מערכת COL
|
יום ו' טבת ה׳תשס״ו
06.01.2006
טבת תשמ"ז ב-770: המתיחות, הצומות והתקוות
"זה היה בשעה אחד-עשרה בבוקר. אני הסתובבתי בפנימייה של ה'קבוצה' ולפתע אני שומע שאגת שמחה ממרחק עצום. לא ידעתי עדיין על מה מדובר ומיד הלכתי לברר. כששמעתי את הבשורה – זה היה כמו רעם ביום בהיר. היה קשה לעכל את זה עדיין. בתוך דקות אחדות התקבצו מאות חסידים ו'תמימים' בחצר 770 והחלו לפצוח בריקודים ובשמחה".לרגל חג הספרים החב"די - ה' טבת, הרב שניאור-זלמן גורליק, שליח הרבי ומנהל בית-חב"ד בבאר-שבע, מספר בראיון מיוחד ל-COL על אותם ימים מתוחים וסוערים, בהם היה בחור ב'קבוצה' בחצר הרבי בניו-יורק. הוא מגלה על הצומות בימים ועל ההתוועדויות בלילות, למה הבחורים נלחמו על הטלפון הציבורי לאחר קבלת בשורת הניצחון, מה אסרו עליהם הגבאים של 770 לעשות, ואיזה הערה מפתיעה - ומשמחת - הם קיבלו מהרבי בתחילת ההתוועדות בשבת - הערה שלא פורסמה בספר השיחות.הראיון המיוחד מאת חיים ברון - ב'כתבה המלאה'
הרב זלמן גורליק. אז בחור ב-770, היום שליח בבאר-שבע
אווירה מתוחה
"אני זכיתי להיות בבית-חיינו בשנים תשמ"ו-מ"ח. באותם שנים היו הרבה 'גילויים' מיוחדים, אבל אני רוצה להתייחס כעת רק במה שנוגע ליום ה' טבת – 'דידן נצח'. לאורך כל האירועים שהיו בנוגע לספרים, היה ניתן להרגיש את המתיחות הרבה ששררה בקרב הבחורים והאברכים. כמובן שהדבר גם התבטא אצל הרבי ואנחנו הרגשנו זאת היטב.
"מידי פעם היינו גם נוסעים לבית-המשפט. לאורך אותה תקופה, היינו אומרים תהילים ללא הפסקה ומקיימים גם 'תענית שעות'. אבל לאחר שהרבי ביקש שצריך לפעול את העניין בשמחה – על-ידי התוועדויות וכולי, היינו מתוועדים מידי לילה שעות ארוכות כשכולנו תקווה וציפייה לניצחון הגדול.
"בכלל, באותה תקופה, היו כל מיני אירועים מיוחדים, כמו למשל ההתוועדות המיוחדת ב'זאת-חנוכה', אז הרבי נתן הוראה להוציא אלבום-תמונות מפעולותיהם הברוכות של השלוחים ברחבי העולם בחג-החנוכה.
"כאמור, הבחורים חיו ביתר-שאת וביתר-עוז את ענייני המשפט. אבל למרות זאת, אנחנו לא היינו מעודכנים מיד בפרטים הטכניים. לכן, כששמענו את הבשורה המשמחת ביום ה' טבת, היינו בהלם".
מריבה על הטלפון הציבורי
"זה היה בשעה אחד-עשרה בבוקר", הרב גורליק משחזר. בימים אלו, לאחר פעילות עניפה עם תושבי עירו לרגל חג החנוכה, הוא מתרגש להיזכר בזמנים הקסומים שעשה בסמיכות הרבי.
"אני הסתובבתי בפנימייה של ה'קבוצה' ולפתע אני שומע שאגת שמחה ממרחק עצום. לא ידעתי עדיין על מה מדובר ומיד הלכתי לברר. כששמעתי את הבשורה – זה היה כמו רעם ביום בהיר.
"היה קשה לעכל את זה עדיין. בתוך דקות אחדות התקבצו מאות חסידים ו'תמימים' בחצר 770 והחלו לפצוח בריקודים שמחים. חיש מהר גם הובא למקום כלי תזמורת.
"אני זוכר איך שעשרות-רבות של בחורים החלו לריב על הטלפון הציבורי, כדי להודיע להוריהם בישראל על הבשורה המשמחת".
הגבאים מנעו מהבחורים
שנה מאוחר יותר, ה' טבת תשמ"ח. הרב גורליק נזכר כי שררה אז אי-וודאות בקרב החסידים והתמימים, ב-770 ובשכונת קראון-הייטס, כיצד יש להתייחס ליום שייזכר לעד בתולדות חב"ד.
"מצד אחד, הבחורים היו חדורים בכך שזהו יום בהיר ומיוחד ואפילו הכינו שלט שרצו לתלות ב-770", הוא מספר. "אבל הגבאים התנגדו נחרצות לתליית השלט. מה-גם שלא יצאה עדיין שום הוראה מהרבי.
"שעות אחדות לפני שבת, היו מחלוקות בעניין השלט שרצינו להציב. אבל כאמור, ההתנגדות מצד הגבאים לא נתנה לא לנו לתלות את השלט.
"אבל בחורים לא מוותרים, ודקות אחדות סמוך לשבת, תלינו את השלט כך שלא יוכלו להוריד את זה".
הרבי מפתיע בשבת
לאורך כל אותו ליל-שבת היו מחלוקות, מספר הרב גורליק, האם היה כן צריך לתלות את השלט או שלא. "היו אף כאלה שסברו שכשהרבי יעבור, צריך שיעמדו מספר אברכים כדי להסתיר את השלט".
"למעשה, כשהרבי נכנס הוא נתן מבט על השלט והמשיך הלאה. בהתוועדות באותה שבת-קודש, פתח הרבי את ההתוועדות – דבר שלא נתפרסם בשיחות המוגהות – במילים הבאות: 'זה יום שקשור ל'דידן נצח', כפי שזה נתפרסם על השלט שעל הקיר'.
למותר לציין שהבחורים היו בהלם מוחלט.
"לאורך כל השיחה, הרבי הדגיש את הצורך להתחזק בלימוד ביום זה. לצערי היום אני רואה שיש דגש על קניית ספרים, כשהמטרה לא חזקה – שצריכים ללמוד בספרים אלו. במהלך ההתוועדות, דיבר גם הרבי על הגדלת הספרייה אצל כל אחד בביתו ושלכל בית-חב"ד יהיה ספרייה. בסוף ההתוועדות, הרבי קרא למגבית לשם כך".
"אני זכיתי להיות בבית-חיינו בשנים תשמ"ו-מ"ח. באותם שנים היו הרבה 'גילויים' מיוחדים, אבל אני רוצה להתייחס כעת רק במה שנוגע ליום ה' טבת – 'דידן נצח'. לאורך כל האירועים שהיו בנוגע לספרים, היה ניתן להרגיש את המתיחות הרבה ששררה בקרב הבחורים והאברכים. כמובן שהדבר גם התבטא אצל הרבי ואנחנו הרגשנו זאת היטב.
"מידי פעם היינו גם נוסעים לבית-המשפט. לאורך אותה תקופה, היינו אומרים תהילים ללא הפסקה ומקיימים גם 'תענית שעות'. אבל לאחר שהרבי ביקש שצריך לפעול את העניין בשמחה – על-ידי התוועדויות וכולי, היינו מתוועדים מידי לילה שעות ארוכות כשכולנו תקווה וציפייה לניצחון הגדול.
"בכלל, באותה תקופה, היו כל מיני אירועים מיוחדים, כמו למשל ההתוועדות המיוחדת ב'זאת-חנוכה', אז הרבי נתן הוראה להוציא אלבום-תמונות מפעולותיהם הברוכות של השלוחים ברחבי העולם בחג-החנוכה.
"כאמור, הבחורים חיו ביתר-שאת וביתר-עוז את ענייני המשפט. אבל למרות זאת, אנחנו לא היינו מעודכנים מיד בפרטים הטכניים. לכן, כששמענו את הבשורה המשמחת ביום ה' טבת, היינו בהלם".
מריבה על הטלפון הציבורי
"זה היה בשעה אחד-עשרה בבוקר", הרב גורליק משחזר. בימים אלו, לאחר פעילות עניפה עם תושבי עירו לרגל חג החנוכה, הוא מתרגש להיזכר בזמנים הקסומים שעשה בסמיכות הרבי.
"אני הסתובבתי בפנימייה של ה'קבוצה' ולפתע אני שומע שאגת שמחה ממרחק עצום. לא ידעתי עדיין על מה מדובר ומיד הלכתי לברר. כששמעתי את הבשורה – זה היה כמו רעם ביום בהיר.
"היה קשה לעכל את זה עדיין. בתוך דקות אחדות התקבצו מאות חסידים ו'תמימים' בחצר 770 והחלו לפצוח בריקודים שמחים. חיש מהר גם הובא למקום כלי תזמורת.
"אני זוכר איך שעשרות-רבות של בחורים החלו לריב על הטלפון הציבורי, כדי להודיע להוריהם בישראל על הבשורה המשמחת".
הגבאים מנעו מהבחורים
שנה מאוחר יותר, ה' טבת תשמ"ח. הרב גורליק נזכר כי שררה אז אי-וודאות בקרב החסידים והתמימים, ב-770 ובשכונת קראון-הייטס, כיצד יש להתייחס ליום שייזכר לעד בתולדות חב"ד.
"מצד אחד, הבחורים היו חדורים בכך שזהו יום בהיר ומיוחד ואפילו הכינו שלט שרצו לתלות ב-770", הוא מספר. "אבל הגבאים התנגדו נחרצות לתליית השלט. מה-גם שלא יצאה עדיין שום הוראה מהרבי.
"שעות אחדות לפני שבת, היו מחלוקות בעניין השלט שרצינו להציב. אבל כאמור, ההתנגדות מצד הגבאים לא נתנה לא לנו לתלות את השלט.
"אבל בחורים לא מוותרים, ודקות אחדות סמוך לשבת, תלינו את השלט כך שלא יוכלו להוריד את זה".
הרבי מפתיע בשבת
לאורך כל אותו ליל-שבת היו מחלוקות, מספר הרב גורליק, האם היה כן צריך לתלות את השלט או שלא. "היו אף כאלה שסברו שכשהרבי יעבור, צריך שיעמדו מספר אברכים כדי להסתיר את השלט".
"למעשה, כשהרבי נכנס הוא נתן מבט על השלט והמשיך הלאה. בהתוועדות באותה שבת-קודש, פתח הרבי את ההתוועדות – דבר שלא נתפרסם בשיחות המוגהות – במילים הבאות: 'זה יום שקשור ל'דידן נצח', כפי שזה נתפרסם על השלט שעל הקיר'.
למותר לציין שהבחורים היו בהלם מוחלט.
"לאורך כל השיחה, הרבי הדגיש את הצורך להתחזק בלימוד ביום זה. לצערי היום אני רואה שיש דגש על קניית ספרים, כשהמטרה לא חזקה – שצריכים ללמוד בספרים אלו. במהלך ההתוועדות, דיבר גם הרבי על הגדלת הספרייה אצל כל אחד בביתו ושלכל בית-חב"ד יהיה ספרייה. בסוף ההתוועדות, הרבי קרא למגבית לשם כך".
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
מצוה לפרסם עושי מצוה
ו' טבת ה׳תשס״ו
השלט ניכתב ע"י ברוך מרגליות (ההפקות... החלו כבר אז...)
וזה נתלה ב770 אחרי זמן הדלקת נרות ממש סמוך לשקיעה.. בסיוע קבוצה תשמ"ח ששמרו על השלט מפני הגבאים וועד המסדר
היו ימים...
וזה נתלה ב770 אחרי זמן הדלקת נרות ממש סמוך לשקיעה.. בסיוע קבוצה תשמ"ח ששמרו על השלט מפני הגבאים וועד המסדר
היו ימים...
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
2.
פעם חסיד תמיד חסיד
ח' טבת ה׳תשס״ו
שפע ההשפעות שקיבלת מורגשות היטב בשליחותך ! עלה והצלח
מרקוס ביתר עלית
מרקוס ביתר עלית
תגובה חדשה
הגב לתגובה
0
0
מאפשרים לכם לקבל
