מרחב מוגן | טור לפרשת שבוע וצמיחה אישית
נפלת? כואב? יעבור, מבטיחים.
אל תבכה, אתה גדול, וגדולים לא בוכים.
מחייכת לרוב בבית ובחוץ, מחזיקה את הסיפור כשרגוע ולחוץ. רואה את השפע, כוס שגדושה. מתוק או חמוץ - טעם וגישה. מסיטה את הוילון, אור ממשיכה. תמיד יהיה לי טוב, מפזמת בלחישה.
ולפעמים מתהפכת, נשפך הקפה. צפוף ומחניק, הכל מתאדה. ציור ססגוני מאתמול קצת החוויר, השחור הבוהק דהה האפיר. מחפשת בנרות נמחק החיוך, מוצאת במקומו אבק ולכלוך. בא לי לבכות, להיות חלשה. פגיעה, שברירית בלי מצפון בלי בושה.
בפרשת ויחי יוסף בוכה. בפעם השביעית, די מנוסה. ״ויְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ… וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקי אָבִיךָ, וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו…". יוסף לא בוכה כשמושלך לבור, כשחשוך, קר והכל שחור. לא כאשר נמכר לזרים, נמק ארוכות בבית אסורים. יוסף חסין לכל תרחיש, נעול על בריח כמו לא מרגיש. ואז מתיישב ומקים משפחה, יש דמעות, יש פגיעות, בכי של שמחה.
לא להחליש את הדימר, לא ללחוץ על כפתור. כשיש קהות - זה בכל האזור. אנמיה משקיטה, מאלחשת קולות. גוונים, טעמים, מעמעמת קלות. לתת כבוד למוח, לגיטימציה ללב. מרחב לשמחה, פינה לכאב. לאפשר פגיעות בלי לפחד.
בית חם ומערכות יחסים תומכות - מרחב מוגן לשמוח ולבכות…
זמני הדלקת נרות:
לוגנסק - 15:35
קייב - 15:58
באר שבע - 16:36
חיפה - 16:22
ירושלים - 16:14
תל אביב - 16:33
צום קל!
שבת שלום!
חנה גופין
מאפשרים לכם לקבל
