להוסיף באור: הלקח מחג החנוכה | הרב יעקב גלויברמן
להוסיף באור
הרב יעקב גלויברמן
החיים שלנו מלאים בחגים שמקיפים אותנו במעגל השנה. לכל חג הייחודיות שלו - החל מראש השנה ויום הכיפורים שמכונים הימים הנוראים, דרך שאר חגי תשרי סוכות ושמחת תורה, פורים, פסח וחג שבועות, וכמובן חג החנוכה שהוא הארוך מבין כל החגים ונמשך שמונה ימים. בחג החנוכה אנו מדליקים את החנוכיה, כשבכל יום אנו מוסיפים נר אחד עד שאנחנו מגיעים ליום השמיני כשכל הנרות דולקים ומאירים את הבית.
סביב אופן ההדלקה של הנרות בחג החנוכה, ישנה מחלוקת ידועה בתלמוד הבללי במסכת שבת. בית שמאי אומרים שיש להדליק את החנוכיה ביום הראשון עם כל שמונת הנרות ולאחר מכן לרדת בהדרגה, בכל יום להדליק נר אחד פחות, עד שביום האחרון של החג אנו מדליקים נר אחד. הגישה הזאת נקראת-פוחת והולך. זאת אומרת, ככל שימי החג מתמעטים, כך גם בקו מקביל, ידלקו בכל יום פחות נרות.
לעומתם, בית הלל אומרים שצריך להדליק ביום הראשון נר אחד, ובכל יום להוסיף נר אחד לחנוכיה, עד שביום השמיני אנו מדליקים את החנוכיה במילואה עם כל שמונת הנרות. גישה זו נקראת – מוסיף והולך.
להלכה אכן נקבע כדעת בית הלל, שבכל יום עלינו להוסיף נר, להתחיל בנר אחד ולסיים את היום האחרון של החג עם שמונה נרות. זאת אומרת, שההלכה מאמצת את גישת - מוסיף והולך.
אולם, ישנה גישה נוספת שכמה מגדולי ישראל במהלך הדורות הציעו והיא נדחתה. אותם חכמים שאלו: למה שלא נדליק בכל יום מימות החג את החנוכיה במילואה? זאת אומרת, שבכל יום יאירו כל שמונת קני החנוכיה ושמונה נרות יפים יאירו את חיינו ואת הרחוב באור המקסימלי. לכאורה, אם יש עניין בלהרבות באור, הרי שהאור המקסימלי הוא הראוי ביותר לחג כמו חנוכה שנקרא גם - חג האורים. מה גם, שלעין האנושית, חנוכיה שדולקת במילואה הרבה יותר נעימה למראה.
התשובה לכך היא שהחנוכיה היא סוג של ביטוי לחיים שלנו כאן. לכל אחד יש איזו 'נקודה חשוכה' בחייו שהוא צריך ורוצה להאיר. מי בפרנסה ומי בבריאות. מי בחינוך הילדים ומי בשלום בית. אין לאף אחד מאיתנו חיים מושלמים. בכך שאנו מדליקים את החנוכיה כשיטת בית הלל – מוסיף והולך, אנחנו בעצם מעידים על כך שיש לנו צורך בלהאיר בהדרגה את חיינו. בכל פעם להוסיף עוד נקודה של אור בחיים. הרי שום דבר לא קורה בענק ומיד. על כל פעולה כזאת של אור, אנחנו צריכים להתייגע ולעמול, אין מתנות חינם. החנוכיה אם כן מסמלת לנו את הצורך התמידי בחומר בעירה – בשמן, ובצורך הנוסף, שבכל יום יתווסף עוד אור בחיים שלנו, עד שהאור יגרש את החושך לגמרי.
אין צורך להסביר עד כמה הדבר נכון לא רק ברמה האישית אלא גם ברמה הלאומית. לצערנו, יש לנו עדיין מאה חטופים שחייהם וחיי קרוביהם ומשפחתם הם חושך גמור. אין מישהו מאיתנו שלא מייחל לשובם הביתה ולחיק משפחתם במהרה, ומתפלל לכך שייצאו מאפילה ומחושך לאור גדול.
כשנדליק את החנוכיה, נזכור אותם ונכוון בהדלקת הנרות, כשם שנעשו אז – בימים ההם בימי המכבים ניסים לאבותינו, כך גם נזכה אנחנו לניסים גדולים גם בזמן הזה, אמן.
מאפשרים לכם לקבל
