'פורקת פקלאות': שיתוף מכינוס השלוחות
קדימה לרוץ..
- בשדרה החמישית היית?
- לא
- יצאת לקניות?
- גם לא
פה פעור, שתיקה. אני שומעת אכזבה קלה.
מה לעשות - מנהטן לא מלהיבה אותי, קניות אני לא אוהבת, ומה שצריכה - קייב משביעה את רצוני. ובכלל, לא בטוחה שנסעתי לאמריקה. נסעתי לכינוס השליחות, וגם פה, אממ, אם להיות כנה, אני עדיין מתלבטת.
הכל התחיל חודש לפני, אז עלה לי רעיון לנסוע לכינוס. פחות אדם של כינוסים. ב-25 שנות שליחות באוקראינה יכולה לספור על כף היד את מספר הפעמים שהשתתפתי. סיבות אובייקטיביות של המתנה ללידה, אחרי לידה, סחבת ומרחק, אבל כנראה גם הרצון לא היה מספיק חזק.
אז מה יום מיומיים?
כל טיימינג הוא טיימינג והוא שונה מקודמו, מביא איתו הזדמנויות חדשות, גם סיבה טובה לבחון דברים בעדשה חדשה. הפעם יש לי ילדה, שהיא שליחה בעצמה, ויש לה בייבי קטנה. היא בחופשת לידה, ואנחנו כל כך מעט מתראות. אז בינגו - לנסוע לכינוס, גם לבלות כמה ימים של אמא ובת - לא יכולתי לבקש טוב יותר לעצמי. אז כן - אנחנו נוסעות. אז לא - הדרכים. הן לא ידידותיות בימי מלחמה. לנסוע לניו יורק זה שלושים פלוס שעות נידודים, חוסר שינה וכאבי גב. לא בטוחה שהצר שווה בנזק המלך. היום כן מחר לא. מתלבטת שוב ושוב, המחירים עולים והדירות מתמוססות.
מקובל בין חסידים, שחסיד נוסע לרבי לא כשהוא רוצה אלא כשהוא לא רוצה. אז, מן הראוי שייקח, שתיקח, מטוס קונקורד ותגיע להתחמם קצת במקור החום. קרירות היא לא חברה של קדושה. ואם לא מושך אותי לנסוע, אולי נכון שאעלה על המטוס הראשון, הרכבת הראשונה, שתיקח אותי לשדה תעופה מחוץ למדינה, למדינה שכנה.
לנסוע לכינוס השליחות. השנה יותר מתמיד. יש לי/לנו הרבה מה לבשר לרבי ומה לשתף. עברה עלינו שנה משמעותית, יש לנו התפתחויות גדולות בעיר, סיבה מספיק טובה כדי להגיד כן?
בשלב מסוים החלטתי לקחת את אלפי הק״מ, עשרות השעות, חוסר הסבלנות והטרחה, לשים את כולם בתוך סוגריים מרובעים ולנפוח לתוכם מתינות מלוא ריאות. לאחסן בשקית ואקום גדולה ולשאוב. שתהיה איתי אך לא תתפוס מקום. לקום ולצאת. רגליי נעשו קלות. קפצנו על העגלה - אמא, שתי בנות ונכדה מתוקה - נוסעות לכמה ימים של ביחד לכינוס השליחות.
לא השתתפתי בסדנאות רבות. הייתי קצת אמא, קצת סבתא. אך אלו שכן הגעתי אליהן התהפכתי. הפכתי. לא את עצמי, את הכוס שבי. לבוא כלי ריק. לשים את מה שאני יודעת ומבינה בצד, את הדרך הארוכה שעשיתי בשליחות. את הניסיון שצברתי, תובנות חכמות שגיבשתי, ולבוא בהקשבה, בתודעת תלמיד, להיות בענווה. פתחתי את אפליקציית הפתקים ורשמתי. לפעמים משפטים, לפעמים מילים ולפעמים רק שלוש נקודות.
בבנקעט דיברה הגב' רבקה קוטלארסקי, אשת הרב משה קוטלארסקי ע"ה, שעשה לילות כימים לטובת השלוחים. היא שיתפה באחד העקרונות החשובים שהנחו את בעלה - לבשר טוב לרבי ולגרום לו נחת רוח. לכתוב פ"ן עם דברים טובים. שנעשו, שנעשים. כשאני מספרת את הטוב, אני רואה אותו, מניחה עליו אצבע, את כל היד. כשאני רואה את הטוב, גם החסר נראה קצת מטושטש.
במלווה מלכה הקרינו וידיאו של שליחות, ששיתפו בחוויות ימי בראשית ובהוראות שקיבלו מהרבי בהקשר לעולם השליחות. סיפרה הגב' פראדי ברוד, שלאמא שלה קשה היה לצאת לשליחות לתענך, שבימים ההם הייתה מרוחקת כנראה כמו קייב של מלחמה. במשך כל היום היא ארזה מזוודות ודמעות ניגרו מעיניה. בעלה, שראה את הקושי, כאב את הדבר וכתב לרבי. התשובה לא בוששה לבוא: "שאם העבודה תהיה מתוך שמחה וטוב לבב, אז נכון שזה יהיה בתענך". כשאמא שלה קיבלה את התשובה רוח חדשה מילאה אותה והם יצאו לשליחות בשמחה.
ברוח דומה שיתפה גם השליחה הגב׳ חני ליפסקר ממיאמי ביץ'. הרבי אמר להם ביחידות, שהוא רוצה שייצאו בשליחותו למיאמי ביץ'. היא הייתה מופתעת והשיבה לרבי שהיא מאוד רוצה להיות שליחה שלו אבל חוששת מהלא ידוע. קשה לה לעזוב את המשפחה, הקהילה. לא בטוחה שתוכל למלא את השליחות בצורה טובה. הרבי חייך ואמר לה: אני הולך איתך, והוסיף - ושיהיה בשמחה.
שמחה מדברת אליי. היא גן מולד וזה מגובה במחקרים מלאי מלל ומספרים. יש אנשים עם אופי שמח, ויש אפרוריים. וזה לא סוף פסוק. שמחה היא מידה נרכשת באותו אופן בו היא מולדת ( 50-50 או 60-40, ואפשר להתווכח). שמחה, כמוה גם אושר, הם מהפנים אל החוץ. שריר לאמן יום יום ושעה שעה. מאמינה, גם יש לי קבלות.
אז זהו. לא יודעת אם בניכוי האמהות/סבתאות שבי הייתי נוסעת השנה לכינוס. יודעת שהן היו עבורי קטליזטור מבורך. זכיתי. ללמוד יחד, לשאוף את ניחוח התפילה ב-770. לחוות את הצפיפות, את חוסר החמצן, את ריבוי החמצן. לשטוף אותו פנימה, את הזיכרונות, להתרפק על המנגינות. לעמוד בתור ארוך לכניסה לחדר של הרבי, לעצום עיניים, לשהות במה שהיה ואיננו, תמונות שנתנו לנו אז כוח לשבועות. להנכיח את המראות. להיכנס לאוהל, לבשר טוב - על היש. גם לבקש. להיות שליחת ציבור של מאות חברות ולחוש גאוות יחידה, בלי להתגאות.
להסכים לצאת מגבולות כאן ועכשיו, תבניות של היגיון וסדר. להיות כמה ימים במוד חסידי, שהוא מעל הכל ובתוך הכל.
מתאוששת מהדרך. פורקת פקלאות, גם מזוודה, שאבדה אי שם ושבה לבעליה. ממחזרת את האוויר והאווירה.
סטייט אוף מיינד, שרוצה לחקוק בין עיניי - אשרינו, שאנחנו חסידים. מה טוב חלקנו, שאנחנו שליחים של הרבי. בקייב, ביפו, בכל מקום שהוא על פני הכדור…
השדרה החמישית,
הטיילת היפה באבולון.
חוזרת הביתה, משנסת מותניים ויוצאת לרוץ לעבודת השליחות…
מאפשרים לכם לקבל
