להירטב | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
יוצאת למסע עם תיק וכומתה. אנטארקטיקה קוראת לי, מזמן מחכה. מכירה את הדרך, את כל השבילים. כורכר, עפר, קרחונים, פיתולים. שועטת קדימה, יודעת הכל. חול או אספלט הים הגדול. מוותרת על וייז, גוגל מפות. לא מתעכבת, שנייה לחכות. בטוחה בעצמי, הדרך עולה. שירה ותופים, רואה גאולה.
ואז סטופ! ערפל סמיך. לא מזהה, אורות להנמיך. נצמת המבט, קפא הקרחון. למעלה למטה, אבוי, המדרון. קר וחשוך, רוחות מנשבות. גישוש ומישוש, עייפה לנסות. לא הגיוני, הכל לא רגיל, אבדה הנוסחה, מייאש התרגיל. לחזור אחורה, איבוד עשתונות, ויתרתי, נכנעתי, מצעד עלבונות...
בפרשת בשלח עם ישראל יוצא ממצרים, פסיעה או שתיים מגיע למים. הדרך ליעד, ייעוד הגדול, ים מלפנים אויבים מאחור. מים וחול. להיות או לחדול. יש רוצים לחזור, חלשים. ויש קופאים למוות, משותקים. יש מאבדים עשתונות צועקים, ויש "הכל טוב" - מנותקים. "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ". נשימה ארוכה ולהיכנס. להירטב, לחצות, לאפשר את הנס.
להוציא לפנסיה מחשבות ושיקולים, לעיתים הם אויב ובלמים מגבילים. לפעול ברגליים לזוז לקדם, לא לסגת לשלב הקודם. לנשום לחוסר נוחות מעקצץ, זו הדרך ושם ההמשך. לגשש בערפל, להצטמרר במים, רגע אחד וייחצו לשניים.
לכבוש את הקוטב, להתכונן היטב. להסכים גם להירטב…
שבוע טוב!
חנה גופין
מאפשרים לכם לקבל
