חשבתי שידענו הכל: מצאתי את המחברת של אבי. מה כתוב בה?
השבוע בפרשת יתרו אנו קוראים את סיפור מתן תורה שניתנה לישראל וחווים מחדש את נתינת התורה.
על התורה נאמר בפרקי אבות וכן אנו אומרים זאת בתפילה "ותן חלקנו בתורתך", היינו שלכל אחד מישראל יש חלק מיוחד בתורה השייך לו ולנשמתו שבו הוא עוסק באופן מיוחד ונמשך אליו בכל מהותו.
ולפעמים יש גם אדם שמחדש דברים בתורה ומוצא הערות והארות שונות שכל אלו שקדמו לו לא גילו וחידשו את אותם הדברים. והוא דבר די מפליא, כי איך יתכן שבמשך מאות בשנים עוסקים תלמידי חכמים בתורה ועדיין לא ביארו את הדבר שעלה ברעיונו של איש זה או אחר?!
פעם סיפר לנו הרב זוין ע"ה שכתב לרבי על כך שהרבי חידש חידוש בלקוטי שיחות וחידוש זה כבר הוא עצמו כתבו בא' מספריו שלו. הרב זוין סיפר שהרבי שהיה עונה לו כמעט על כל דבר שהיה שואל התעלם משאלתו זו ולא ענה לו. כסבור הוא שלרבי לא היה מה לענות לו על דברו, אלא שלאחר זמן הוא מצא שהרבי מזכיר חידוש זה בזמן קדום יותר לפני שהוא הגה אותו ברעיונו ובעצם הוא זה שחידש דבר שהרב כבר חידש אותו מקדם.
הוא ציין בהתפעלות את ענוותנותו וצניעותו של הרבי שאף שהיה לו לענות על שאלתו הוא העדיף שלא להשיב...
ובעצם כבר אמרו חז"ל והדבר הפך למטבע לשון שכל אחד יש לו "בקעה שהניחו לו להתגדר בה". היינו שכל אדם מישראל יש לו דבר בתורה שמשמים מכוונים אותו שדוקא הוא יעסוק בו וימצא בו אור מחודש.
כלפי מה הדברים אמורים?
לאחרונה מצאתי בבית אבי הרב יצחק צבי אייזנבך ע"ה מחברת שבו כתב את חידושי התורה שלו והדבר הוא אצלי פלא גדול עד לרגע זה. במשך יותר מעשר שנים מאז הלך לבית עולמו עברתי יחד עם אחיי שי' על כל פיסת נייר שיש בבית אם זה בקלסרים הרבים ששמר בארכיונו ואם זה חוברות ודפים כאלו ואחרים שהניח אותם לעצמו בצורה מסודרת ודוקא המחברת הזו לא נמצאה עד לימים אלה?
מצאנו שם מכתבים ותיעודים מעניינים ביותר השופכים אור על תקופות מרתקות בחייו שבהן עסק בעבודת הקודש שלו וכן מסמכים חשובים ביותר המלמדים על התנהלויות עסקני חב"ד והיחס של הרבי אליהם וכו' וכו'
ודוקא את המחברת הזו לא מצאנו עד ליום זה? שמא תאמר שהיא היתה חבויה במקום נסתר ונעלם? לא ולא. היא היתה על אחד המדפים הגלויים המצויים מול עינינו ומשום מה אף מאיתנו לא ראה אותה. וכנראה שמשמיים כיסו את עינינו לבל נראה אותה עד שתגיע לזמן שבו תתגלה ותשמח את ליבנו באור היקרות שבה.
אבינו ע"ה היה שופע כל כולו בחידושי תורה ובהגיגים מבריקים אותם חלק עם ידידיו בבית הכנסת ששמעו ממנו דברים שעד היום מזכירים אותם. הוא אמר אותם במסגרת השיעור הקבוע אותו מסר או בעת שהיה מתוועד בהתוועדויות הקבועות עם קהילת אנ"ש בבית המדרש המפואר והגדול של רמת שלמה בירושלים.
לאמיתו של דבר, עצם המצאות מחברת כזו עם חידושי תורתו והגיגיו לא היו אצלי חידוש כלל שכן בשנים האחרונות לחייו היה מעלה על הכתב את רעיונותיו וסיפר לי מעת לעת שהוא כותב אותם ואף מצטער שלא עשה זאת בתקופות קודמות בחייו שכן בטח דברים רבים נעלמו בתהום הנשיה וירדו לטמיון.
אך הפלא הגדול הוא, הא כיצד לא ראינו אותה שנים על גבי שנים וכנראה שמשמיא 'גילו' אותה בזמן הנכון והמיועד לה.
עדיין לא עברתי על כל כולה של המחברת שהיא גדושה ומלאה. גם ישנם קטעים שכתב אותם בתקופה האחרונה שלו כשהבריאות בגדה בו וכתב ידו כבר איבד מיופיו וזוהרו וצריך לפענח כאן ושם מלים ובע"ה נעסוק בכך בימים הקרובים.
אחד מהדברים הרשומים שם עוסק בפסוק מפרשתנו פרשת יתרו אותו כתב בשנת תשס"א.
בעשרת הדברות נאמר "על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" ורש"י מפרש: ברך במן לכפלו בשישי לחם משנה וקידשו במן שלא היה יורד בו"
"ושאל אותי בני שי' איזה ברכה יש בכך שבשישי ירדה מנה כפולה גם עבור יום השבת והרי בכל יום היה יורד מן ואיזה ברכה היא זו שגם ביום השבת יש מן? וכן במה קידש את יום השבת שבו לא ירד מן אולי דוקא הברכה היא כשכן יורד מן?
ומבאר שם ש"המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר איש לפי אכלו לקטו" אין הכוונה שהיו כאלה שלקחו מעבר לעומר הגולגולת והיו שלקטו פחות וכשבאו לביתם המן היה מתרבה או מתמעט אלא שהכוונה היא שכל אדם היה מלקט כמות של מן שהיתה מתאימה לפי אכלו שלו והנס היה שכל אחד היה בא לביתו ורואה שליקט בדיוק עומר לגולגולת.
ולפי"ז יש לומר שביום שישי לא לקטו שתי מנות אלא שלקטו מנה אחת לאותו יום בלבד לפי אכלו וכשבאו לביתם קורה הנס ומוצאים שני עומרים האחד ליום השישי והאחד ליום השבת ומה המעלה בכך? שכן ידוע שאין הברכה שורה אלא על הדבר הסמוי מן העין ואם היו מודדים שתי מנות הרי זה דבר המדוד ואיך תשרה בו הברכה? ולכן לקטו רק לפי אכלו של יום אחד ואז שרתה הברכה והמנה נכפלה.
ואם כן המן של שבת היתה בו ברכה מיוחדת מחמת שלא לקטו אותו ולא מדדו אותו והיה בו עילוי מיוחד משאר ימי השבוע. וזה מסביר גם מדוע משה שכח להודיע להם מראש על יום השבת עד ששאלו אותו מה יום מיומיים? והשכחה הזאת היתה מכוונת ומסובבת משמים כדי שהעם ילקוט ביום השישי רק מנה אחת בלבד.
יהיו הדברים לעילוי נשמתו בשבוע שקוראים בו את מתן תורה והוא גם נשמתו עלתה לגנזי מרומים באסרו חג דחג השבועות בו ניתנה תורה.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: menorabadarom@gmail.com ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
