אחרי שהתפללתי באוהל - הוא ניגש אליי: "זוכר שדחיתי אותך?"
הייתה לי הזכות במשך תקופה מחיי בחרותי, ללמוד בישיבה הסמוכה ל'ציונו' של הרבי.
אל ציונו של הרבי באים מדי יום מאות אנשים. בימי ראשון (יום החופש הרשמי בארה"ב) מספרם מגיע לאלפים. הם באים להתפלל, לשפוך את הלב ולהתחנן בציונו של הרבי.
בפיו של הרבי היה שגור ציטוט מהזוהר הקדוש: "צדיק שנפטר, נמצא בכל העולמות יותר משהיה בחייו". הרבי הסביר זאת פעם: כל זמן שהצדיק חי חיי גוף הוא מוגבל בהגבלות הגוף. לדוגמה, הוא איננו מסוגל לשוחח עם כמה אנשים בו זמנית. אבל לאחר הסתלקותו הוא מוסיף לפעול ישועות בקרב הארץ ללא הגבלה; כולם יכולים לבוא ולהשתטח על קברו, והוא מעביר את התפילה לה' יתברך. זה פועל ישועות של ממש.
•
ליד ה'ציוּן' של הרבי נבנה במהלך השנים מתחם שלם הכולל אולם כתיבת בקשות, בית חב"ד המעניק מידע יהודי לכל דורש, בית כנסת גדול, ישיבה וכולל אברכים, שני מקוואות טהרה וכ־25 בתים מקומיים טיפוסיים המשמשים לאירוח הבאים.
הבית הראשון הסמוך ל'אוהל' נקנה בצורה ניסית ממש.
היה זה בתוך ימי ה'שבעה' על הרבי, בחודש תמוז תשנ"ד. הרב חיים ברוך הלברשטם זכה לסייע לרבי ולשרת אותו באופן אישי. כעת נכנס לתוך הבית הסמוך ביותר אל האוהל ונקש בדלת. כשפתחו לו, הוא ביקש לשבת עם בעל הדירה וביקש מהם לקנות את הבית בכדי לפתח אפשרות לאירוח הבאים לרבי.
הוא חשש מעט מתגובתו של בעל הדירה, אבל לפתע נכנסה לחדר האישה, כשראה אותה הוא לא האמין למראה עיניו: זו הייתה האחות הרפואית שזכתה לסייע לרופאים של הרבי בחודשים שקודם ה'הסתלקות'. "במו עיני ראיתי כיצד הרבי איש קדוש", אמרה האחות הלא-יהודייה, "ובשבילו אני מוכנה לעזוב את ביתי הנאה והנוח ולעבור לבית אחר".
•
בתקופת לימודיי החליטה הנהלת הישיבה לאייש את דלפק המידע בכניסה למתחם במשך עשרים וארבע שעות ביממה. זכיתי להיות הראשון שאייש ובכל בוקר ניצבתי על משמרתי למשך ארבע שעות. כך מדי יום עד לחזרתי ארצה. בזכות זה, הייתי עֵד לכמה סיפורים והתרחשויות מרתקות, שהעליתי על הכתב ביומן שכתבתי.
ראיתי בעיני כיצד מגיעים ל''אוהל' יהודים מכל הסוגים ממש; דתיים ושאינם, מכל העדות והארצות. אדמו"רים ורבנים, שרים וחברי כנסת. פעם ראיתי כיצד נכנס למקום רב אלוף גבי אשכנזי, שבדיוק פשט אז את מדיו ויצא לביקור בארצות הברית, הוא בא בגפו. בתחילה לא זיהינו אותו... זה היה קצת משעשע.
כל זה לא הכין אותי לדבר הבא שראיתי ונחקק בזיכרוני.
בוקר אחד אני יושב על משמרתי ולומד, לפתע נכנסת אל המקום משפחה ישראלית, הורים ושלושה ילדים. אני פונה אליהם ושואל את אבי המשפחה: תרצה אולי להניח תפילין? הוא משיב בנימוס, "לא תודה".
"הנחת היום?", שאלתי. הוא הניד בראשו לשלילה. נו, כזה עקשן קשה למצוא ב'אוהל' הרבי. בדרך כלל, מי שבא כבר הניח תפילין בבוקר או שמסכים להניח בדלפק הכניסה. אבל אחד שיבוא לרבי ויסרב לחלוטין להניח תפילין – את זה קשה למצוא.
שאלתי אותו שוב: "למה אינך רוצה להניח תפילין?". הוא ענה לי: "ראה, אני ערבי נוצרי מעכו. חייתי בניו יורק תקופה קצרה. כשכל ידידיי כבר מצאו את זיווגם והקימו משפחה אני לא הצלחתי למצוא. זה לא היה לי קל. ידיד יהודי ישראלי שחי בניו יורק המליץ לי לבוא לכאן, לאוהל הרבי מליובאוויטש, ולהתפלל. עשיתי כדבריו, התפללתי שאמצא אישה, ויהיו לי ילדים. זמן קצר לאחר מכן, מצאתי את אשתי, והנה הילדים. כעת, לא באתי לכאן בכדי לבקש, באתי לכאן בכדי להודות ולהציג בפני הרבי את משפחתי".
•
בהזדמנות אחרת הגיע למקום בנו של אדמו"ר חשוב מהארץ. ישבתי עמו לשיחה קצרה, והוא סיפר לי: "אבי, האדמו"ר, בשנת תשנ"ג ביקש להציג בפני הרבי שאלה חשובה: האם לעבור להתגורר בארצות-הברית. תשובת הרבי הייתה שלילית. ואכן, צייתנו לה וראינו נפלאות בזכות כך. מאז, אני מקפיד לכתוב באופן אישי לרבי מפעם לפעם, ושולח לציון הקודש (במקום פועל שירות חינמי של הנחת מכתבים ב'ציון' הרבי המתקבלים במייל או בפקס), ותודה לא-ל אני רואה ישועות גדולות". כיום הבן הזה משמש כאדמו"ר במקום אביו.
כששאלו את הרבי לאחר הסתלקות הרבי הריי"צ, חותנו, כיצד על החסידים לנהוג מעתה, הרבי השיב לשלוח את הבקשות אל 'ציוּן' חותנו. הרבי נשאל: וכיצד נדע את התשובות לשאלותינו? הרבי השיב – "הוא כבר ימצא את הדרך לענות לכם".
כמה פעמים ראיתי תשובות פלאיות של ממש, שהתקבלו בדרכים מקוריות. תשובה כזו הייתה בסיפור מפעים שהייתי נוכח בו, שאירע עם חברי לספסל הלימודים.
בציבור החרדי נהוג למצוא זיווג בשידוך – ההורים בוחנים מועמדים פוטנציאלים כבני זוג לבנם או לביתם, ולאחר שהם מקיימים בירור על מידת ההתאמה הבחור והבחורה נפגשים ביניהם ובודקים את היתכנות ה'שידוך'.
לעיתים, בשלב הבירור אין הכרעה בין כמה חלופות, וההחלטה לא קלה. זה מה שאירע לחברי. הוריו סיפרו לו: "יש עכשיו שלוש הצעות העומדות על הפרק". אימו הוסיפה: "כשאני התלבטתי בין כמה שמות כתבנו על כך לרבי והרבי הקיף את אחד השמות, הלוא הוא אביך. הרבי הכריע בשבילי".
בליבו של הבן התעורר רצון עז לזכּוֹת שהרבי יבחר את זיווגו. הוא הכניס פתק אל האוהל הקדוש ובו פירט את הדילמה המשמעותית שלו. זמן קצר לאחר מכן, ניגש אליו מישהו ושואל: "האם אתה ממשפחה פלונית?". שריקת התפעלות כמעט ונשמעה מפיו, הלוא זה שם משפחתה של אחת המועמדות...
כעבור שבועיים הבחור השתדך, בשעה טובה, עם אותה בחורה. קודם חתונתו, הוא פגש את מי ששאל אותו האם הוא פלוני. "מדוע חשבת כך?", שאלו. "בעצמי איני יודע", ענה לו, "אני מכיר אותך, ויודע את שמך, אך משום מה יצא לי שֵם אחר מהפה"...
•
פעם ניגש אליי מכר מילדות, תושב שכונת חב"ד קרית מלאכי, וחלק עמי התלבטות גדולה שיש לו על צעד משמעותי בחייו. הוא נכנס ל'ציון' הרבי וכתב את שאלתו. כשיצא, לקח 'טרמפ' לבית המדרש של הרבי '770', הממוקם מרחק של חצי שעה נסיעה. הנהג היה חסיד חב"ד תושב שכונת 'קראון הייטס', ובדרך סיפר לו על סבו, שהיה חסיד חשוב בדור הקודם. תוכן הסיפור היה תשובה מדויקת לשאלתו.
סיפור נוסף שמעתי מיוסי דונין, הנהג של קו האוטובוס היומי המסיע מתפללים ל'אוהל' הרבי מדי יום מאז הסתלקות הרבי. נוצרו ביננו קשרי ידידות והוא סיפר לי סיפור שאירע עמו באותם ימים. "נסעה עמי באוטובוס בחורה לא דתיה מ'קראון הייטס' לאוהל הרבי. בחזור, לאחר שעצרנו ליד בית '770', נשארה במקום ולא הלכה. הבנתי שהיא רוצה לשוחח. ניגשתי ושאלתי אם היא זקוקה לעזרה. בתגובה, ביקשה ממני להקרין שוב את קטע הוידאו מהרבי שהופיע על המרקע באוטובוס במהלך הנסיעה. הרבי נראה שם משוחח עם אדם בעת התוועדות. עשיתי כבקשתה. עיניה נצצו בדמעות". וכך סיפרה לדונין:
"נולדתי בבית אמריקאי לא דתי טיפוסי ולא ידעתי דבר על יהדותי. לאחרונה, התחלתי להתעניין ביהדותי, עד שמאן דהו אמר לי שבאם רצוני להכיר היטב את מוצאי עלי לנסוע לארץ הקודש. החלטתי לטוס לישראל.
"לאחר שהזמנתי כרטיס טיסה, אחד ממכירי החל לזרוע בי חששות. 'השתגעת? יש שם המון פיגועים', חלילה וחס, ועוד טיעונים שונים. התחלתי לפקפק בנכונות כוונתי. ידיד יעץ לי לנסוע ל'אוהל' של הרבי ולהתפלל – לא ידעתי מאומה על המקום אך הוא אמר לי שרבים מוצאים כאן עצה וברכה – וכך מצאתי עצמי על האוטובוס שלך.
"ביקרתי ב'ציון' והתפללתי. בדרך חזור, צפיתי בסרט שהקרנת ומצאתי שם תשובה מדויקת לשאלתי. הרבי נראה שם שואל 'היכן האחיין שלי'? הקהל לא מבין למי הרבי מתכוון, ולבסוף הרבי מציין את שם המשפחה 'וולפא', ומשוחח עם אדם שניגש אליו. 'אתה נוסע לארץ הקודש?', שואל הרבי. 'כן', משיב וולפא. 'מתי?', מתעניין הרבי. 'למחרת ט"ו באב', משיב החסיד. הרבי נותן בידו בקבוק 'משקה' כסימן להצלחת הנסיעה לארץ.
"הצעירה מסיימת: שאלתי את הנוסעת שישבה לידי מתי יחול השנה היום 'למחרת ט"ו באב', ונדהמתי: זה בדיוק יום הטיסה שלי. לא האמנתי למראה עיניי. לכן ביקשתי לצפות בסרט שוב".
•
גם אני זכיתי, באופן, ל'מופת' מהרבי:
בג' תמוז תשע"ב רעייתי ואני נפגשנו עם שליחי הרבי לתל אביב, הרב יוסף גרליצקי ובנו הרב מנחם. הם הציעו לי ולאשתי להיות שליחי חב"ד בשכונת הגוש הגדול בצפון תל אביב. יחד נכנסנו אל ה'ציון' של הרבי וביקשנו את ברכתו. חודשיים לאחר מכן עברנו להתגורר בגוש הגדול.
הגוש הגדול הוא כינויה של שכונת נופי ים בצפון תל אביב. שכונה חדשה, השוכנת על חוף הים, מערבית לרמת אביב החדשה. במשך שנה שגרנו שם פתחנו פעילות יהודית ענפה אבל לא הצלחתי לייסד שיעור תורה קבוע בשכונה, או אפילו חברותות אישיות, על אף מאמציי הרבים.
לאחר שנה נסעתי ל'ציון' הרבי, התפללתי וביקשתי במפורש שאצליח לייסד שיעורים ציבוריים ומפגשי לימוד אישיים; שאצליח לפתוח בית כנסת ולמלא את שליחותי. עם חזרתי ארצה נכנסתי לבית הכנסת האזורי 'תהילת אביב' להתפלל. והנה אני פוגש שם מַכָּר, שהצעתי לו חצי שנה קודם ללמוד יחד ב'חברותא'.
הוא ניגש אלי ואומר לי: "זוכר שלפני חצי שנה הצעת לי ללמוד בחברותא ודחיתי אותך? במחשבה שניה, אני מעוניין". באותו ערב קבענו 'חברותא' ראשונה. באותו ערב נקבעה גם ה'חברותא' השנייה, עם יהודי שפגשתי אותו שנתיים קודם ב'אוהל' הרבי ושוחחנו, ובבואי לשכונה זיהינו זה את זה וכעת גם הוא הסכים ללימוד בצוותא.
לאחר כמה חודשי לימוד משותף, פנה אליי ה'חברותא' וסיפר לי על בית הכנסת בשכונה סמוכה שגבאיו מחפשים רב. הוא כבר הציע להם להעניק לי את התפקיד והם הסכימו. באותו שבוע התחלתי לכהן שם כרב. בית הכנסת התפתח מאז, ברוך השם, וכיום הוא פועל במבנה חדש עם ריהוט מפואר תפילות ושיעורי תורה יומיים. ואני זוכר איך הכול התחיל בבקשה זכה מהשם יתברך ב'ציון' של הרבי.
מאפשרים לכם לקבל
