אף אחד לא הכין אותי להיות סבא
אף אחד לא הכין אותי להיות סבא.
בליל שבת שעברה אחרי סעודת שבת צעדנו רעייתי ואני לבית הרפואה האוניברסיטאי בבאזל. בעלותינו במדרגות לקומה 2 פגשנו איש צעיר ממהר שבלי לשאול לשמנו פשוט אמר ׳הלידה עברה בשלום, האם והתינוק בטוב, אני הרופא׳. לקח לנו רגע לקלוט שהוא כנראה מזהה אותנו, כלומר אותי מפאת זקני, ציציותיי וכיפתי, כקשורים לזוג הצעיר שזה עתה הפכו להורים צעירים. לקח לנו עוד רגע לקלוט שלמוסי נולד בן, ועוד כמה רגעים לקלוט שאנו סבא וסבתא שלא לומר זיידע ובובע.
המחשבה הראשונה שחלפה במוחי הייתה שאף אחד לא הכין אותי להיות סבא.
אבל אז הבנתי שאף אחד גם לא הכין אותי להיות אבא.
ומיד נזכרתי שאף אחד גם לא הכין אותי להיות בן זוג.
הכתה בי ההכרה שאף אחד לא הכין אותי להיות בכלל.
נזכרתי בסיפור ששמעתי לפני 26 שנה מאת הרב שלום בער גוראריה בעת היותי תלמיד-שליח צעיר בישיבת חב״ד בפאולו שבברזיל. בעצם זה לא סיפור וגם לא אפיזודה, זוהי תנועה אותה הוא תיאר איך בהתוועדות במונטריאול ישבו החסידים הרבה זמן וחיכו למוצא פיו של החסיד ר׳ העשל צייטלין ז״ל. הם חיכו למוצא פיו לא כי הוא היה דרשן מקצועי, גם לא כי הוא היה ידוע בסיפורים מרתקים או בכריזמה יוצאת דופן, הם חיכו למוצא פיו כי הוא היה חסיד פנימי וכשפוגשים יהודי פנימי מחכים למוצא פיו. ובכן, ר׳ העשל ישב, לגם מעט מהוודקה, אמר לחיים, טעם מעט מההרינג והחמוצים, שוב לגם לחיים ואז אמר באנגלית במבטא יידישאי רוסי: a man got to do what a man got to do אדם צריך לעשות מה שאדם צריך לעשות. וראשו נחת לתוך צלחת החמוצים, כאומר ״מי אני שאומר לכם מה לעשות״.
עשרות פעמים שמעתי את הסיפור הזה. אף פעם לא באמת הבנתי אותו. מה הוא רוצה לומר? למה הוא אמר את זה? מה זה בכלל אומר? מה זה הדבר הזה שאדם צריך לעשות?
בליל שבת האחרון עת ישבתי בלובי של קומת חדרי הלידה והמתנתי לאישור לבקר את ביתי ואת נכדי, הסיפור הזה שב ועלה אל מול עיני. דומני שלפתע הבנתי את זה. הבנתי שבהחלט הכינו אותי לכל זה. הורי ומחנכי לימדו אותי כל אחד בדרכו את המסר ההוא ש׳אדם צריך לעשות, מה שאדם צריך לעשות׳.
כשהילדים היו קטנים והמטבח לפעמים היה נראה כמו שמטבח של משפחה עם ילדים נראה לפעמים, הייתי נכנס בסוף יום כדי לעשות קצת סדר. הכל מלא ואין פינה ריקה והשאלה הייתה מאיפה מתחילים והתשובה שלי לעצמי תמיד הייתה, תתחיל עם כפית אחת ואז עוד כפית ואז צלחת וסיר וראה זה פלא אט אט המטבח מתפנה והמקום מקבל צורה. כפית כפית. לא יודע אם לזה ר׳ העשל צייטלין ז״ל התכוון, אבל לפחות לי זה נראה היה כנכנס להגדרה של אדם צריך לעשות מה שאדם צריך לעשות. ובדיוק כמו הכפית אחר כפית במטבח, כך גם בהוויה בכלל, בזוגיות ובהורות וכעת בעז״ה גם בשלב הבא.
לפעמים אין מידי הרבה מה להתפלסף ולהתחכם, פשוט a man got to do what a man got to do. רק איפה אני מוצא פה צלחת חמוצים לטמון בה את הראש?
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
