הסיפור המשפחתי של מתרגם התניא לערבית | לרגל היארצייט
בטור שעבר כתבתי על דודי זקני, הרב דוד בוסקילה, שתרגם את התניא לערבית. בהמשך לזה, בטור הנוכחי אכתוב על תולדות משפחת בוסקילה המעטירה, על קשרי רבי דוד עם הרבי, כחסיד ובטל אל רבו, לרגל יום היארצייט שלו שחל בשבת הקרובה.
אחותו של הרב דוד בוסקילה, היא להבחל"ח סבתי הרבנית מזל אליטוב שתחיה.
אביהם, רבי משה בוסקילה, נולד לרבי שמעון בוסקילה שהיה דיין ורב העיר טזנכת והמחוז בדרום מרוקו.
רבי שמעון היגר לטזנכת מעיר מולדתו איוונין שבהרי האטלס, כתוצאה מאיום של ערבי מקומי אלים שרדף אותו. ומעשה שהיה כך היה:
אותו ערבי היה שודד מפורסם. יום אחד הוא שדד כבשה וטלה. היה לו שותף יהודי, שבאמצעותו היה מלבין חלק ממעשיו. הוא דרש משותפו שיביא לשוחט את הכבשה ואת הטלה בכדי להתפטר מהם במהירות רבה ככל האפשר. השותף היהודי ניגש לסבא רבי שמעון, אך הוא סירב לשחוט את שניהם ביום אחד, שהרי התורה אוסרת "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד".
הגוי הרשע לא היה רגיל שמסרבים לו, לכן נשבע שיהרוג את רבי שמעון בוסקילה. המזימה נודעה לאחד מיהודי העיר ממשפחת דרעי, והוא ניגש להזהיר את הרב שיעזוב את העיר לפני שהגוי יממש את זממו.
*
רבי שמעון עזב את עיר מולדתו והתיישב בעיר טזנכת. שם התחתן עם רעייתו, הרבנית שמחה למשפחת ויזמן, ומונה לרב ודיין העיר והמחוז. חלק ניכר מזמנו עסק בקידושין ובגיטין. היה שוחט ומוהל, ונוסע מעיר לעיר בכל רחבי המחוז בכדי למול את ילדי ישראל. הסמכה לרבנות ודיינות הייתה לו כבר קודם מאת חכמי העיר מרקש.
בעיר טזנכת התגוררו יהודים פשוטים וטובים. פעם מישהו העיר לבני המשפחה שלא יאמרו שמוצא משפחתם מטזנכת הפשוטה. ענו לו בני המשפחה: "אנו גאים במוצאינו".
אמונה חזקה הייתה ליהודים שם, תמימות נפלאה.
פעם, נערה יהודייה שערבי מקומי רצה אותה לאישה נגע בידה נגד רצונה. היא רצה ושפכה מים רותחים על ידה בכדי להגעיל את היד שנגע בה גוי, כדין הכשרת כלים. מתוך תמימות טהורה עשתה זאת. ידה נכוותה קשות ושותקה. שמע על כך רב העיר, שהיה רווק, וביקש להינשא דווקא לאותה נערה, שאמונתה טהורה.
בעיר טזנכת נולדו לסבא רבי שמעון ורעייתו שמחה הרבה בנים ובנות. הבן הגדול, רבי משה, הוא אביה של סבתי. למד בישיבת מרקש יחד עם אחיו הרב דוד, ושניהם הצטיינו מאוד וגדלו להיות תלמידי חכמים מופלגים. רבי דוד נפטר זמן קצר קודם חתונתו.
האח השלישי, רבי יעקב בוסקילה, היה מפורסם מאוד בקזבלנקה היהודית. היה עשיר גדול ותלמיד חכם גדול יותר. ספריה תורנית ענקית הייתה בביתו, אליה היו עולים לומדי התורה לעיין. מדי שנה היה עורך סעודת ט''ו בשבט גדולה, אליה היו באים כל רבני העיר.
גם האח הגדול, רבי משה, הוא אבי סבתי ואחיה, התגורר בקזבלנקה. הוא שלח את ידיו במסחר אך לא ראה הצלחה רבה מדי. תורתו הייתה אומנותו. הוא התחתן עם הסבתא מרת מרים, נולדו להם שני בנים ושתי בנות, כשהצעירה שבהם היא סבתי הרבנית מזל שתחיה. אך בהיות הסבתא שלי תינוקת פחות מגיל שנתיים היא התייתמה מאמה.
אביה התחתן שוב, עם הרבנית עיזא ע"ה ונולד להם בן. אך געגועיו לא נתנו לו מנוח. געגועים עזים לארץ הקודש אותה לא ראה מעולם.
*
רבי משה חיסל את כל עסקיו בקזבלנקה ונסע עם אשתו וילדיו לצרפת, שם עלו לאוניה המפורסמת 'נגבה', שהביאה ארצה מאות עולים ופליטים.
בחודש סיון תש"י (1950) הם באו לארץ הקודש. האונייה עגנה בנמל חיפה, משם נלקחו למחנה העולים שלמרגלות הר הכרמל.
לא קלים היו התנאים במחנה. כדי לקבל ארוחה למשפחה היה צריך להמתין בתור ארבע שעות. התור לארוחת בוקר היה קצר יותר, שעתיים בלבד.
המחנה היה מאוכלס בצפיפות רבה, שכל העת באים עולים חדשים, מעירק וממרוקו. לכלוך ששרר בכל פינה עקב הצפיפות הגדולה. התינוק הקטן חלה ואושפז לזמן רב.
כל זה נמשך עד שהגיע מכר לבקרם ויעץ להם לבקש להתיישב בעיר חדרה. אחרי ויכוחים רבים העבירו אותם למעברת אגרובנק שבחדרה.
אבל, מהפח אל הפחת. מצריפי המחנה עברו לחולות ולכלוך אשפתות. לחם יבש היה מנת חלקם. החורף הורגש היטב. שנים התגוררו במעברה.
אך כל הייסורים הללו לא גרמו לחרטה אצל הסבא רבי משה ומשפחתו. להיפך, הם קיבלו באהבה וזכרו תמיד כי "ארץ ישראל נקנית בייסורין".
רבי משה הלך ללשכת העבודה. הציעו לו להיות רב במושב, אך מכיוון שבמושבים לא היו מסגרות חינוך דתיות הוא חשש לחינוך ילדיו ובחר להישאר בעיר. גם להצעות תורניות נוספות הוא סירב, מפני שלא רצה להשתמש ב'כתרה של תורה' אלא "בזעת אפיך תאכל לחם".
על אף שהיה שוחט מוסמך, והמשיך להתעסק בשחיטה, עשה זאת ללא תשלום. במקום לקבל משרה רבנית שהלמה את כישרונותיו וידיעותיו, קיבל עבודה להיות מנקה רחובות. רבי משה, התלמיד החכם המוערך, ניקה את רחובותיה של ארץ ישראל. וזה אכן השתלם; הוא הצליח מאוד בחינוך ילדיו.
בנו הגדול רבי דוד התמנה לר"מ בישיבת חדרה של הרב פרלמוטר. בין תלמידיו היה אחיו הצעיר יוסף, וכן סבי הרב שמעון אליטוב, לימים גיסו.
כשהגיעה סבתי לגיל נערות שלח רבי משה לבית הספר 'בית יעקב' ולפנימיית הסמינר החרדי אור החיים בבני ברק.
בחדרה נולדו לו עוד בנים ובנות. המשפחה כולה מנתה שלושה עשר ילדים בלעה"ר.
עם השנים עברו מהמעברה לשכונת גבעת אולגה. שמו הלך לפניו כתלמיד חכם ומכניס אורחים. בכל שבת היה אורח על שולחנו, וכאשר לא היה אורח היה שולח את בניו לחפש אורחים. תמיד היו מוצאים.
בי"ט טבת תשל"ז נפטר הסבא רבי משה לבית עולמו.
*
פאר האחים של סבתי שתחי', היה אחיה הגדול, רבי דוד בוסקילה. שלוש שנים לאחר בואם לארץ הגיע הדוד רבי יעקב ממרוקו. כאשר ראה את תנאי החיים הוא הזדעזע ופסק כי הבן הגדול, דוד, ישוב עימו למרוקו.
דוד שב למרוקו ונשא אישה. הוא שקד על לימודיו, ונעשה תלמיד חכם גדול ואיש חינוך דגול. בזכות תכונות אלו הקהילה היהודית בקזבלנקה מינתה אותו לרבנות בית כנסת גדול, ולמנהל לימודי הקודש ומפקח על כל מוסדות הלימוד של מוסדות 'אוצר התורה' בקזבלנקה ובצרפת.
ידידות גדולה הייתה לו עם שלוחי הרבי למרוקו, אותם העריך בכל לבו. ילדיו וילדי השלוחים גדלו יחד. ומשם הדרך הייתה קצרה ללימוד חברותא בחסידות עם השליח הרב יהודה לייב ראסקין ותרגום התניא לערבית כרצון הרבי.
יחד הם למדו את פרקי התניא, ולאחר מכן הוא היה מתיישב לכתוב בערבית מרוקאית.
הכרך הראשון יצא על שער היחוד והאמונה.
והרבי התייחס לכך בהתוועדות שבת פרשת שמות תשל"ז, שבירור השפה הערבית באמצעות תרגום התניא לשפה זו, מהווה בירור כללי באומות העולם. בהתוועדות י"א ניסן תשל"ז ביקש הרבי מהרב יהודה לייב רסקין שנכח במקום להביא לו באמצע ההתוועדות את ספר התניא בערבית.
הרבי הורה להמשיך במלאכת התרגום
על שאר חלקי ספר התניא, לקראת י' שבט תש"מ הגיע אל הרבי התרגום על אגרת התשובה
ולאחר מכן הכרך השלישי.
בשנת תש"מ, לקראת סיום המלאכה, זכה להיכנס ליחידות אצל הרבי, שנמשכה יותר מחצי שעה, דבר המצביע על היחס המיוחד שהעניק הרבי לו ולעבודתו, ובמהלך היחידות התבטא בפניו הרבי: "עשית עבודה נפלאה, ועל ידי תרגום ופרסום התניא שוברים את קליפת ישמעאל".
את עבודת התרגום כולה עשה בהתנדבות גמורה, הרב בוסקילה עצמו לא הסכים לקבל שום תמורה כספית. זו זכות עבורי הוא אמר.
בל"ג בעומר תש"נ זכה להיות ביחידות אצל הרבי בגן עדן התחתון יחד עם הרבנים משאש ומונסניגו, כמסופר בטור הקודם.
הרב דוד נפטר לאחר ייסורים קשים בגיל 88 בי"א טבת תש"פ, ונטמן בחלקה הספרדית בהר המנוחות בירושלים.
יהי זכרו ברוך
מאפשרים לכם לקבל
