"וינסהו או וינשאהו": דיוקי מגילת אסתר כפי מנהג חב"ד
הקורא את המגילה ב'מבצעים' והוא כבר יצא ידי חובתו – יבקש מאחד המאזינים לברך, ואם לא – יברך בעצמו. והנוסח (בשני המקרים): כרגיל "על מקרא מגילה".
ואם הוא קורא רק לנשים – עדיף שתברך אחת המאזינות, ואם לא – יברך בעצמו, והנוסח (בין אם זו מאזינה בין אם זה הקורא): "לשמוע מגילה".
(ע"פ שבח המועדים)
א, א: וַיְהִי – היו"ד הראשונה בשבא-נח, ויש לקרוא VAYHI לא VAYEHI.
א, ו: גְּלִילֵי – הטעם נסוג אחור ללמ"ד הראשון, וקוראים אותו במלעיל [=ההטעמה על הלמ"ד הראשון].
שם: עַל רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ – הצדי"ק בשבא-נע (בגלל המתג ברי"ש) והפ"א רפה. אם קוראים רִצְפַּת - משתנה המשמעות לגחלת!
מקור: כל מקום שנזכר בתנ"ך רצפה במשמעות זו היא רפה כמו "ויכרעו אפים ארצה על הָרִצְפָה" (דה"ב ז, ג) ורצפּה בפּ"א היא גחלת כמו "ובידו רִצְפָּה" (ישעי' ו, ו) - ראה קונקורדנצי' ערך רצפה.
א, יז: לְפָנָיו וְלֹא-בָאָה – זו הפעם היחידה במגילה ש"באה" במלעיל [=הטעם על הבי"ת], ופירושו "הגיעה", משא"כ בשאר מקומות כמו (ב, יד) בָּעֶרֶב הִיא בָאָה הוא במלרע [=הטעם על האל"ף] ופרושו "מגיעה" וצריך להיזהר בזה!
מקור: רש"י ויצא כט, ו ועוד.
ב, ג: אֶל-יַד הֵגֶא – הגימ"ל בסגול ולא בצירה – העירני הר' מ"מ יצחקי, שליח בנחל בקע, באר שבע.
ב, ה: וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי – הדל"ת בשבא-נע ולא בחטף-קמץ (כמו שהדפיסו בהוצ' קורן מָרְדֳּכַי) וכן בכולם.
ב, יב: כְּדַת הַנָּשִׁים – הדלי"ת בפתח לא בקמץ.
ב, יד: וְנִקְרְאָה בְשֵׁם – הרי"ש בשבא-נע ולא בחטף קמץ.
ג, א: וַיְנַשְּׂאֵהוּ – השי"ן דגושה ובשבא נע. אחרת זה עלול להישמע וַיְנַסֵהוּ.
ג, י (וכן ח, ב): אֶת-טַבַּעְתּוֹ – העי"ן בשבא-נח לא בחטף-פתח.
ג, יב: וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ – "ונחתם" בפתח ולא בקמץ.
ג, טו: וְהָעִיר שׁוּשַׁן נָבוֹכָה – "שושן" בפתח ולא בקמץ.
ד, ז: אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל – "לשקול" בקטן ולא בתלישה-גדולה.
ד, ח: אֲשֶׁר-נִתַּן – התי"ו בפתח ולא בקמץ.
ד, יא: אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה – "וחיה" במלרע [=הטעם על היו"ד] ופירושו "והוא יחיה" ואם קוראים במלעיל [=על החי"ת] פירושו "והיא חיה".
ד, יב: וַיַּגִּידוּ לְמָרְדְּכָי – "למרדכי" בקמץ לא בפתח.
ד, יד: הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת – העי"ן בפתח (ולא בשבא כבשפה המדוברת: הִגַּעְתְּ אלא צריך להשמיע הפתח).
ה, יד (וכן ז, ט): גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה – הה"א גנובה ובמפיק, ויש לקרוא גָּבוֹ-אַהּ (למרות שבעברית זה לא נשמע תיקני).
ו, יג: וַיֹּאמְרוּ לּוֹ חֲכָמָיו – "ויאמרו" במלרע [=ההטעמה על הרי"ש] לא במלעיל.
ז, ג: תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי – "תנתן" בקדמא "לי" במהפך, ולא "תנתן-לי" במהפך.
ז, ו: וְהָמָן נִבְעַת – העי"ן בפתח ולא בקמץ.
ז, ח: וְהָמָן נֹפֵל – "נפל" בקטן ולא ברביעי.
ז, ט: אֲשֶׁר-עָשָׂה הָמָן – "אשר-עשה" בירח-בן-יומו [=נשמע בערך כמו שני מונחים צמודים] "המן" בקרני פרה [=פזר ותלישה גדולה].
ח, ח: כְתָב אֲשֶׁר-נִכְתָּב – "נכתב" בקמץ לא בפתח.
ח, טו: וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָֹמֵחָה – "שושן" בקמץ לא בפתח. "צהלה" הה"א בפתח ולא בקמץ (אחרת זה שינוי משמעות), "ושמחה" במלעיל [=ההטעמה על המ"ם].
ט, ג: מְנַשְּׂאִים אֶת-הַיְּהוּדִים – השי"ן דגושה ובשבא נע. אחרת זה עלול להישמע מְנַסִים.
ט, ה: מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן – יש לשים לב לקרוא "ואבדן" בניקוד הנכון ובקמץ גדול [בהברה ספרדית: וְאַבְדַן], להבדיל מה"אבדן" הראשון במגילה (לעיל ח, ו) בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי שהניקוד שונה והקמץ – קמץ קטן [בהברה ספרדית: בְּאוֹבְדַן]. – העירני הר' לוי שייקביץ, מילאנו.
ט, יד: וַתִּנָּתֶן דָת בְּשׁוּשָׁן – "ותנתן" בסגול ובמלעיל [=ההטעמה על הנו"ן].
ט, כב: וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ – הה"א בשבא-נח ויש לקרוא נֶה-פַּךְ.
ט, כז: אֶת-שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה – "את-שני" במהפך, והאל"ף בסגול לא בצירי.
ט, כט: אֶת-אִגֶּרֶת הַפֻּרִים – "את-אגרת" בדרגא, והאל"ף בסגול לא בצירי.
מנהגנו: מברכין "הרב את ריבנו" הן בלילה והן ביום ודוקא בציבור.
(וגם עשר נשים נחשבות ציבור לעניין זה – פסקי תשובות. ויחיד יכול לאמרה בלא שם ומלכות – שבח המועדים).
ולכן: הקורא את המגילה ב'מבצעים' ויש יותר מעשרה גברים או נשים מעל גיל מצוות, והוא כבר יצא יד"ח – עדיף שיברך אחד השומעים (או אחת השומעות בציבור של נשים) גם את הברכה האחרונה. ואם הם לא יודעים/ות – יברך אותו הקורא בעצמו.
*
לקוראים בהברה ספרדית, שימו לב: להלן התיבות במגילה שיש בהם קמץ קטן (מלבד תיבת כָּל, מָרדכי)
[ולפעמים קמץ-גדול משנה את המשמעות, כגון הקורא שִׁשַׁה חַדַשִׁים במקום חֹדַשִׁים]:
פרק א: למָלכו, באָמרם (האל"ף), יָפיה (יו"ד ראשונה).
פרק ב: הָגלה, הָגלתה, יכָניה (הכ"ף), חָדשים (החי"ת), באָמנה.
פרק ג: כאָמרם.
פרק ה: עָשרו.
פרק ו: וישָׁב (השי"ן).
פרק ח: ותקָם (הקו"ף).
פרק ט: ושָׁמְעוֹ.
פרק י: תָקפו.
*
תיבות במגילה שיש בהם קרי וכתיב:
א, טז: מומכן – קוראים מְמוּכָן.
ג, ד: באמרם – קוראים כְּאָמְרָם.
ד, ד: ותבואינה – קוראים וַתָּבוֹאנָה.
ד, ח: ביהודיים – קוראים בַּיְּהוּדִים.- וכן בכולם.
ח, יא: להרג ולאבד – קוראים לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד.
ח, יג: עתודים – קוראים עֲתִידִים.
ט, ב: לפניהם – קוראים וְאִישׁ לֹא-עָמַד בִּפְנֵיהֶם וְאִישׁ לֹא-עָמַד לִפְנֵיהֶם.
ט, יט: הפרוזים – קוראים הַפְּרָזִים.
ט, כז: קימו וקבל – קוראים וְקִבְּלוּ.
י, א: אחשרש – קוראים אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
*
יישר כח להרה"ח הר' יעקב חיים יעקובוביץ’ שי', מותיקי הבעלי קריאה פעיה"ק צפת, שמכתביו נשאבו חלק ניכר מהערות אלו.
לעלוי נשמת אבי מורי הבעל-קורא הותיק הרה"ח ר' אליעזר ב"ר משה יעקב ז"ל, נלב"ע יום ועש"ק פ' פרה, י"ט אדר ה'תש"ע, ומ"כ בחלקת חב"ד אשר בסמיכות לציון רבי פינחס בן יאיר, עיה"ק צפת ת"ו. ת.נ.צ.ב.ה.
מאפשרים לכם לקבל
