לאמא שלי היה תיק מיוחד עבור 'מבצעים'
לאמא שלי היה תיק מיוחד בשביל מבצעים. זה היה תיק שחור גדול מצופה לכה.
לתיק היו שתי ידיות, והוא היה עמוק מאד. כאשר היה צורך לפתור איזו בעיה קשה, אמא היתה לוקחת איתה את התיק הזה. כאשר היה צורך לפתור בעיה באיזה מוסד ממשלתי, בבית הספר, במכון ללימודים גבוהים, או במרפאה, אמא לקחה איתה את התיק השחור הגדול הזה.
בתיק היו מונחים חפצים שבעזרתם נפתרו סוגיות הכי קשות: נרות שבת, ספר תהילים קטן, מפיות, מסרקים, מראה קטנה, פודרה, שפתון, מטפחות מגזה, שקיות עם עלי תה, עם סוכר, עם קוביות סוכר, כפתורים, חוט ומחט, עפרונות, כדורים נגד כאב ראש, צמר גפן, תחבושת, קופת צדקה, פנקס כתובות. פעם קרה שנברתי בתיק הזה (כשחיפשתי מפתחות מהבית...)
אמא דגלה בשיטה שאת הבעיות יש לפתור באמצעות דו-שיח או שיחה מלב ללב. אמא היתה אומרת שרובם של האנשים שעושים צרות לעם ישראל הם רק מוכרחים למלא אחר הוראות של הממונים עליהם. כל הרשויות - העיריה, מחלקת החינוך, המשטרה, ה-ק.ג.ב., אנשי הרפואה, לשכת הגיוס, כל רשויות העיריה – שיתפו פעולה כדי לפקח על האוכלוסיה היהודית. היום פורסמו הרבה מסמכים המעידים שכל המוסדות הללו עבדו ביחד וחילקו ביניהם מידע , החל מהשוטר בשטח ועד יו"ר הסניף העירוני של המפלגה. ה-ק.ג.ב. היה מודיע למוסדות חינוך לא רק איזו משפחה היא דתית, אלא גם הנחיות איך לטפל בילדים מהמשפחות האלו.
זאת המערכת שהבת של השליח של הרבי הריי'ץ, ר' ירחמיאל חודוס, נאלצה להתמודד איתה. ר' ירחמיאל חודוס חינך ארבע בנות, ארבע שלוחות, והבן. כולם מילאו את שליחותם במשך כל חייהם. היום, כאשר אני כותב את השורות הללו, אנחנו יכולים לראות עד כמה הן היו נשים צדקניות כאשר אנחנו רואים את ילדיהם שהן חינכו אותם. אלו משפחות ג'ייקובסון (יעקובשוילי), גורביץ', שיף וגורליק.
מרת מלכה שיף ע"ה, עם נכד
אחד הדברים הכי מסובכים שאנו הילדים היינו מתמודדים איתו כמעט בכל יום, היה בית ספר סובייטי וכן מוסדות חינוך אחרים: לימודים בשבת ובחגים, השתתפות בחוגים שונים, פיונרים, "קומסומול", תחרויות ספורט ונסיעות לאיסוף כותנה.
ללא חכמה, כוח השכנוע והאומנות לנהל משא ומתן של אמא, אי אפשר היה להצליח במשימות המסובכות האלו.
כאשר הזמינו את אמא להגיע לבית הספר, התלבשה חגיגית, לקחה את תיק הפלא שלה, והלכה לפגישה, כאשר בדרך קנתה פיתה אוזבקית. פתחה את דלת חדר המורים, בירכה את כולם לשלום, ומיד אחר כך הציעה לכולם לשתות תה עם פיתה חמה. הוציאה מהתיק שקית עם עלי תה ושקית עם סוכר, חיכתה עד שהמים בקומקום ירתחו, ומזגה לכולם תה.
רוב המורים היו נשים רוסיות, נשות אנשי צבא שנשלחו לשרת באיזור שלנו. הן התיישבו לשתות תה. אמא אמרה בדיבור מהיר ששני בניה ובתה לומדים בבית הספר, והיא אסירת תודה לבית הספר על החינוך הנפלא שמקבלים שם ילדיה.
"לצערי אני ובעלי, שנפצע קשה בחזית, עובדים כל היום, ואין לנו זמן לטפל בילדים. מזל שגר איתנו סבא שמטפל בהם. הוא מעיר אותם בבוקר, מכין ומגיש להם ארוחת בוקר, מכין כריכים ושולח אותם לבית הספר".
וכאן מתחילות שיחות נשים. אמא חילקה להן מחמאות: למורה אחת יש תסרוקת יפה, לשנייה נעליים חדשות ואופנתיות. הרי אמא הגיעה לכאן ממוסקווה, והיא מבינה בדברים כאלה. כך נמשכה השיחה: היכן להשיג בד לשמלה, היכן למצוא תופרת טובה, מה עם קוסמטיקה, נעליים, עגילים...לכל זה היו לאמא תשובות. היתה מוכנה לעזור לכולן.
מורת הכיתה לקחה את אמא לצד והסבירה שהיא קיבלה הנחיות לעשות שיחת חינוך עם מריה בת רפאל שיף, אימם של ליובה ובוריה.
"לפי מה שידוע לנו המשפחה מנהלת אורח חיים דתי".
אמא הסבירה: "אצלנו בבית הסבא מטפל בילדים., ולמרות שכל חייו עבד בתור כורך ספרים, הוא אדם משכיל. איזו ברירה יש לנו? אני ובעלי נמצאים כל היום בעבודה. הילדים חוזרים הבית הכפר. מי יפגוש אותם? מי יתן להם אוכל? מי יפקח על כך שלא יהיו להם ברחוב חברים לא טובים? ואם סבא מלמד אותם שפת היידיש – מה איכפת לנו"?
מורת הכיתה שאלה מה לעשות לגבי הדיווח למחלקת החינוך. אמא הציעה את עזרתה. המורה סירבה.
" במחלקת החינוך מכירים את כתב היד שלי."
"היש בבית הספר מכונת כתיבה? בואי, אקליד לך את המכתב."
המורה נשמה לרווחה. הביאו את מכונת הכתיבה. אמא היתה במקצועה מזכירה- כתבנית במכונת כתיבה. הקלידה בלי להסתכל בקלידים. אחרי חמש דקות המכתב היה מוכן.
לאחר מספר ימים המורה טלפנה לאמא ואמרה שהיא קיבלה הכרת תודה עבור העבודה שעשתה.
יהי זכרה ברוך.
מצפים לפרקים נוספים
0
0
0
0
מאפשרים לכם לקבל
