הם כל כך התפעלו באילת - וזה מה שהחליטו לעשות בשדרות
בחנוכה נוהגים להדליק נרות בראש כל חוצות ובמרומי קרת לפרסומי ניסא למען יראו העוברים ושבים את האור הגדול הבוקע ממנורת החנוכה ויאיר את נפשם.
והפעם אכתוב על דבר אחר שהוצב במקום גבוה ומרנין את ליבם של העוברים וחולפים לידו.
כידוע עירנו אילת היא העיר שקיימה את מצוות הכנסת אורחים בהיקף הכי רחב מאז פרוץ מלחמת התקומה - חרבות ברזל. העיר קיבלה כמויות עצומות של מפונים מישובי הדרום וגם מהצפון ומדובר בקרוב לששים אלף איש ששיכנו אותם בבית המלון הרבים בעיר. גם עיריית אילת יצאה מגדרה כדי לקבל את המפונים ופעלה במסירות רבה למענם בכל אשר יכלה לבוא לקראתם ולסייע להם.
אחד הדברים שהמפונים היו זקוקים להם היה מערכת חינוכית שתתן מענה לילדי המפונים הנמצאים ימים ארוכים בבתי המלון האילתים בחוסר מעש ובשעמום מוחלט. אגף החינוך פעל בכמה מישורים בתחום שהוא מופקד עליו. לחלקם הוא הקצה מבנים מיוחדים שבהם יוכלו התלמידים לשבת וללמוד יחד עם מוריהם ולאלו שלא היה עבורם מבנים מאולתרים הוא שיבץ בתוך בית ספר קיים וניסה לשלב אותם אל תוך הכיתות הקיימות או לחילופין להקצות להם שם כיתות נפרדות.
אחד מבתי הספר באילת שפתח את שעריו וקיבל בזרועות פתוחות את המפונים היה בית חינוך חב"ד בהנהלת הרבנית לאה אייזנבך שכמו כולם עשתה הכל לזכות במה שאמרו חז"ל "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה". אלא שבנידון דידן היתה כאן גם הכנסת אורחים וגם השכנת שכינה בתוכם בתוך כל אחד ואחת.
בית הספר שנבחר 'להתארח' בבי"ס חב"ד היה בית ספר ממלכתי דתי בשם "הרואה" מהעיר שדרות בהנהלת המנהל המסור מר אריק אזולאי שתחת שרביטו החינוכי לומדים כארבע מאות ילדי חמד מהעיר המופגזת והמותקפת.
רוב רובם של התלמידים נדדו יחד עם מוריהם לאילת והם הפכו להיות חלק אינטגרלי מבית הספר כשהצוות החינוכי כולו יוצא מגדרו לסייע להם בכל הנדרש. הם אמנם למדו בסדרי לימוד משלהם אבל הם השתתפו בכל הכנסים שהתקיימו בבית הספר ומתוך שהיו שותפים מלאים לכנסים המתקיימים בכל חג ומועד הם גם השתתפו בכנסים של המועדים החסידיים אותם חוגגים בכל בית ספר חב"די.
ירצו או לא ירצו, הם ינקו לחלוחית חב"דית ונהנו מהאוירה המזמינה ומהלכידות הקיימת במוסד. הם ספגו היטב את האוירה החב"דית וערכיה הניבטים מכל זוית ופינה שבין כתלי המוסד.
ומנין לי שאכן הם ספגו זאת היטב לקרבם ולנפשם?
משום שהשבוע קיבלה רעייתי הרבנית תמונה מרגשת ביותר משדרות מהמנהל מר אריק אזולאי. בתמונה נראית חזית בית הספר עם 12 הפסוקים המתנוססים לתפארה באותיות ענק על קיר מרכזי. ואם לא די בכך, בקיר הצמוד אליו נכתב:
"בס"ד, שנים עשר הפסוקים שנבחרו על ידי הרבי מליובאוויטש. הרבי ביקש שכל ילד יהודי ישנן פסוקים אלה בעל פה ויחזור עליהם בכל עת. על ידי אמירת הפסוקים אנו גם ממהרים את ביאת המשיח ואת הגאולה האמיתית והשלימה".
וכמובן שמעל הכל מתנוססת תמונתו של הרבי בתוך מסגרת מוזהבת!
*
לא תמיד אנו יודעים עד כמה מחלחלים לאחרים המסרים והמושגים החסידיים שלנו. שנים עשר הפסוקים הם הפס קול של בית הספר של חב"ד באילת. את הפסוקים משננים התלמידים והתלמידות במנגינות מיוחדות בכל כינוס והתכנסות ובכל אירוע חגיגי הן בבית הספר והן מחוצה לו. הילדים אוהבים לשיר אותם ומכירים אותם ישר והפוך.
הקיר המרכזי בבית הספר בשדרות, עם הוראת הרבי לומר את 12 הפסוקים
ראש העיר אילת אלי לנקרי, בבית ספר חב"ד באילת, בקביעת מזוזה במשרדו הזמני של אריק אזולאי במינהלת בית הספר
כאשר האורחים בני שדרות שהו בבית הספר משך כמה חודשים הם הטמיעו את הפסוקים בתוכם וגם אצלם הוא הפך להיות חלק מהם. לא רק לתלמידים אלא גם לצוות החינוכי ובראשם המנהל שבחר להציב אותם מיוזמתו בראוותנות ובהידור רב משל בית ספרו הוא גם אחד מבתי הספר של הרבי בארצנו הקדושה.
מלבד שנים עשר הפסוקים הם רכשו בבית הספר מושגים ותובנות חב"דיים רבים שבודאי ילוו אותם כל ימי חייהם.
כאשר הם נפרדו ושבו לשדרות עירם הם השתתפו בטקס פרידה מיוחד שנערך עבורם עם כל ילדי בית הספר ולמרות השמחה שלהם לשוב לביתם היא היתה מהולה בעצב על שהם נפרדים מהבית החם שאירח אותם יותר מחצי שנה. דברי הפרידה שנשמעו באותו טקס לימדו יותר מכל עד כמה השהיה בין כתלי בי"ס חב"ד תרמה להם הן במישור הלימודי והן בנימוסין והליכות אותם הם מאמצים ומטמיעים אותם בקרב תלמידיהם.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected]
ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
