מתפרסם כעת: צרור סיפורים חדשים על הרבנית הצדקנית
הרב יוסף יצחק גרינברג
שליח הרבי באלסקה ועורך הראשי של הספר 'ימי בראשית'
לרגל יום ההילולא כ״ב שבט מוגש בזה צרור סיפורים חדשים אודות דמותה המיוחדת והמופלאה של הרבנית נ״ע כאשה מורמת מעם משכמה ומעלה, סיפורים מיוחדים שמבטאים את המוחין הנעלים שלה, קדושתה, חכמתה וחריפותה, את מידותיה הנעלות, מסירות נפשה עבור הרבי, החסידות והחסידים, הענווה והצנע לכת שלה, את דאגתה לשלוחים ולחסידים כאמא, והברכות ומופתים שעשתה וכו׳.
״מאז יו״ד שבט, מלבד האבא, אין לאף אחד דעה עליו״
א) הרב יצחק וולף שי׳ מספר בשם הרב מאיר פלוטקין שי׳, אשר בליל שמע״צ תשל״ח כאשר הרבי עבר ל״ע התקפת לב חמורה באמצע הקפות, המשב״ק הרב בערל יוניק רץ לבית הרבי להודיע לרבנית נ״ע.
הרבנית הגיע מיד ל770 ונכנסה לג״ע התחתון ושם עמדו המזכירים והמקורבים. הרבנית סימנה בידה שכולם יזוזו הצידה והיא פנתה לר׳ זלמן גורארי׳ שהיה מידידי בית רבי לשוחח על המצב הרפואי. ר׳ זלמן שאל אותה מה היה הסדר של הרבי באותו יום, והיא ענתה שהרבי טעם משהו בבוקר ואחרי תפילת שחרית הרבי עמד כל היום ליד הסוכה וחילק לעקאח, וממש לפני מנחה הרבי חזר הביתה וטעם משהו, וכאשר היא רצתה להכין לרבי את הסעודה של הושע״ר, הרבי הגיב שכבר מאוחר ושהמכונית מחכה לו והוא מוכרח ללכת מיד למנחה. כך שבעצם יצא שהרבי לא אכל אפילו סעודה אחת כל היום. ר׳ זלמן הגיב בתדהמה, איך הרשית לו לצאת מהבית בלי לאכול הסעודה? והרבנית הגיבה:
״זייט יוד שבט, אחוץ דער טאטע, האט אף עם קיינער קיין דעה ניט״!
(״מאז יו״ד שבט, מלבד האבא, אין לאף אחד דעה עליו״).
״האם יש ס״ת קטן עבור הרבי?״
ב) בענין זה כדאי להעיר מהסיפור של המשב״ק ר׳ מענדל נוטיק שי׳ על דברי הרבנית אליו באותו יום בהושע״ר תשל״ח:
בערב שמע״צ תשל״ח לפתע שאלה אותו הרבנית האם כאשר הרש״ג רוקד בהקפות עם הרבי האם נותנים לו ס״ת קטן? והוא השיב בחיוב,
ואז היא הוסיפה לשאול כאילו בדרך אגב האם גם עבור הרבי יש ס״ת קטן שבה הוא רוקד בהקפה שלו? והוא שוב ענה שבודאי וכך נהוג כל השנים שהרבי רוקד עם ס״ת קטנה,
אבל הרבנית לא היתה רגועה, וזכור לו שהיא ביקשה ממנו להזכיר שוב להרב גרונר שיעשה בטוח שהרבי רוקד עם ס״ת קטנה…
״הוא לא ישן שבוע שלם, מה אתם רוצים ממנו״
ג) הרב יצחק וולף שי׳ מספר בשם אביו ז״ל אשר בשנים הראשונות, בשנות היודים, (לערך בשנים תשט״ז או תשי״ז) הוא נסע פעם ממאנטריאל לרבי לתשרי, וכנהוג אחרי שמח״ת הרבי היה מקבל ליחידות במשך כמה לילות את כל האורחים.
בליל יחידות השני אחרי שמח״ת הוא עמד בגעה״ת וחיכה לתור שלו להתקבל ליחידות, ולפתע ירדה הרבנית הצדקנית נ״ע מהקומה השניה, ואמרה ״הוא כבר לא ישן שבוע שלם (כידוע שהרבי היה ער כל הלילות של חג הסוכות), מה אתם רוצים ממנו, תעזבו אותו״, וכל הקהל שחיכה ליחידות עזבו את געה״ת והלכו הביתה. (כנראה שזה היה מקרה חד פעמי שהרבי לא הרגיש טוב באותה שנה ורק הרבנית ידעה מזה, כי בכל השנים הרבי היה מקבל ליחידות במשך שש או שבע לילות אחרי שמח״ת, עד שכל האורחים זכו להכנס ליחידות).
״היא בקיאה ושולטת בשו״ע אדה״ז״
ד) השלוחה מרת ביבי דערן תחי׳ סיפרה ששמעה מסבה, החסיד הידוע הרב שלמה אהרן קזרנובסקי ע״ה שאמר לבני משפחתו אודות הרבנית הצדקנית מרת חי׳ מושקא נ״ע ״זי איז קלאר אין דעם אלטן רבינ׳ס שו״ע״ (״היא בקיאה ושולטת בשו״ע אדה״ז״).
(ויש להעיר מההתוועדיות תש״נ ח״ג ע׳ 173 שמבאר שם שבכל הדורות היו נשים צדקניות שהיו בקיאות ולמדניות בתושבע״פ וכו׳, ומסיים וזל״ק:
״(וברוח זו נהג כ״ק מו״ח אדמור בנוגע לחינוך בנותיו)״.
ויש להוסיף שכאשר הרבנית הצדקנית מרת חנה נ״ע עברה לגור בביתה ברחוב קינגסטון, אמר לה הרבי שבאם מתעוררת אצלה שאלה במטבח שתשאל ״באיי שלמה אהרנ׳ן״, שתשאל את השאלות בהלכה אצל הרב קזרנובסקי הנ״ל).
״הרבי מורה לקנות פאה בחנות הפאות היוקרתית שהרבנית היתה קונה בהיותה בפריז״
ה) בשנת תש"ז כשהרבי נסע לצרפת להביא את אמו הרבנית חנה נ״ע, השתהה בפריז כג׳ חדשים עד שסידרו את כל הניירות הרשמיים. במשך כל התקופה הזאת מרת טייבל ליפסקר ע״ה אשת הרה״ח ר׳ יענקל ליפסקר ע״ה היתה זו שבישלה את האוכל עבור הרבי, ובעלה ר׳ יענקל היה מביא את האוכל למלון ומכניס את זה לחדר הרבי.
פעם באחד השיחות שהיה לרבי עם ר׳ יענקל אודות מצב היהדות בפריז בכלל ושל אנ״ש בפרט, אמר לו הרבי שהיה כדאי שיקנה שייטל (פאה) יפה עבור זוגתו מרת ליפסקר כדי להראות דרך לאלו הנשים המתביישות ללכת עם כיסוי ראש במדינה מודרנית כמו צרפת, שאפשר ללכת עם פאה יפה וכך לכסות את השער.
הרבי נתן לו כתובת של חנות לפאות בפריז ואמר "דער ארט וואו די פרוי פלעגט גיין", היינו בחנות שהרבנית נ״ע היתה קונה פאות בתקופת היות הרבי והרבנית בפריז בשנות הצדיק׳ס.
הרבי הוסיף שלמרות שזו חנות יוקרתית והפאות עולות שם מאוד יקר, אבל זה כדאי מאוד מכיון שהפיאות שם מאוד יפות, וזה יפעול על הנשים היהודיות בצרפת וגם על כמה מנשות אנ"ש, שזה נהיה אצלם נסיון גדול ללכת עם מטפחת בבואם למדינה מודרנית כמו צרפת, שבודאי ישמחו ללכת עם פאה יפה.
ר׳ יענקל ליפסקר מספר שרעייתו אכן הלכה וקנתה שם פאה, ושזו היתה פאה כ״כ יפה והיות שאנ״ש לא היו רגילים לזה היו כאלו שהציקו לו על כך שאשתו הולכת בלי כיסוי ראש חלילה, ורעייתו היתה מראה לנשים שזו באמת פאה ועודדה את הנשים לקנות כזאת פאה עבורם.
(מפי נכדו השליח הרה״ת ר׳ מענדל (בר״א) שי׳ ליפסקר מקליפורניה.)
(בדרך אגב כדאי להוסיף שלשניים מאנ״ש דצרפת, ר׳ דניאל סנדר ור׳ מסעוד בן שושן, היה מענה דומה בתחילת התקרבותם ליהדות. הם שאלו את הרבי ביחידות בקשר לנסיונות הגדולים שהיו להם עם לבישת כיפה במקומות העבודה שלהם כמו בבנק וכיו״ב שמאוד קשה לעבוד שם בכיסוי ראש עם כיפה, ושאלו את עצת הרבי.
לר׳ מסעוד ענה הרבי: ״בקשר לנשיאת כיפה (הרבי אמר ׳כיפה׳ בצרפתית) יש לדעת שבזמן לואי ה14 (מלך צרפת, ש"ל) האנשים היו נושאים על ראשם פאה נכרית, אשר על כן תבחרו פאה נוכרית שמתאים עם צבע השערות שלכם״ ושילבש זאת במקום כיפה.
לר׳ דניאל סנדר אמר הרבי ״לקנות פאה ונקט בשם החנות לפאות בפריז.״
(מפי השליח הרב שמואל לובעצקי שי׳).
״הרבנית דיברה אלינו מהחלון כשלבשה מטפחת שכיסתה את כל המצח עד העיניים״
ו) מאז הביקור בשנת תש״ז היו משפחת ליפסקר מקורבים לרבנית וזכו להיות מבאי ביתה. השליח הרה״ת ר׳ מענדל (בר״א) ליפסקר שי׳ מספר שבהיותו בגיל 11 הלך פעם עם אחותו בשליחות אביהם לבית הרבי להביא משהו עבור הרבנית.
הם דפקו בדלת אבל הרבנית לא ענתה. הם חיכו ושוב דפקו בדלת ושוב לא ענתה ולפתע הם שמעו את החלון נפתח והם ראו את הרבנית באופן שאף פעם לא ראו אותה קודם. הרבנית היתה עם מטפחת שכיסתה את כל המצח עד לעיניים. הרבנית התנצלה ואמרה שהיא לא לבושה עבור לקבל אורחים ושיחזרו בעוד כשעה. כשהם חזרו הרבנית היתה לבושה עם הפאה כמנהגה בקודש.
(מפי נכדו השליח הרה״ת ר׳ מענדל (בר״א) שי׳ ליפסקר מקליפורניה.)
״הפאנית של הרבנית בשנים הראשונות, מרת זיסל קליין עם גילויים על המנהג המיוחד של הרבנית ללבוש כובע או מטפחת מעל הפאה״
ז) מרת זיסי קליין ע״ה (אשת הרה״ח ר׳ אהרן קליין ע״ה) זכתה להיות (בשנים הראשונות) הפאנית של הרבניות בבית הרב; אם הרבי הרבנית חנה נ״ע, אם הרבנית ואשת הרבי ריי״ץ הרבנית נחמה דינה נ״ע, וכן היתה הפאנית של הרבנית חיה מושקא נ״ע.
מרת קליין סיפרה על הפאות קאסטם היוקרתיות שהיו הרבניות לובשות אז ושהיו תופרים אותם שערה שערה, פאות שהיום יימכרו בעשרת אלפים דולר אם לא יותר.
כשנכדתה השלוחה מרת חני פרידמן התחתנה, נכנסו אז בשוק פאות קאסטם והאמא שלה השלוחה מרת דבורה גודמן תחי׳ השקיעה ורכשה לה פאה קאסטם, וכשהסבתא מרת זיסי קליין הנ״ל הגיעה לחתונה והראו לה את הפאה, היא צחקה ואמרה זה קאסטם? זה עבודה בעיניים... בואי אראה לך איך אנחנו היינו מכינות פיאות, ותארה לה איך שהיו תופרים שערה שערה.
מרת קליין גם סיפרה שבבית הרב היו מהרבניות שנהגו ללבוש תמיד כיסוי נוסף על השייטעל, כמו כובע או מטפחת וכמו שרואים בתמונות של הרבנית חנה נ״ע וכן הרבנית חי׳ מושקא נ״ע שתמיד לבשו כובע או מטפחת או מעין כיסוי אחר מעל הפאה, ושזהו מנהג אך ורק לבית הרב (כמו מנהגים אחרים שהיו רק בבית הרב כמו למשל שזוג ההורים ליוו את החתן והכלה ולא האמהות, וכן הלאה). (מפי נכדתה השלוחה מרת חני פרידמן, לבית גודמן)
״הפאנית מרת פרידה קוגל עם סיפורים מיוחדים על הביקורים בבית הרבי ועל עבודתה עם פאות הרבנית״
ח) בשנים המאוחרות יותר מרת פרידא קוגל זכתה להיות הפאנית של הרבנית במשך הרבה שנים, וכל כמה שנים היא היתה באה לבית הרבי בפרעזידנט, להכין פאה חדשה עבור הרבנית.
היא סיפרה שהפאות שהרבנית הזמינה היו מאוד יוקרתיות (בדרך כלל בצבעים אפור או בלאנד).
היא גם סיפרה בראיון לעיתון נשי חב״ד בניו יארק, ליום ההילולא כ״ב שבט, תשס״ב, שהרבנית השתמשה באותו סטייל פיאה משנת תשכ״ז ועד להסתלקותה בכ״ב שבט תשמ״ח. (ומצו״ב הכתבה מהעיתון הנ״ל).
(הפאנית מרת קוגעל סיפרה שלרבנית היה מצח שניאורסאני גבוה כמעט בלי שערות, ובלשונה א הויכע שטערן, Very high hairline, ולנשים עם מצח גבוה הפאה יושבת מאוד יפה על הראש ועד שנראה כ״כ טוב כשער טבעי).
באחת השנים היא ביקשה רשות מהרבנית להביא אתה עוזרת לבית הרבי שתעזור לה בסידור הפאה של הרבנית וכו', והרבנית הסכימה. וכך בכל פעם שהיתה מגיעה אל הרבנית לסדר הפאה היתה מטלפנת ומבקשת רשות מהרבנית להביא את העוזרת שלה.
פעם אחת בתחילת הממי׳ם לפני שבאה לבית הרבי, שכחה לטלפן לבקש רשות מהרבנית באם היא יכולה להביא את העוזרת והיא הגיעה עם העוזרת לבית הרבי בלי רשות, ומרת קוגל הבחינה מיד אי שביעות רצון על פני הרבנית, ואכן זו היתה הפעם האחרונה שהוזמנה ע״י הרבנית לבית הרבי, ומאז הרבנית התחילה לשלוח את הפאות אליה, לחנות הפאות שלה, בשביל לרחוץ ולסדר אותם וכו׳ ע"י אחד המשב"קים בבית הרבי או לפעמים עם אחד המזכירים.
פעם ארע אירוע משעשע שהרבנית נתנה לאחד המזכירים שתי שקיות, באחת היה אוכל עבור הרבי ובשקית השניה היה פאה עבור הפאנית מרת קוגל. המזכיר בטעות החליף את השקיות והביא לפאנית את האוכל שהיה צריך להביא אל הרבי. כשחזר ל770 ורצה להכניס לרבי את האוכל הבחין שזו פאה, והגיע בריצה אל הפאנית להתנצל שערבב את השקיות…
״מדברים ביטול, ביטול אבל כשמגיע למעשה שום״ דבר - הרבנית מוכיחה את הבחורים בסגנון הדומה לרבי״
ט) הרה״ת ר׳ יהודה גורביץ שי׳ מאה״ק מספר
שכידוע עד שנת תשל״א הרבי והרבנית היו עורכים את ליל הסדר למעלה בקומה השניה של 770 בבית הרבי מהוריי״ץ נ״ע.
כמובן שהמקום היה צר מלהכיל את כל אנ״ש והת׳, וכולם ניסו להדחף לזכות
להיות בפנים בעת עריכת הסדר.
בפסח שנת תשכ״ח (או תשכ''ט) היו דחיפות נוראות. הבחורים נכנסו לסדר למעלה בלי רשות, ונדחפו מכל מיני מקומות.
טיפסו דרך החלונות, נכנסו מהמטבח, וקפצו על הרהיטים ושברו אותם וכו', והיה בלתי סדר
עצום.
הרבנית הצדקנית נ״ע ניגשה אל הבחורים והוכיחה אותם באמרה: ״מדברים ביטול, ביטול, און אז סי קומט צו זיך, איז גארנישט״
(=לומדים בחסידות ומדברים רבות אודות ביטול היש, ביטול במציאות וכו׳, אבל כשזה מגיע למעשה, לעצמו, אז שום דבר, ולא רואים שהלימוד פעל עליו).
(כדאי לציין שסגנון תוכחה זו של הרבנית דומה להפליא לסגנון התוכחה של הרבי במכתבו הידוע מט״ו מנ״א תשי״א שבו הרבי מוכיח את אחד הבחורים
שהיתה לו בעיה רפואית ומאוד פחד וחשש לגורלו, והרבי הוכיח אותו על כך וכתב לו, וזל״ק:
״מ'לערנט, מ'לערנט - און אז עס קומט לפועל, וואו איז דער בטחון?״
(=לומדים, לומדים - אבל כשמגיע לפועל, איפוא הבטחון?).
״גם במשך כל השנה אתם לא לומדים כ״כ קשה״
י) הרב נח הולצמן שי׳ מספר שבאחת הביקורים אצל הרבנית הצדקנית נ״ע עם אחיו השליח הרב יצחק הולצמן (בתשמ״ב או מ״ג), אחיו סיפר לרבנית שהוא שמח שעוד מעט מגיע הקיץ וכולם הולכים להיות מדריכים בקייטנות וכו׳ און מ׳לופטערט זיך אויס אביסל (ומתרעננים קצת). ועל כך הגיבה הרבנית:
״אויך א גאנץ יאהר לערענט מען זיך ניט איבער״,(גם במשך כל השנה אתם לא לומדים מדאי קשה והיא לא רואה את הצורך כ״כ בלהתרענן…(ולהעיר משיטת הרבי הידועה נגד החופש של בין הזמנים בישיבות, מלבד אם זה בשביל מטרת עבודת הק׳ של חינוך בני ישראל בקייטנות הקייץ או בעבודת הק׳ בהפצת היהדות במרכז שליחות, אבל לא חלילה כמטרה לצאת לחופש).
״שמעתי שהניגון בך ה׳ חסיתי הוא מיוחד במינו״
יא) החזן הנודע הרה״ח ר’ משה טלישבסקי ע״ה סיפר, שלאחר ההתוועדות של יא ניסן תשל״ב, פנתה אליו הרבנית הצדקנית נ״ע וביקשה ממנו את התקליט של הניגון בך ה׳ חסיתי שהושר בהתוועדות, באומרה ״שהיא שמעה שזה ניגון מיוחד במינו...״(ולהעיר מדברי הרבי הידועים בהתוועדות הנ״ל, שלאחרי שניגנו את הניגון הזה במשך זמן רב בחזקה ומתוך חיות מיוחדת, אמר הרבי שהוא רוצה להתחיל מבצע חדש אלא שחיכה להתעוררות של הקהל וגם התעוררות בגלוי, ולכן עכשיו לאחרי שניגנו את הניגון הזה עם התעוררות גדולה, הרבי התחיל לדבר על הקמת ע״א מוסדות בקשר עם שנת השבעים!).
״בעלי אוהב הרבה סכך״
יב) הרה״ח ר׳ לייבל טורק ע״ה סיפר שבהיותו בחור ביקשו פעם ממנו ועוד כמה בחורים לעזור בבניית הסוכה של הרבי בבית הרבי ולעזור בהנחת הסכך על הסוכה. באמצע שהם עמדו על הסולם מחוץ לסוכה והניחו את הסכך, הרבנית יצאה אליהם עם מטאטא ונכנסה לתוך הסוכה, והרימה את המטאטא מבפנים הסוכה, ובכל מקום שהיא ראתה שיש ריווחים היא הורתה להם להוסיף עוד סכך, באמרה ״מיין מאן גלייכט א סאך סכך״, (״בעלי אוהב הרבה סכך״).
״ורבים השיבה מעוון - הנער ברוסיה הסובייטית שחזר בתשובה והפך לחסיד, כתוצאה מהמזוודה של הרבנית״
יג) ר׳ הירשל פרידמן מספר:
הדודה רבה שלי מרת לאה (אליזבט) יהילוביץ (שהאריכה ימים ובשנת תשפ״א היתה בגיל 96), זכתה בעבר לעבוד בבית הרבי והרבנית, וכתוצאה מכך היה ביניהם קשר הדוק.
הרבנית גילתה אמפתיה רבה לדודה שלי שאיבדה את כל משפחתה בשואה (גם הרבנית כידוע איבדה את אחותה הרבנית שיינא הי״ד בשואה).
בשנת 1987, כשהנסיעות לברית המועצות נעשו קצת פחות מסובכות, הדודה שלנו רצתה מאוד לבקר אותנו ברוסיה בעיר גומל (או הומל ביידיש), לאחר שלא ראתה את הורי וסבי וסבתי במשך עשרות שנים.
כאשר דודתי סיפרה לרבנית על תוכניתה לנסוע לבקר ברוסיה הציעה לי הרבנית להביא אתה ספרי יהדות לרוסיה. הדודה כמובן חששה מאוד להביא אתה ספרי יהדות כי זה היה עדיין קצת מסוכן, אבל הרבנית אמרה לה שמאחר שבעלה, הרבי, תמיד מנסה לשלוח ספרות יהודית ליהודים ברוסיה, וזה בדרך כלל לא נעשה בצורה חוקית במיוחד, ואילו כאן זו היא הזדמנות מצוינת, שכן דודתי הייתה תיירת חוקית ויכולה לקחת אתה כל מה שהיא רוצה ולתת לבני משפחתה.
כילד בן שלוש עשרה התרגשתי מאוד וחיכיתי בקוצר רוח לבואה של דודתי האמריקאית, כי במוחי המתבגר חשבתי שהיא תביא לי נעלי ספורט או ג'ינס אמריקאי, ואני אהיה הילד הכי מגניב בבית הספר שלי.
ביום הגעתה הלכנו לקבל את פניה בשדה התעופה, וראינו אותה יוצאת עם מזוודות אחרי מזוודות. כמובן, הייתי בטוח שהם מלאים במתנות עבורי, ואני אהיה באור הזרקורים בין החברים שלי בגלל כל הטוב האמריקאי שהיא הביאה לי.
כשהגענו לבית של הסבא וסבתא שלי, היא אכן נתנה לי מזוודה גדולה שהביאה עבורי. בהתרגשות רבה פתחתי את המזוודה והתפלאתי למצוא בה עשרות ספרי קודש. היו שם סידור תהילת השם והגדה של פסח ברוסית, כמו גם רבים מהחוברות והמגזינים של F.R.E.E. אודות כשרות, מזוזות, ועוד נושאי יהדות רבים.
למען האמת הספרים אלה עוררו בי עניין רב, ומהר מאוד שכחתי מהג'ינס והסניקרס.
למרות שגדלתי במדינה קומוניסטית שבה עיסוק ביהדות היה מסוכן, המשפחה שלנו הייתה מאוד מסורתית. לסבא שלי היו סידורים וספרי יהדות אחרים בביתו, אבל כולם היו בלשון הקודש כך שלא הבנתי מה נאמר בהם. עכשיו היו לי סידור וספרי יהדות נוספים עם תרגום והוראות ברוסית, שאפשרו לי להעריך את משמעות המילים שאמרתי והאירו לי תחומים רבים של היהדות.
היתה לזה השפעה עצומה עלי, כי בעצם עשיתי ׳חינוך עצמי׳ ליהדות, כי שום דבר לא היה נגיש לי. עם הסידור החדש שלי, קראתי את כל ההערות ברצינות רבה, באיזה קטעים בתפילה צריכים לעמוד ואיפוא מותר לשבת. והתנהגתי בדיוק כפי שנאמר בהוראות איך לעשות זאת. עם הזמן למדתי ונהניתי די בקיא ביהדות.
ואכן כתוצאה ממזוודת הספרים הזו שהרבנית הצדקנית נ״ע שידלה את דודתי להביא לי, הנה כשיצאנו מרוסיה והגענו לניו יורק שנתיים מאוחר יותר בשנת 1989, התעורר אצלי רצון ללכת ללמוד בישיבה ובגלל הספרים שהיו לי ברוסיה, לא הייתי ברמה מדאי נחותה משכבת הגיל שלי בישיבת ליובאוויטש אושן פארקוויי. וכתוצה מכך התאקלמתי היטיב בישיבה.
באותו שלב הכרתי את האחים אוקונוב באופן אישי, שעזרו לי ולמשפחה שלי מאוד, והפכתי לחסיד מן השורה.
אכן הרבנית הצדקנית נ״ע הגיעה אלי ממרחק של עשרת אלפים מייל, והשאר היסטוריה!
ורבים השיבה מעוון, הסיפור מאיר לנו על המבט הרחוק של הרבנית שהדליק את הניצוץ היהודי של נער צעיר ברוסיה שהפך לחסיד מן השורה רק כשנתיים לאחרי הסתלקות הרבנית הצדקנית זי״ע, וכדברי הרבי אודות הרבנית אשר היא בבחינת ׳צדיקא דאתפטר׳ שממשיכה לפעול כאן בעולם שלנו ובאופן של ׳יתיר מבחיוהי׳.
בתצלומים: ראיון עם הפאנית של הרבנית מרת פרידא קוגל בעיתון נשי חב״ד בניו יארק, ליום ההילולא כ״ב שבט, תשס״ב
מאפשרים לכם לקבל
