מערכת COL
|
יום ה' טבת ה׳תשס״ו
05.01.2006
הרב קרסיק ומקורביו גורשו משכונת מאה-שערים
הפנים המכוערות של 'קנאי' שכונת מאה-שערים נחשפו בליל זאת חנוכה, כך מתחיל לספר הכתב אהרן זילבר באתר החדשות החרדי 'בחדרי חרדים'. הרב יוסף קרסיק, חסיד חב"ד המכהן למעלה מעשור כרב היישוב בת-חפר, תכנן להביא את מקורביו ואנשי היישוב מכל הגילאים לערוך בירושלים ערב מיוחד עם שיעורי תורה וחסידות, הדלקת נרות חנוכה ותפילה בכותל המערבי. במקום לילה רוחני מרומם, הם קיבלו מחזה נורא ואלים. בכניסתם לשכונת מאה-שערים בירושלים, הם התקבלו בצרחות מחרישות, שקיות מים ואיומים אלימים. "הציבור הגדול ירד מהאוטובוס והחל לצעוד לעבר אולם כולל-חב"ד לשמחת החנוכה וללימוד התורה", מספר הרב קרסיק. "לפתע התנפלו עלינו כמה 'קנאים' והחלו לזעוק ולצעוק לעברינו בקריאות מחרישות אוזניים: 'רשעים צאו מהשכונה שלנו'. ילד קטן, זאטוט ועולל כבן שלוש שנים, צעק עלי בפקודת אביו: 'שייגעץ, רשע'. פעילותי היא ברוחו הקדושה והגדולה של הרבי מליובאוויטש, שלימד אותנו לאהוב כל יהודי, לכן אינני כועס אלא מתפלל לה' שימחול ויסלח להם". פרטי הפרשה המבזה וקטע מעיתון 'משפחה' על הפרשה - ב'כתבה המלאה'
בניין כולל-חב"ד במאה-שערים. בתמונה למעלה: הרב יוסף קרסיק
זה לא מאפיין את השכונה, גם לא את מרבית תושביה, אבל די בקבוצה קטנה ושולית, כדי לזרוע שנאה. הרס וארס. המיעוט הזה הוא בהחלט לא המראה של הציבור החרדי, אך די בו כדי להציג פנים מכוערות וגם להרחיק ציבור חילוני, שרוצה בכל מאודו להתקרב ליהדות, אך כשהוא נתקל בצד המכוער, זה בהחלט עלול להרחיק אותו.
ומעשה שהיה כך היה.
בליל 'זאת חנוכה', הגיע הרב יוסף קרסיק, רב היישוב בת חפר ומחבר הספרים 'הבית היהודי' ו'השבת בקבלה ובחסידות' יחד עם קבוצה מתושבי יישובו, מקורביו ותלמידיו, לשכונת מאה שערים בירושלים. הם בסך הכל ביקשו לקיים 'ליל תורה' באולם של כולל חב"ד הממוקם בשכונה.
הצד היפה
לפני שנספר את הסיפור המזעזע, נפתח בחלק החיובי והיפה של הרב קרסיק והיישוב בו הוא מכהן כרב.
ביישוב בת חפר, הסמוך לטול כרם ונתניה, מתגוררים כשבעת אלפים נפש. הרב קרסיק מכהן כרב היישוב מאז היווסדו לפני כעשר שנים, בתקופת כהונתו של שרון כשר הבינוי והשיכון.
בתחילה נבנה המקום כיישוב "נקי" מתושבים דתיים וחרדיים. "כשהגעתי ליישוב בקושי היה מניין אפילו בשבתות", מספר הרב קרסיק. "במהלך השנים התחלנו בפעילות רוחנית ביישוב, שיעורי תורה קבועים, פעילויות בחגים ומועדים ועוד - והחלה פריחה דתית במקום. עשרות תושבים התקרבו ליהדות והפכו לבעלי תשובה אמיתיים, נבנה בית-כנסת גדול, וגם מקווה טהרה מפואר שטובלים בו כמאה וחמישים איש".
ואם בתחילת הדרך בקושי מצא הרב קרסיק מניין בשבת, הרי שכיום מתפללים בשני המניינים בתפילת שחרית בימי החול קרוב לחמישים איש. בשיעורי התורה היומיים וכן בשיעור הדף-היומי שמוסר הרב משתתפים בקביעות כשלושה מניינים. ועל מה שקורה בשבתות ובימים טובים כבר מיותר לדבר - בית הכנסת מלא מפה לפה בכשלוש מאות איש.
בכך לא סיימנו. אם לפני שמונה שנים למדו בבתי ספר דתיים ותלמודי התורה רק כעשרה ילדים, הרי שהיום לומדים בבתי הספר הדתיים למעלה מ-150 תלמידים. בכיתה א' לבדה לומדים 23 ילדים בבתי ספר דתיים ותלמודי תורה.
אירוע מביש
מהפכה רוחנית של ממש ביישוב, ועכשיו לא נותר אלא לקוות, שהאירוע החמור והמביש שהתרחש השבוע ב'מאה שערים', לא יעיב על המהפכה הגדולה והחשובה.
מספר הרב קרסיק: "בחנוכה האחרון הפעילות הרוחנית בבת חפר הגיעה לשיאים חדשים. אווירת החנוכה שררה בכל פינה ביישוב. מידי ערב נערכה הדלקה מרכזית במרכז, בהשתתפות מאות אנשים. התקיימו שיעורי תורה ומסיבות חנוכה. מאות אנשים קבעו חנוכיות בפתח חצרות בתיהם.
"את הלילה האחרון של חנוכה, ליל זאת חנוכה, חשבתי להקדיש במיוחד לציבור שהתקרב רק לאחרונה ליהדות, וארגנו ערב מיוחד של לימוד תורה והתעלות רוחנית בירושלים. לצורך כך שכרנו את אולם "כולל חב"ד" במאה שערים, ותכננו לילה רוחני מרומם, הכולל הרצאות, שיעורי תורה וחסידות, השתתפות בהדלקת החנוכיה בבית מדרשו של האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, תפילה, ואמירת תהילים בחצות הלילה ליד שריד בית מקדשנו, ב'כותל המערבי'".
עד כאן הכל טוב ויפה. הרב קרסיק, יחד עם תושבי 'בת חפר', עלו לירושלים ומילאו שני אוטובוסים מלאים עד אפס מקום, בנערים, צעירים, מבוגרים ואפילו זקנים.
לפני שיצאו לדרך, הקפיד מאוד להבהיר לכל אנשי הקבוצה, שיהיו לבושים בצניעות - הגברים בכיסוי ראש, והנשים לבושות בצניעות. הנשואות אף כיסו את ראשן.
"הגענו לירושלים עם צאת הכוכבים, כשהאוטובוסים חולפים ברחובות גאולה. מבעד לחלונות האוטובוס התחילו האנשים לקבל את ההרגשה הנפלאה לנוכח המחזה היפה - החנוכיות המאירות את הרחובות".
משמחה למחזה נורא
הם חלפו על פני כיכר השבת ונכנסו לרחוב מאה שערים. ההתרגשות הגיעה לשיאה. דווקא אנשים הרחוקים מיהדות, מתרגשים כשהם מגיעים לשכונה שבוקעת ממנה אווירה נפלאה של קדושה, של תורה. של יהדות מפעם.
אבל לפתע שוד ושבר. כל השמחה וההתרגשות הפכו ברגע אחד למחזה נורא וקשה.
ממשיך ומספר הרב קרסיק: "האוטובוסים נעצרו בפינת רחוב הרב זוננפלד והציבור הגדול ירד ממנו, והחל לצעוד לעבר אולם כולל חב"ד לשמחת החנוכה וללימוד התורה. דאגנו שהיציאה לרחוב לא תהיה בעירוב, אלא גברים ונשים בנפרד. לפתע התנפלו עלינו כמה 'קנאים' והחלו לזעוק ולצעוק לעברינו בקריאות מחרישות אוזניים: 'רשעים צאו מהשכונה שלנו ולכו למקומות החלוניים שלכם ברחוב יפו'".
והחב'רה הללו ב'מאה שערים' יודעים גם יודעים לצעוק. הצעקות והזעקות היו אכן מחרישות אוזניים ומבהילות. אם לא די בכך, הן גם לוו בדחיפות וקללות נוראיות. ועיקר חיצי הרעל כוונו לעברו של הרב קרסיק: "רשע מרושע, צא צא טמא" והכל לעיני אלו שכל רצונם להתקרב ליהדות. אלו ששומעים בבת חפר את נציגי 'שינוי' צועקים נגד הרב, והנה עתה, דווקא אנשים הלבושים בלבוש חרדי, מתנהגים באותה צורה, ואף חמורה יותר.
"לפתע זינק לעברי 'אברך משי' עם ילדיו הקטנים וצעקו לעברי לעיני-כל: 'שייגעץ, רשע מרושע לך מכאן, עוף מכאן עם כל חבורת הרשעים שלך!'. בעודי מנסה להסביר שאני בסך-הכל הולך ללמוד תורה עם יהודים ומה פשעינו ומה חטאתינו, הם נשארו בשלהם – 'הרחוב הזה והשכונה הזו שלנו ! תלכו מכאן מיד!'".
הרב קרסיק מספר וקולו נחנק מכאב. אבל זה כאין וכאפס לעומת המשך הסיפור המזעזע. "בפינת הרחוב עמד ילדו הקטן של אותו 'אברך משי', זאטוט ועולל כבן שלוש שנים עם פנים טהורות וישרות של מלאך, וצעק עלי בפקודת אביו: 'שייגעץ' 'רשע'! הרהרתי בלבי - הלא אני נראה לפחות בחיצוניות מלובש בלבושים כמו הרב והמלמד של אותו ילד, ומה יתקע בידו של אותו אברך שילדו המלומד יידע להבחין ביני לבין רבו? וכי אין חשש שמחר יקרא גם לרב ולמלמד שלו כאלו קריאות גנאי חצופות?!".
זה לא נגמר בצעקות. לפתע החלו גם להזרק לעברם שקיות מלאות מים. "בעוד חברי הקבוצה מנסים להימלט ממטר הקללות ושקיות המים בהתקדמות זריזה במעלה רחוב מאה שערים, נקבצו ובאו כמה וכמה בחורים שפצחו בצרחות וקללות אימה. ברגע הזה, כבר התחילו האנשים לנוס על נפשם, אבל אותם בחורים ומבוגרים רצו אחרינו כשהם ממשיכים כל הזמן בחירופים ובגידופים. גם בעת שנסוגו מהשכונה באימה ופחד.
"כשהגענו בריצה לאוטובוסים מיהרנו לעלות אליהם, והקנאים המשיכו לשגר לעברינו קריאות אזהרה: 'אם תשובו לכאן פעם נוספת לא תצאו בחיים...'. הם גם איימו על נהגי האוטובוסים: 'סעו מיד מכאן, לפני שנקרע את צמיגי האוטובוסים'. נכנסתי לאוטובוס בלא מעט חרדה, ואני רואה את אחד מתלמידי, זקן מבוגר, ניצול שואה, יושב במרכז האטובוס ובוכה. הוא פנה אלי ואמר: 'ראה, המבטים האכזריים מלאי השנאה בעיניים, מזכירים לי את אותם מבטי רשע איומיים שהיו לאותם שוטרים ארורים כשהם לקחו את אבא ואמא שלי למקום נורא ממנו לא חזרו'".
תשובת המשקל
האוטובוסים החלו בנסיעה מהשכונה, והרב קרסיק היה צריך לקבל החלטה מהירה לאן הוא לוקח עכשיו את כל הקבוצה.
ואז נפלה בליבו רעיון - לקחת את כל הקבוצה לבית הכנסת של חסידי בעלזא, כדי להראות להם כיצד האדמו"ר מבעלזא מדליק את המנורה.
האוטובוסים מטפסים במעלה רחוב בר-אילן, והנה הם ניצבים בפתחו של בית הכנסת המפואר, שכל כולו מקרין הוד והדר, פאר וקדושה - תשובת המשקל לחילול ה' הנורא שחשו חברי הקבוצה זמן קצר קודם לכן.
"כבר בכניסה לבית הכנסת, התקבלנו עם אהבת ישראל אמיתית. בסבר פנים יפות ובהכנסת אורחים מרגשת ונלבבת. אהבת ישראל אמיתית. ובתוך דקות כולם נסחפו באווירה. הם החלו לטפס על המדרגות, להדחף, והכל בשמחה רבה. והנה האדמו"ר מבעלזא נכנס, מיטיב את הנרות ומברך את הברכות בקול רעש גדול, ובסיום כל ברכה נשמע ה'אמן' שמחריד את כל הלבבות".
הדלקת הנרות מסתיימת. האדמו"ר יושב במקומו. הכאב הנורא פינה את מקומו לזמן קצר לרגעי שמחה והתרגשות. המקהלה פוצחת בשירה. הלב מתרומם ומתרונן.
הם נשארו שם עוד כשעה, ולאחר מכן המשיכו לתפילה ואמירת תהילים בכותל המערבי. התוכנית המקורית כבר לא תצא אל הפועל במתכונתה המקורית. הרוחות כבר הרבה יותר רגועות, אבל הפתגם הידוע 'אבן שזרק טיפש גם מאה חכמים לא יצליחו להרים', תקף גם כאן. שבעתיים.
לא כועס אלא מרחם
"בדרך חזרה לבת חפר, הרהרתי באירועים הקשים והשלכותיהם: פעילותי בבת חפר היא ברוחו הקדושה והגדולה של האדמו"ר מליובאוויטש, שלימד אותנו שיש לאהוב ולקרב כל יהודי, גם אדם הזועק ומקלקל עמל תורה ומצוות. לכן אינני כועס על אותם 'קנאים', אלא רק מרחם עליהם ומתפלל לה' יתברך שימחול ויסלח להם על מעשיהם המקולקלים", אומר הרב קרסיק.
האירוע הנורא הכה בתדהמה ובהלם את הקהילה הדתית-חרדית של היישוב, ותקוותו היא, שכל העמל הרב שנמשך שנים רבות, שכל המפעל העצום והאדיר הזה לא יקרוס. "התלבטתי רבות האם האם כדאי לפרסם את הדברים בריש גלי, אך בעצה אחת עם מומחים ורבנים אני מפרסם את המאורעות, מתוך תקווה שאולי יהיו שם רבנים ועסקנים שיביאו לתיקון הדבר, ומעשי חרפה כאלו לא יישנו בעתיד".
שכונת 'מאה שערים' שנוסדה בפרשת תולדות, על שם הפסוק "ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו השם", אך עתה זרעו בה אותם מתי מעט 'קנאים' שנאה והרס. ואולי, אומר הרב קרסיק, במקום הזרעים הללו, עוד תצמח ישועה ותיקון.
הלוואי.
(בחדרי חרדים)
ומעשה שהיה כך היה.
בליל 'זאת חנוכה', הגיע הרב יוסף קרסיק, רב היישוב בת חפר ומחבר הספרים 'הבית היהודי' ו'השבת בקבלה ובחסידות' יחד עם קבוצה מתושבי יישובו, מקורביו ותלמידיו, לשכונת מאה שערים בירושלים. הם בסך הכל ביקשו לקיים 'ליל תורה' באולם של כולל חב"ד הממוקם בשכונה.
הצד היפה
לפני שנספר את הסיפור המזעזע, נפתח בחלק החיובי והיפה של הרב קרסיק והיישוב בו הוא מכהן כרב.
ביישוב בת חפר, הסמוך לטול כרם ונתניה, מתגוררים כשבעת אלפים נפש. הרב קרסיק מכהן כרב היישוב מאז היווסדו לפני כעשר שנים, בתקופת כהונתו של שרון כשר הבינוי והשיכון.
בתחילה נבנה המקום כיישוב "נקי" מתושבים דתיים וחרדיים. "כשהגעתי ליישוב בקושי היה מניין אפילו בשבתות", מספר הרב קרסיק. "במהלך השנים התחלנו בפעילות רוחנית ביישוב, שיעורי תורה קבועים, פעילויות בחגים ומועדים ועוד - והחלה פריחה דתית במקום. עשרות תושבים התקרבו ליהדות והפכו לבעלי תשובה אמיתיים, נבנה בית-כנסת גדול, וגם מקווה טהרה מפואר שטובלים בו כמאה וחמישים איש".
ואם בתחילת הדרך בקושי מצא הרב קרסיק מניין בשבת, הרי שכיום מתפללים בשני המניינים בתפילת שחרית בימי החול קרוב לחמישים איש. בשיעורי התורה היומיים וכן בשיעור הדף-היומי שמוסר הרב משתתפים בקביעות כשלושה מניינים. ועל מה שקורה בשבתות ובימים טובים כבר מיותר לדבר - בית הכנסת מלא מפה לפה בכשלוש מאות איש.
בכך לא סיימנו. אם לפני שמונה שנים למדו בבתי ספר דתיים ותלמודי התורה רק כעשרה ילדים, הרי שהיום לומדים בבתי הספר הדתיים למעלה מ-150 תלמידים. בכיתה א' לבדה לומדים 23 ילדים בבתי ספר דתיים ותלמודי תורה.
אירוע מביש
מהפכה רוחנית של ממש ביישוב, ועכשיו לא נותר אלא לקוות, שהאירוע החמור והמביש שהתרחש השבוע ב'מאה שערים', לא יעיב על המהפכה הגדולה והחשובה.
מספר הרב קרסיק: "בחנוכה האחרון הפעילות הרוחנית בבת חפר הגיעה לשיאים חדשים. אווירת החנוכה שררה בכל פינה ביישוב. מידי ערב נערכה הדלקה מרכזית במרכז, בהשתתפות מאות אנשים. התקיימו שיעורי תורה ומסיבות חנוכה. מאות אנשים קבעו חנוכיות בפתח חצרות בתיהם.
"את הלילה האחרון של חנוכה, ליל זאת חנוכה, חשבתי להקדיש במיוחד לציבור שהתקרב רק לאחרונה ליהדות, וארגנו ערב מיוחד של לימוד תורה והתעלות רוחנית בירושלים. לצורך כך שכרנו את אולם "כולל חב"ד" במאה שערים, ותכננו לילה רוחני מרומם, הכולל הרצאות, שיעורי תורה וחסידות, השתתפות בהדלקת החנוכיה בבית מדרשו של האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, תפילה, ואמירת תהילים בחצות הלילה ליד שריד בית מקדשנו, ב'כותל המערבי'".
עד כאן הכל טוב ויפה. הרב קרסיק, יחד עם תושבי 'בת חפר', עלו לירושלים ומילאו שני אוטובוסים מלאים עד אפס מקום, בנערים, צעירים, מבוגרים ואפילו זקנים.
לפני שיצאו לדרך, הקפיד מאוד להבהיר לכל אנשי הקבוצה, שיהיו לבושים בצניעות - הגברים בכיסוי ראש, והנשים לבושות בצניעות. הנשואות אף כיסו את ראשן.
"הגענו לירושלים עם צאת הכוכבים, כשהאוטובוסים חולפים ברחובות גאולה. מבעד לחלונות האוטובוס התחילו האנשים לקבל את ההרגשה הנפלאה לנוכח המחזה היפה - החנוכיות המאירות את הרחובות".
משמחה למחזה נורא
הם חלפו על פני כיכר השבת ונכנסו לרחוב מאה שערים. ההתרגשות הגיעה לשיאה. דווקא אנשים הרחוקים מיהדות, מתרגשים כשהם מגיעים לשכונה שבוקעת ממנה אווירה נפלאה של קדושה, של תורה. של יהדות מפעם.
אבל לפתע שוד ושבר. כל השמחה וההתרגשות הפכו ברגע אחד למחזה נורא וקשה.
ממשיך ומספר הרב קרסיק: "האוטובוסים נעצרו בפינת רחוב הרב זוננפלד והציבור הגדול ירד ממנו, והחל לצעוד לעבר אולם כולל חב"ד לשמחת החנוכה וללימוד התורה. דאגנו שהיציאה לרחוב לא תהיה בעירוב, אלא גברים ונשים בנפרד. לפתע התנפלו עלינו כמה 'קנאים' והחלו לזעוק ולצעוק לעברינו בקריאות מחרישות אוזניים: 'רשעים צאו מהשכונה שלנו ולכו למקומות החלוניים שלכם ברחוב יפו'".
והחב'רה הללו ב'מאה שערים' יודעים גם יודעים לצעוק. הצעקות והזעקות היו אכן מחרישות אוזניים ומבהילות. אם לא די בכך, הן גם לוו בדחיפות וקללות נוראיות. ועיקר חיצי הרעל כוונו לעברו של הרב קרסיק: "רשע מרושע, צא צא טמא" והכל לעיני אלו שכל רצונם להתקרב ליהדות. אלו ששומעים בבת חפר את נציגי 'שינוי' צועקים נגד הרב, והנה עתה, דווקא אנשים הלבושים בלבוש חרדי, מתנהגים באותה צורה, ואף חמורה יותר.
"לפתע זינק לעברי 'אברך משי' עם ילדיו הקטנים וצעקו לעברי לעיני-כל: 'שייגעץ, רשע מרושע לך מכאן, עוף מכאן עם כל חבורת הרשעים שלך!'. בעודי מנסה להסביר שאני בסך-הכל הולך ללמוד תורה עם יהודים ומה פשעינו ומה חטאתינו, הם נשארו בשלהם – 'הרחוב הזה והשכונה הזו שלנו ! תלכו מכאן מיד!'".
הרב קרסיק מספר וקולו נחנק מכאב. אבל זה כאין וכאפס לעומת המשך הסיפור המזעזע. "בפינת הרחוב עמד ילדו הקטן של אותו 'אברך משי', זאטוט ועולל כבן שלוש שנים עם פנים טהורות וישרות של מלאך, וצעק עלי בפקודת אביו: 'שייגעץ' 'רשע'! הרהרתי בלבי - הלא אני נראה לפחות בחיצוניות מלובש בלבושים כמו הרב והמלמד של אותו ילד, ומה יתקע בידו של אותו אברך שילדו המלומד יידע להבחין ביני לבין רבו? וכי אין חשש שמחר יקרא גם לרב ולמלמד שלו כאלו קריאות גנאי חצופות?!".
זה לא נגמר בצעקות. לפתע החלו גם להזרק לעברם שקיות מלאות מים. "בעוד חברי הקבוצה מנסים להימלט ממטר הקללות ושקיות המים בהתקדמות זריזה במעלה רחוב מאה שערים, נקבצו ובאו כמה וכמה בחורים שפצחו בצרחות וקללות אימה. ברגע הזה, כבר התחילו האנשים לנוס על נפשם, אבל אותם בחורים ומבוגרים רצו אחרינו כשהם ממשיכים כל הזמן בחירופים ובגידופים. גם בעת שנסוגו מהשכונה באימה ופחד.
"כשהגענו בריצה לאוטובוסים מיהרנו לעלות אליהם, והקנאים המשיכו לשגר לעברינו קריאות אזהרה: 'אם תשובו לכאן פעם נוספת לא תצאו בחיים...'. הם גם איימו על נהגי האוטובוסים: 'סעו מיד מכאן, לפני שנקרע את צמיגי האוטובוסים'. נכנסתי לאוטובוס בלא מעט חרדה, ואני רואה את אחד מתלמידי, זקן מבוגר, ניצול שואה, יושב במרכז האטובוס ובוכה. הוא פנה אלי ואמר: 'ראה, המבטים האכזריים מלאי השנאה בעיניים, מזכירים לי את אותם מבטי רשע איומיים שהיו לאותם שוטרים ארורים כשהם לקחו את אבא ואמא שלי למקום נורא ממנו לא חזרו'".
תשובת המשקל
האוטובוסים החלו בנסיעה מהשכונה, והרב קרסיק היה צריך לקבל החלטה מהירה לאן הוא לוקח עכשיו את כל הקבוצה.
ואז נפלה בליבו רעיון - לקחת את כל הקבוצה לבית הכנסת של חסידי בעלזא, כדי להראות להם כיצד האדמו"ר מבעלזא מדליק את המנורה.
האוטובוסים מטפסים במעלה רחוב בר-אילן, והנה הם ניצבים בפתחו של בית הכנסת המפואר, שכל כולו מקרין הוד והדר, פאר וקדושה - תשובת המשקל לחילול ה' הנורא שחשו חברי הקבוצה זמן קצר קודם לכן.
"כבר בכניסה לבית הכנסת, התקבלנו עם אהבת ישראל אמיתית. בסבר פנים יפות ובהכנסת אורחים מרגשת ונלבבת. אהבת ישראל אמיתית. ובתוך דקות כולם נסחפו באווירה. הם החלו לטפס על המדרגות, להדחף, והכל בשמחה רבה. והנה האדמו"ר מבעלזא נכנס, מיטיב את הנרות ומברך את הברכות בקול רעש גדול, ובסיום כל ברכה נשמע ה'אמן' שמחריד את כל הלבבות".
הדלקת הנרות מסתיימת. האדמו"ר יושב במקומו. הכאב הנורא פינה את מקומו לזמן קצר לרגעי שמחה והתרגשות. המקהלה פוצחת בשירה. הלב מתרומם ומתרונן.
הם נשארו שם עוד כשעה, ולאחר מכן המשיכו לתפילה ואמירת תהילים בכותל המערבי. התוכנית המקורית כבר לא תצא אל הפועל במתכונתה המקורית. הרוחות כבר הרבה יותר רגועות, אבל הפתגם הידוע 'אבן שזרק טיפש גם מאה חכמים לא יצליחו להרים', תקף גם כאן. שבעתיים.
לא כועס אלא מרחם
"בדרך חזרה לבת חפר, הרהרתי באירועים הקשים והשלכותיהם: פעילותי בבת חפר היא ברוחו הקדושה והגדולה של האדמו"ר מליובאוויטש, שלימד אותנו שיש לאהוב ולקרב כל יהודי, גם אדם הזועק ומקלקל עמל תורה ומצוות. לכן אינני כועס על אותם 'קנאים', אלא רק מרחם עליהם ומתפלל לה' יתברך שימחול ויסלח להם על מעשיהם המקולקלים", אומר הרב קרסיק.
האירוע הנורא הכה בתדהמה ובהלם את הקהילה הדתית-חרדית של היישוב, ותקוותו היא, שכל העמל הרב שנמשך שנים רבות, שכל המפעל העצום והאדיר הזה לא יקרוס. "התלבטתי רבות האם האם כדאי לפרסם את הדברים בריש גלי, אך בעצה אחת עם מומחים ורבנים אני מפרסם את המאורעות, מתוך תקווה שאולי יהיו שם רבנים ועסקנים שיביאו לתיקון הדבר, ומעשי חרפה כאלו לא יישנו בעתיד".
שכונת 'מאה שערים' שנוסדה בפרשת תולדות, על שם הפסוק "ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו השם", אך עתה זרעו בה אותם מתי מעט 'קנאים' שנאה והרס. ואולי, אומר הרב קרסיק, במקום הזרעים הללו, עוד תצמח ישועה ותיקון.
הלוואי.
(בחדרי חרדים)
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות - לקריאת כל התגובות
הוסף תגובה
2 תגובות
1.
אחד מאנ"ש
ה' טבת ה׳תשס״ו
כאחד שגר בשכונה הקדושה זו הנני אנסה להסביר לכם.כידוע יש כמה אדמו"רים חשובים בשכונה ובינהם שני בניו של הרבי הקודם מ"תולדות אהרון" שאחד הוא הרבי מ"תולדות אהרון" שליט"א והשני הוא הרבי מ"תולדות אברהם יצחק" הרבי הקודם וגם בניו האדמו"רים רוחשים אהדה רבה לרבינו ולחסידיו .הם גם היו בבית חיינו ונפגשו עם הרבי.גם בימינו הם מעריצים את פעולתם של אנ"ש .למשל כשהרבי מ"תולדות אהרון" נמצא באחד הישובים הסמוכים לירושלים הוא מתפלל בבית-חב"ד המקומי.כשלפני כמה שנים הכניס ר, יוסף גוטניק ספר-תורה ל"היכל מנחם" האדמו"רים שליט"א באו וכיבדו את המעמד בנוכחותם.אני בעצמי יודע שהרבי מ"תולדות אהרון" מזהיר את חסידיו להתיחס בכבוד למבקרים שבאים לראות את ה"טיש" בשבת אני אף הייתי נוכח פעם כשקבוצה אחת של מבקרים עמדה ליד כניסה לבית-מדרש "תולדות אהרון" ואחד הטיפשים של משה(מוסא) הירש התחיל לצעוק עליהם.הם נבהלו אך חסידי "תולדות אהרון" הדפו את התנפלויותיו של הבריון הזה ובסבר פנים יפות הזמינו את המבקרים לתוך בית-המדרש ל"טיש" של רבם.גם הגאב"ד של העדה החרדית הרה"ג יצחק טוביה וייס שליט"א ידוע כאיש טוב לב ומעריץ של הרבי.בזמן האחרון הוא גינה את המשוגעים האלו על זה שהם רקדו על הדם ובתחפוסת של קנאות מזויפת שלהם שמחו במפגין על גרוש יהודים.על זה הם יצאו בחוצפה נגד הגאב"ד באומרם שהרבנים מסוימים מחו"ל{הגאב"ד נדמה לי היה גאב"ד אנטוורפן לפני מינויו בעדה החרדית} לא יגידו להם מה לעשות. האנשים האלו מבזים במעשיהם את כל השכונה הקדושה.למשל כשצריכים הם לזלול ב"כולל חב"ד" הם שוכחים את יחסם לחב"ד. זה שוליים שאין להם סמכות רבנית רצינית אחת ובמסווה של קנאות מזויפת הם מסוגלים לכל מני דברים.לא לשכוח שבשכונה מתגוררים גדולי אנ"ש כמו הרה"ח הרה"ג שמואל אליעזר היילפרין הרה"ג הרה"ח שמעון יעקבוביטש הרה"ח הרה"ג פנחס לייבוש הרצל הרב יוסף ליפא אלפרוביטש ועוד רבים וטובים. מי לא הכיר את אוהב ישראל אמיתי שביתו היה פתוח לכל אשר ישראל יכונה הרה"ח הרה"ג הידוע הרב משה וובר זי"ע שגם התגורר בבתי אונגרין שב"מאה שארים".האנשים האלו נפגשים עם גרועי אויבי ישראל בשטחים .הם נחשבים משוגעים בעיני כל תושבי השכונה ועכשיו קוראים להם "סיקריקים" למי שיודע הסטוריה מימי בית שני השם הזה אומר הכל .אני בטוח שעם האנשים האלו היו רואים שלא מפחדים ולא מבוהלים מהם היו הולכים להם.כידוע הכלב נושך כשהוא רואה שמפחדים ממנו.הבגד הירושלמי כמו כובע סאמעט ירושלמי ו"זאקן" עם "קאפטן" לא אומרים שום דבר .זה פשוט בריונים רגילים שמנצלים את אנושיותם של אחרים. בתקווה שהרב לא יתפעל ממשוגעים האלו וימשיך לקרב נשמות יהודיות יקרות לאבינו שבשמים .כל טוב. אחד מ"מאה שערים"
תגובה חדשה
הגב לתגובה
4
0
2.
השבאבניקים של "מיישורים"
י' טבת ה׳תשס״ו
משפחתי מצד אבי ז"ל גדלה במאה שערים. משפחתנו היתה מבוני השכונות האלה. סבי ז"ל היה גר שם בבית סטאוורי. אחד הבתים ברחוב הראשי, שהוא גבוה יותר משאר הבתים. היתה לו חנות סמוך לשער הראשי בכניסה לשוק של מאה שערים. לפני כן התגורר עם משפחתו בבתי אונגרים ולפני כן בעיר העתיקה. אנו דור שביעי בירושלים.
ובכן: היה לנו כנס משפחתי בתקופת החופש הגדול אשתקד. הגיעו קרוב ל-300 איש, צאצאי הסבא היקר הזה. אז הוחלט על סיור בשכונות בהם גדלה המשפחה ונהפכה לשבט כה גדול. הדודים המבוגרים, אנחנו הצעירים יותר, ילדינו ונכדינו. לראות את המקום ולשמוע סיפורים מההיסטוריה של השכונה. מלחמת השחרור וכו`. אחד מדודי היה משתתף קבוע בפרלמנט הירושלמי של רשת א`, למי שזוכר. הוא מלא וגדוש סיפורים והיה מה לשמוע ממנו. מועד הסיור נקבע, כנ"ל, לחול המועד סוכות (תשס"ה).
באנו כולנו. אני חובש כיפה שחורה ועוטה זקן. שאר בני המשפחה לבושים כדתיים לאומיים עם כיפות סרוגות. כולם הופיעו לסיור בלבוש של אנשים שומרי תורה ומצוות. גם החילונים שבמשפחה באו בלבוש צנוע וכיבדו את אוירת השכונה.
בקבוק קולה מלא מים, שנזרק אלינו מאחת הקומות של בנין ציבורי עם בית כנסת וישיבה, היווה את הפתיחה החגיגית למה שהמשיך אחרי כן. מי שזרקו לא חשב שהבקבוק עלול לפגוע חלילה בראש של איזה תינוק בעגלה ולרוצצו. כך זה התחיל.
אחרי כן הגיעו אלינו כל מיני "צדיקים" וצעקו בקולי קולות שנסתלק מכאן. אין לנו מה לחפש כאן. אני צילמתי כל הזמן במצלמת הוידאו שלי. אבל גם התערבתי. בדרכי נועם. נסיתי להסביר להם מה יש לנו לחפש כאן ושאם אנחנו לא היינו כאן - גם הם לא היו, כי לא היה מי שיבנה את השכונה. לא עזר שום דבר.
אבל אנחנו התעקשנו להמשיך בסיור. בכל סימטה יצאו אלינו "צדיקים" כאלה וצעקו בצורה היסטרית שנסתלק. הכל מתועד בקלטת. זרקו עלינו ביצים ושקיות מים מחלונות הבתים. גם עלי פגעה ביצה אחת. על בת דודה אחת הביצה פגעה בסנטר נשפכה לתוך שמלתה...
וכך המשכנו בסיור. מקשיבים לסיפורים של הדוד ונתונים להתלהמות של הצעקנים האלה ולפריטים הנזרקים אלינו מחלונות הבתים.
בסופו של דבר, כשחזרנו לרחוב הראשי של מאה שערים והתנהל ויכוח בין אנשינו לבין צעקני השכונה, אחד מבני הדודים התקשר למשטרה. הגיעו שוטרים על אופנוע. אחר כך גם ניידות משטרה ומג"ב. שום דבר לא עזר. עד שניגשתי אל השוטרים והצגתי להם במצלמת הוידאו שלי את האנשים שהיו שותפים לחגיגה האלימה והבלתי תרבותית והבלתי יהודית הזאת. אז הם ברחו.
דודי הנ"ל אמר לנו, שהוא כבר רגיל לתופעות האלה. הוא מגיע לסיורים כאלה עם כל מיני קבוצות נכבדות.
זה הרושם שהשבאבניקים האלה עושים על מי שנכנס לשכונתם. זוהי הכנסת האורחים שלהם.
אוי לאותה בושה. אוי לאותה כלימה. הסתכלתי על הסוכות הרבות שבשכונה והן נראו לי לא מתאימות לאוירה. סוכה מסמלת שלום. "סוכת שלומך". מה שווה סוכות בלי אחווה ואהבת ישראל וקירוב לבבות. זה נראה לי ממש נטע זר בתוך האוירה הבלתי חברתית הזאת. אני לא יודע מה המטרה שלהם בזה. אבל ברור לי כי אילו במקום זה, היו יוצאים ומזמינים את המבקרים להיכנס לסוכה. משוחחים אתם יפה. משדרים אהבה - היה זה תורם ומשיג מטרה נעלה של קירוב לבבות ואחדות.
אז יש לחרדים הרבה מה לתקן. לא ייתכן שהם לא מקיימים מצות "וביערת הרע מקרבך".
ואם הם לא חושבים שזה רע שצריך לבערו - אזי הבעיה חמורה פי כמה.
עם כל זה, אסור לשנוא אותם ואסור להוציא דברים מהקשרם. כמו למשל הביטויים של נחום תקום עם חתיכת הבד על הראש וכדומה.
לא צריך להיגרר מעבר לנדרש כדי להביע את הצער והמחאה.
אבל גם צריך לחפש את הטוב שבכל אחד. ויש בכל אחד מישראל הרבה הרבה הרבה מן הטוב. בפרט אצל החרדים. אני מכיר גם את הצדדים הטובים, שהם עולים לאין שיעור על מה שסיפרתי. אלא שזה זיעזע אותי מאד, מכיוון שדווקא בגלל שהם כל כך טובים - תופעה כזו מקלקלת את השורה פי כמה וכמה. זה לא מתאים להם.
ובכן: היה לנו כנס משפחתי בתקופת החופש הגדול אשתקד. הגיעו קרוב ל-300 איש, צאצאי הסבא היקר הזה. אז הוחלט על סיור בשכונות בהם גדלה המשפחה ונהפכה לשבט כה גדול. הדודים המבוגרים, אנחנו הצעירים יותר, ילדינו ונכדינו. לראות את המקום ולשמוע סיפורים מההיסטוריה של השכונה. מלחמת השחרור וכו`. אחד מדודי היה משתתף קבוע בפרלמנט הירושלמי של רשת א`, למי שזוכר. הוא מלא וגדוש סיפורים והיה מה לשמוע ממנו. מועד הסיור נקבע, כנ"ל, לחול המועד סוכות (תשס"ה).
באנו כולנו. אני חובש כיפה שחורה ועוטה זקן. שאר בני המשפחה לבושים כדתיים לאומיים עם כיפות סרוגות. כולם הופיעו לסיור בלבוש של אנשים שומרי תורה ומצוות. גם החילונים שבמשפחה באו בלבוש צנוע וכיבדו את אוירת השכונה.
בקבוק קולה מלא מים, שנזרק אלינו מאחת הקומות של בנין ציבורי עם בית כנסת וישיבה, היווה את הפתיחה החגיגית למה שהמשיך אחרי כן. מי שזרקו לא חשב שהבקבוק עלול לפגוע חלילה בראש של איזה תינוק בעגלה ולרוצצו. כך זה התחיל.
אחרי כן הגיעו אלינו כל מיני "צדיקים" וצעקו בקולי קולות שנסתלק מכאן. אין לנו מה לחפש כאן. אני צילמתי כל הזמן במצלמת הוידאו שלי. אבל גם התערבתי. בדרכי נועם. נסיתי להסביר להם מה יש לנו לחפש כאן ושאם אנחנו לא היינו כאן - גם הם לא היו, כי לא היה מי שיבנה את השכונה. לא עזר שום דבר.
אבל אנחנו התעקשנו להמשיך בסיור. בכל סימטה יצאו אלינו "צדיקים" כאלה וצעקו בצורה היסטרית שנסתלק. הכל מתועד בקלטת. זרקו עלינו ביצים ושקיות מים מחלונות הבתים. גם עלי פגעה ביצה אחת. על בת דודה אחת הביצה פגעה בסנטר נשפכה לתוך שמלתה...
וכך המשכנו בסיור. מקשיבים לסיפורים של הדוד ונתונים להתלהמות של הצעקנים האלה ולפריטים הנזרקים אלינו מחלונות הבתים.
בסופו של דבר, כשחזרנו לרחוב הראשי של מאה שערים והתנהל ויכוח בין אנשינו לבין צעקני השכונה, אחד מבני הדודים התקשר למשטרה. הגיעו שוטרים על אופנוע. אחר כך גם ניידות משטרה ומג"ב. שום דבר לא עזר. עד שניגשתי אל השוטרים והצגתי להם במצלמת הוידאו שלי את האנשים שהיו שותפים לחגיגה האלימה והבלתי תרבותית והבלתי יהודית הזאת. אז הם ברחו.
דודי הנ"ל אמר לנו, שהוא כבר רגיל לתופעות האלה. הוא מגיע לסיורים כאלה עם כל מיני קבוצות נכבדות.
זה הרושם שהשבאבניקים האלה עושים על מי שנכנס לשכונתם. זוהי הכנסת האורחים שלהם.
אוי לאותה בושה. אוי לאותה כלימה. הסתכלתי על הסוכות הרבות שבשכונה והן נראו לי לא מתאימות לאוירה. סוכה מסמלת שלום. "סוכת שלומך". מה שווה סוכות בלי אחווה ואהבת ישראל וקירוב לבבות. זה נראה לי ממש נטע זר בתוך האוירה הבלתי חברתית הזאת. אני לא יודע מה המטרה שלהם בזה. אבל ברור לי כי אילו במקום זה, היו יוצאים ומזמינים את המבקרים להיכנס לסוכה. משוחחים אתם יפה. משדרים אהבה - היה זה תורם ומשיג מטרה נעלה של קירוב לבבות ואחדות.
אז יש לחרדים הרבה מה לתקן. לא ייתכן שהם לא מקיימים מצות "וביערת הרע מקרבך".
ואם הם לא חושבים שזה רע שצריך לבערו - אזי הבעיה חמורה פי כמה.
עם כל זה, אסור לשנוא אותם ואסור להוציא דברים מהקשרם. כמו למשל הביטויים של נחום תקום עם חתיכת הבד על הראש וכדומה.
לא צריך להיגרר מעבר לנדרש כדי להביע את הצער והמחאה.
אבל גם צריך לחפש את הטוב שבכל אחד. ויש בכל אחד מישראל הרבה הרבה הרבה מן הטוב. בפרט אצל החרדים. אני מכיר גם את הצדדים הטובים, שהם עולים לאין שיעור על מה שסיפרתי. אלא שזה זיעזע אותי מאד, מכיוון שדווקא בגלל שהם כל כך טובים - תופעה כזו מקלקלת את השורה פי כמה וכמה. זה לא מתאים להם.
תגובה חדשה
הגב לתגובה
4
1
מאפשרים לכם לקבל
