בזמן, לא לדחות מצווה, לעשות את המצווה כמה שיותר מהר, "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה", יש אפשרות לתת את הצדקה יותר מאוחר, ויש אפשרות לתת עכשיו – עלינו לתת עכשיו.
כשמרדכי היהודי ביקש מאסתר המלכה ללכת למלך אחשורוש, היא אומרת לו, "ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום", מסבירים המפרשים, אסתר טענה למרדכי, מה הלחץ, הרי תאריך ביצוע הגזירה זה עוד כמעט שנה, הוא לא קרא לי חודש, אבל הוא בטח עוד יקרא לי, זה לא לחוץ, אפשר לחכות קצת. אבל מרדכי עונה לה "מי יודע", את היום יכולה לעשות את המצווה, את מלכה, מי יודע אם מחר תוכלי ומה תהיי מחר?
אל לנו לדחות מעשה טוב, יש לך אפשרות לעשות, תעשי עכשיו, לא מחר ולא מאוחר.
לא לפסוח על אף אדם, וגם לא לפסוח על אף מעשה טוב.
ככה נאיר את העולם ונכין אותו לגאולה.
מאפשרים לכם לקבל
