כך הוא הגיע לקולאז' של 200 שמדליקים איתו חנוכייה בבית
״יש לי במאגר נתונים כ-240 יהודים, כמעט כולם מסכימים להיות בקשר איתי.״
כך נפתחה הודעתו של אחד המיוחדים בחבורה שלנו, אחד מ-170 חברי קבוצת ׳שלוחים לה״ק׳ של שליחי חב״ד דוברי לשון הקודש באירופה.
קוראים לו הרב ניסן רופו והוא שליח של הרבי אי שם ברוסיה, בעיר קוסטרומה שפעם הייתה עיר גלותו של רבי יוסף יצחק שניאורסון הלא הוא הרבי הריי״ץ נ"ע, והיום יש בה קהילה שהוא מנהל במסירות אין קץ תוך פשטות אמיתית ונדירה. הוא הראה לנו קולאז׳ של למעלה מ-200 תמונות בהן נראות משפחות מדליקות נרות חנוכה בביתם, שאלנו איך זה קורה וזו הייתה התשובה.
לא נגעתי בטקסט של ניסן, הטקסט נגע בי.
הנה ההמשך בלשונו:
״במשך עשרים שנה אני עושה ביקורי בית בחנוכה, מדליק נרות, אז יש כאלה שכבר התרגלו. אחרים למדו על זה בשיעורים. בנר ראשון עשינו ארוע גדול לשם הגיע חלק גדול מקהילה, אז חלקנו שם ערכות ובקשנו להדליק, לצלם ולשלוח. אנחנו גם מחלקים חבילות של עזרה הומניטרית, אז גם שמנו בכל חבילה מנורה עם נרות.
כל ערב, חוץ מערב שבת קודש אני יוצא למבצעים, עובר בבתים, מדליק איתם נרות, השנה לקחתי איתי ילדים שלי, חלק מהם בזכות זה כן הסכימו שנבוא להדליק. אני עושה את זה מצאת הכוכבים עד השעות יחסית מאוחרות, אז מספיק כמה כל יום. הגעתי אתמול אחרי הכל למישהו שגר כמה עשרות ק"מ מהעיר, הוא בכלל לא רצה לשמוע על חנוכה, אבל בזכות שאמרתי שהילדים איתי הוא הסכים. באמצע נסיעה שלנו הוא התקשר שהזמינו אותם למישהו הביתה, אמרתי לו שאני כבר ממש קרוב, אז כל המשפחה שלו הלכו, והוא נשאר לבד בבית לחכות לי.
אחרי שכבר הגעתי הביתה בחצות הלילה, עוד אחד ענה להודעה, אז יצאתי לקראת חצות לעוד בית.
חזקה לתעמולה...
אני גם התקרבתי בעצמי בזכות מבצעים, אז זה נוגע לי בלב. גרסא דינקותא.״
ניסן לא ידע שבשלב זה כבר דמעתי מהתרגשות. רק חיכיתי בשקט לקרוא את ההמשך, הנה:
״בקיץ תשנ"א 1991 הייתי בקעמפ של גוים, שרק להזכיר שם מילה יהודי הייתה בושה הגדולה ביותר. כשקבלתי לשם מכתב מאבא, ובכתובת של השולח היה רשום שם משפחה של אבא שלי שהיה שם יהודי מובהק - איידלשטיין, מישהו שם לזה לב, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
בשלהי תמוז נ"ב 1992 כבר הגעתי לקעמפ יהודי, גן ישראל של חב״ד במוסקבה. ביום הראשון בקעמפ נתנו לי ציצית, אז לבשתי. ביום השני כולם הלכו להניח תפילין, אז הלכתי עם כולם. ביום השלישי הגיע מוהל, אז עשיתי ברית.
בחג הסוכות הייתי ב׳מארינה רושה׳ בית הכנסת של הרב לאזר, ראיתי תמימים (בחורי חב״ד) שהתכוננו לצאת למבצע לולב לרחובות העיר. שאלתי איך הם ידעו מי יהודי, אמרו לי שלפי האף, אמרתי שהם צוחקים, הם הציעו לי ללכת איתם. יצאתי איתם לרחוב, אז ברחובות מוסקבה עוד היה אחוז יחסית גבוה של יהודים, וגם אצל הרבה היה אפשר לראות על הפנים (עד תשמ"ה 1985 לפי מרשם אוכלוסין רוב יהודי מוסקבה התחתנו עם יהודיות), ואז בחורים אשכרה נגשו לאנשים ברחוב, וחלק ענו שכן יהודים והסכימו ליטול לולב באמצע הרחוב.
אז נזכרתי באותה בושה שחוויתי שנה לפני זה, וראיתי את הגאון יעקב ואמרתי לעצמי שזה מה שאני אוהב. למחרת כבר עמדתי בעצמי עם לולב ברחוב הראשי של מוסקבה ושאלתי אנשים ברחוב אם הם יהודים. הייתי ילד מאוד ביישן בן 14.
אחרי זה עברתי לישיבה, וגם בחנוכה יצאנו כל יום להדליק נרות עם יהודים במרכז מוסקבה (בתוך מצווה-טנק). מאז אני מאוד אוהב את זה.״
הרב ניסן, אני מצדיע לך.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
ואם תרצו לתרום לו, הוא בדיוק נמצא בעיצומן של ימי התרמה: לחצו כאן>>
מאפשרים לכם לקבל
