שווה למצוא איש מקצוע עם ברק בעיניים שיבנה תמיכה תואמת
כשרק באנו לשוויץ לפני שני עשורים, היינו עם ילדה אחת ואז עם שנים ומאוד מהר עם שלשה וחברים מקומיים הביאו לנו בגדים יד שניה, בגדים שהילדים שלהם כבר לא צריכים. בתחילה מאוד נפגענו, מה? למה? כולם רואים שאנחנו עניים? לקח לנו זמן להבין שזה פשוט פרקטיקה מקובלת פה. אנשים קונים לכתחילה מוצרים יקרים, שומרים עליהם טוב ואין לאף אחד בושה להעביר הלאה או לקבל בירושה מחברים, זה נורמה. למעשה כשבדקנו ראינו שהבגדים יד שניה שקיבלנו יותר איכותיים ויקרים מאלה החדשים שחשבנו לקנות.
בשלב מתקדם ראינו אנשים מוציאים מהבית דברים טובים, כמו כסא, או שואב אבק וגם כלים, שמים פתק ׳גרטיס צו מיט נעמען׳ כלומר ׳למסירה׳, ואנשים נורמטיביים מן השורה יורדים מהאופנים וכך ממש באמצע היום בוחנים בלי בושה מה יש ולוקחים. אני עוד זוכר את הדבר הראשון שלקחתי מהרחוב, היה זה כסא פעוט לאוטו, איכותי ויקר שלדעתי השתמשנו בו עשרים שנה.
השיא היה כשהבן הגדול נהיה בן שלש ומישהו הביא לנו מתנה אופניים עם גלגלי עזר, אופניים משומשות כי הבן שלהם כבר עבר לגדולות יותר. כשבדקנו ראיתי שהמחיר של אופניים אלו בשוק ׳יד שניה׳ גבוה יותר מאלו החדשות שחשבנו לקנות.
לדעתי רוב מוחלט של המכוניות ברחובות שסביבי הינם יחסית ישנות אך בהחלט מתוחזקות.
עד היום יש פה לא מעט חנויות של ריהוט ואף ביגוד יש שניה. אני רואה בזה משהו מבורך. לא למהר לזרוק כשאפשר עדיין לתקן. לא לקנות רק כי משהו נמכר בזול. לא להוציא כסף על מה שלא צריך כי בדיוק יש מבצע. זה נתפס בעיני כסוג של ניהול סיפוקים ודחפים וכנראה גם לא מעט ריבוע שוויצרי.
אולי זו הבגרות של אנשים שגרים במקום אחד מאות שנים, אולי זה כבוד לחומר גלם שיש פה באירופה הקלאסית, זה כנראה גם הצניעות והבטחון הטבעי שיש לאנשים שאין להם צורך בשואו אלא כמעט סלידה ממנו.
וכנראה שילוב של הכל גם יחד.
כשבנינו את בית חב״ד באזל, החברים שהיו עמנו האיצו בנו לחפש איכות פשוטה ויקרה שתחזיק לזמן רב. במרחק של 15 שנה די ברור שכל מה שנרכש אז איכותי נשאר איכותי ויפה לאורך זמן והיכן שהתפשרנו נראה ככה.
כסאות לבית חב״ד מצאנו בחברה שזו ההתמחות שלה, הכסא שקנינו נקרא ׳קירכע שטול׳ כלומר, כסא-תפילה, כלומר כסא שמיועד לאנשים שיישבו עליו כמה שעות, יקראו מספר וישמעו חזן או רב. מחירו של כל כסא עמד אז על 250 יורו וזה למעלה מעשור שאף כסא לא קרטע עד השנה האחרונה, אז החלו פה ושם כסאות לקרוס על יושביהם. שוב עלתה הדילמה, האם לזרוק ולרכוש חדשים זולים או להשקיע בנגר שיבנה אוזניים מעץ, יתקן ויחזק כסא כסא. החינוך המקומי וכנראה גם זה מבית אבא עשה את שלו והנגר הוזמן. ביוני האחרון הוא הגיע, סקר את הכסאות, בנה תכנית, ואז אחרי כחודש בא להציג לי את האופציות השונות שיש לו, עיניו ברקו מהתרגשות, עבדתי על זה מחוץ לשעות העבודה, הוא אמר, יש בי התרגשות ושמחה כשאני נפגש בחומר גלם יוקרתי שצריך פתרון, תיקון וחיזוק. השבוע הוא בא עם התומכים מעץ שבנה בנגריה ותקן כסא כסא. זה עלה 45 יורו לכסא, אבל בעיני זה בהחלט הדבר הנכון.
אין לי איך לקשר את זה דווקא לפרשת שבוע, אבל כן לחיים בכלל. כל דבר, לא רק דברים חומריים, אבל בהחלט גם, כל דבר שאנו עושים ומשקיעים בו, שווה לעשות משהו שיקח יותר זמן, יהיה יותר יקר ויהיה איכותי מחד, ומצידך כשמשהו מקרטע, אם בזוגיות, חנוך הילדים, הפרנסה או אפילו הכסא והשולחן, לא למהר לזרוק ולהתייאש, שווה למצוא איש מקצוע עם ברק בעיניים שאולי יבנה תמיכה תואמת והדבר יחזיק מעמד שנים רבות קדימה.
*
ועוד משהו, כל שבוע אני משתדל לכתוב על דברים שנגעו בי באותו שבוע, דברים שחוויתי. הפוסט הזה אמנם מביא נקודת מבט שלי מהשבוע, אבל יש בו גם בקשה והצעה לקחת חלק ולהשתתף בשיקום הכסאות. 45 יורו הכסא. והנה לינק לכרטיס אשראי, פייפאל או העברה בנקאית.
אפשר גם כאן, רק לציין חב״ד באזל: לחצו כאן>>
או בהעברה בנקאית ולציין חב״ד באזל:
ידידי חב"ד בעולם
בנק לאומי
סניף 837
חשבון 3726518
ושיהיה לנו בהצלחה,
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
