ההוראות מהרבי, היחידות והמעגל שנסגר | ערב היארצייט השני
לפני כמה שנים הייתי בבואנוס איירס ארגנטינה לרגל שמחה משפחתית, בביקורי שם נכנסתי לבית הכנסת הגדול "סוכת דוד" של הקהילה החלאבית.
לאחר התפילה ניגשתי לרבה הראשי של הקהילה, הרב צרויה, והצגתי את עצמי כנכדו של הגה"ח הרב שמעון גד אליטוב, שהיה רבה הקודם של הקהילה, הרב אברהם צרויה שיחי' בהתרגשות רבה החווה את ידו כלפי הקהל הגדול ואמר, כל מה שאתה רואה כאן שלו הוא, הוא בנה את הקהילה.
*
סבי הרב שמעון אליטוב נולד בירושלים העתיקה, למד בישיבות נובהרדוק ומשם עבר לישיבת חב"ד בלוד, בשנים האלו זכה לעידודים רבים ולעשרות מכתבים מהרבי, לאחר נישואיו שימש כמורה ב'רשת' בבתי ספר בכפר חב"ד, קרית גת, ברוש וירושלים. בשנות הכפי"ם היה לשנים בודדות עם משפחתו ביוגוסלביה וברומניה הקומוניסטית שם שימש כשו"ב. במכתב הרבי אליו מאותם שנים הרבי הוסיף בכתי"ק לשמו את התואר שו"ב, ובמכתב נוסף הוסיף בכתי"ק את התואר "עוסק בצ"צ".
בשנת תשל"א עבר עם משפחתו לשמש כשו"ב בארגנטינה. באותה השנה נסע לראשונה לחצרות קודשנו. ביקור זה היה חקוק בו, וכך סיפר לי:
נכנסתי לקודש בשעה 4:10 לפנות בוקר, היחידות ארכה כרבע שעה. בתחילת היחידות שאלו הרבי באיזה שפה רצונו לדבר "אויף אידיש אדער לשון הקודש", הרבי הציע קודם אידיש לכן עניתי: אויף אידיש.
הרבי דיבר איתי על התעסקות ברבנות בקהילה הספרדית בבואנוס איירס ואמר לי שאצל עדות המזרח יש משיכה לענייני רוחניות ולכן יש לקרבם ולהתעסק איתם במסירת שיעורי חסידות וכן בשיעורי חוק לישראל.
הרבי הוסיף ואמר "יש לך כשרונות חינוכיים, אבל התוצאות תהיינה טובות ככל שהמסירות תגדל".
הרבי חזר שוב על המשפט "דאס ווענדט זיך אין די איבערגעגעבנקייט" (זה תלוי במסירות). כמו כן תבע ממני שתהיה לי "א וואך ווינקעלע אין צייטונג" (פינה שבועית בעיתון), לא הבנתי מה כוונתו הקדושה של הרבי, והרבי אמר לי בלשון הקודש "אני מתכוון לטור שבועי".
כבר בשנים שהיה באה"ק כתב לו הרבי שנעם לו הידיעה שמתוועד עם יוצאי מרוקו, וכעת הרבי כיוון אותו להתעסק ברבנות בקרב הקהילה הספרדית אשר בבואנוס איירס ארגנטינה.
סבי חזר לבואנוס איירס והחל להשקיע רבות בפיתוח הקהילה הספרדית המקומית, בתחילה בפלורס בבית כנסת בחורים - תפארת ישראל, ובשנת תשל"ה עבר לקהילת סוכת דוד של יוצאי חאלב ברובע ה11.
כשהגיע הקהילה הייתה קטנה וללא מוסדות והיה צורך בעבודה רבה בחיזוק שמירת התומ"צ. הוא החל לפעול בהקמת מנייני תפילה. הוא ניצל את ההזדמנות שבחודש אלול נוהגים רבים לבוא לסליחות, ולאחר התפילה הקים כהוראת הרבי שיעור בחוק לישראל.
בתחילה, לאור התעסקותו הרבה במנייני הסליחות היו מכנים אותו "הרב של הסליחות".
כדי למשוך האנשים באופן קבוע היה תמיד חושב כיצד להשאיר האנשים בבית הכנסת, לדוגמא: הוא יזם בניית תאים למתפללים עבור התפילין, כך האנשים השאירו התפילין בבית הכנסת והחלו להתפלל שם במקום בבית, דאג לפתיחת כולל אברכים במקום בכדי לחזק את שיעורי התורה ועוד.
כל אותו הזמן עבד יחד עם השליח הראשי לארגנטינה הרב בערל ע"ה בוימגארטען במסירת שיעורי חסידות, והיו בידידות עמוקה.
סבתי שתחי' הייתה באותם שנים מורה בבית הספר החרדי המקומי, וכשנפתח בית ספר חב"ד לבנות היא התפטרה מעבודתה והייתה למורה הראשונה בבית הספר החדש. בכלל, בני המשפחה היו מתפללים גם בבית הכנסת חב"ד ועד היום חקוק לאמי שתחי' תפילתו המשתפכת מקרב ולב עמוק של הרב בערל ע"ה בוימגארטען שליחו של הרבי.
סיפורים רבים התרחשו באותם שנים עם בני הקהילה, פעם הגיעו אליו בני זוג וביקשו עצתו היות וכבר כמה שנים שלא זכו לפרי בטן, סבי כתב על כך לרבי והציע להם לעשות כלי לברכה ולהתחיל לסגור עסקיהם בשבת, הם אכן קיבלו ע"ע, וסבי כתב לרבי, ובאותה השנה נפקדו בפרי בטן.
אחד מדמויות המפתח בקהילה שגר בשכנות לסבי, לא היה מגיע להתפלל בימות החול. סבי ידע שבואו יחזק משמעותית את המנין והחליט לעשות מעשה, ביום ראשון בבוקר, היה זה יום חורפי הוא צלצל באינטרקום שלו, בכדי לסבר את האוזן, יום ראשון בחו"ל בשעות הבוקר כולם נמים את שינתם ואין להפריע, לאחר כמה צילצולים הוא ענה, וסבי ביקש אם יכול להביאו ברכב לבית הכנסת, הנ"ל הסכים מיד מתוך כבוד לרבנים, ולאחר התפילה נשאר לשיעור, ולמחרת הגיע כבר מעצמו. היום הוא מראשי הקהילה.
אחד הרעיונות שחיזקו מאד את הקהילה, אמון על דברי כ"ק אדמו"ר הריי"צ במעלותיה של מלוה מלכה ועריכתה בבתים, החל לעשות בבתי הקהילה סעודות מלוה מלכה ואכן משפחות רבות התקרבו והחלו בשמירת תומ"צ במלואם.
לאחר שהרבי החל במבצע טהרת המשפחה, ניהל סבי מערכה הירואית לחיזוק מצוה זו בקרב הקהילה.
הקהילה התרחבה והפכה לאחת הקהילות הגדולות והחרדיות בדרום אמריקה, את בחורי הקהילה שלח סבי לישיבות באה"ק, והמקום שקק חיי תורה.
את סוד ההצלחה הוא ראה בכוחו של הרבי, מדי חודש היה כותב דו"ח לרבי, לעיתים זכה לתשובות אך לרוב הדוחו"ת הספיק לו המענה בכתי"ק שקיבל בשנת תשכ"ח "ולפלא שתיקתו מאז, ומצער – אם "מנהל חשבון" על העדר המכתבים מכאן ואני עמוס הטרדות והתלאות וכו'".
עם זאת בכמה מכתבים כללים – פרטיים הרבי הוסיף לעיתים בכתי"ק מילים שנתנו חיות ועידוד בעבודת הקודש. ולדוגמא: במכתב כללי פרטי משלהי תמוז תשל"א הרבי הוסיף "בברכת הצלחה בהפצת היהדות בכלל והמעינות בפרט ומתוך בריאות ולבשו"ט".
וכן במכתב מט"ו תמוז תשל"ג "בברכת הצלחה בהפצת המעיינות בכלל ובמרץ הדרש (הדרוש) ולבשו"ט בכהנ"ל".
לאחר שכתב דו"ח בשנת תשל"ג ובו הזכיר ככה"נ מאמר שפורסם בעיתון מקומי הרבי כתב לו "ת"ח מראש על שילוחו לכאן המכ"ע שמזכירו". באותו מכתב הרבי שינה בכתי"ק את תוארו מהוו"ח, להרה"ח, היה זה לאחר שהחל לשמש ברבנות, ומאז זה נשאר לתוארו במכתבי הרבי.
אך על אף ההצלחה האדירה, היו קשיים רבים במגורים במקום, זו לא הייתה ארגנטינה של היום עם מוסדות חב"ד רבים וקהילה מפותחת, דודתי הבכורה הרבנית נחמה שתחי' אסולין נשלחה ללימודים בסמינר באה"ק והגיע העת לשלוח גם את הבן הגדול הרב שאול שיחי' לישיבה באה"ק. כמו כן הניתוק מהמשפחה באה"ק השפיע.
עוד לפני הנסיעה לארגנטינה ידעו שזוהי נסיעה לתקופה בלבד שהרי הרבי כתב לו בשנת תשכ"ט כשעמדה שאלת העתיד על הפרק, בתוספת בכתי"ק על מכתב "מובן שהסתדרותו סופית - צ"ל באהקת"ו (ולא בחו"ל). באיזה מקצוע – תלוי בהסיכוים וק"ל".
בשנת תשל"ה הוא כתב לרבי על הקשיים וביקש לחזור לאה"ק והרבי ענה לו בכתי"ק על שוה"ג של מכתב כללי פרטי: "בברכה להצלחה בכהנ"ל במקומו עתה ולבשו"ט". בראש אותו מכתב הוסיף הרבי על התוארים בכתי"ק "עוסק בצ"צ וכו'".
בשנת תשל"ח כתבה סבתי תחי' הרבנית מזל, דרך השליח הרב בערל ביומגארטען ולאחר שהרבי אישר החזרה לאה"ק בכתבו "יעשה כרצון האשה", החלו בהכנות אך בני הקהילה הגדולה לא הסכימו להפרד מהרב הנערץ.
בשנת תשל"ט הגיע העת. בני הקהילה עשו סעודה גדולה בהשתתפות כולם, אמי שתחי' זוכרת שאת סבי הרימו על כתפיים כחתן ביום חופתו, ולאחר הריקודים נהפכה השמחה לעצב ובדמעות ביקשו ממנו להישאר ולא לנטשם, סבי הבטיח שיבוא לבקר אותם בקביעות, ואכן מדי שנה בשנה בחודש הרחמים והסליחות היה נוסע לביקור בבני קהילתו ותלמידיו הרבים.
את הקהילה העביר לרב צרויה, מאברכי הכולל שפתח, בוגר ישיבת חב"ד בפטרופוליס ברזיל. ובהנהגת הרב צרויה הקהילה המשיכה להתפתח והיום מהווה מעצמה של ממש.
כמה שנים לפני פטירתו של סבי, עלה הרב צרויה לביתו של סבי והודה לו על פועלו הרב בהקמת הקהילה.
גם מארץ הקודש ממשיך הוא בקשר עם רבים מבני הקהילה שרואים בו כרבם האישי, במכתב הראשון לאחר בואו לארץ הוסיף לו הרבי ברכת הצלחה בכתי"ק. ובמכתב האחרון שקיבל מהרבי בחודש אלול תשמ"ו כתב לו הרבי בכתי"ק בשוה"ג "בברכה להצלחה רבה בהפצת המעיינות בתוככי הפצת היהדות בכלל ולבשו"ט בכ"ז".
יום לאחר יום הכיפורים תנש"א עבר סבי ע"ה אצל הרבי בחלוקת הדולרים, אז פנה אליו הרבי (נתן לו דולר נוסף) ואמר לו "דאס איז אויף דיין גאנץ ארבעט אין ארגנטינה, (זה עבור כל עבודתך בארגנטינה) יאריך ימים על ממלכתו". היה זה עידוד מיוחד מהרבי שקיבל. באותו בוקר הוא בא מארגנטינה לרבי, וזה היה לפלא. (בכלל, מן הראוי לציין שבחלוקות הדולרים כשהברכה הרגילה היתה ברכה והצלחה, תמיד הרבי היה מוסיף לסבי ברכה והצלחה רבה, הצלחה רבה ומופלגה וכו').
בחשון תשנ"ב בירך הרבי את סבי וסבתי בברכת "הצלחה ברבנות", וברוך ה' בשנים לאחמ"כ החל סבי לשמש ברבנות במועצה האזורית מטה בנימין, ואחר מכן כרב הישוב מבשרת ציון וכחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
הרבי חזה את הכל, זמן קצר לאחר נישואיו כתב לו הרבי "והנה ידועה דעת תורתנו תורת חיים בהנוגע להצלחת עניני קדושה, להתחיל באופן דראשיתך מצער [וכדיוק הבעש"ט, שאז] אחריתך ישגא מאד. שמזה מובן שאין אתה להתעסק בעשיית פרסום ולרכוש כתבת רבנים וכו', כ"א ללכת צעד אחר צעד, ובהליכה זו עצמה יתבררו כמה פרטים ואופני פעולות והכשרון לזה". ואכן כך היה, בתחילה לאחר שנים של ראשיתך מצער, זכה ל"הסתדרותו סופית באה"ק", ול"הצלחה ברבנות", ואף ל"יאריך ימים על ממלכתו".
יהי זכרו ברוך.
מאפשרים לכם לקבל
