הוא זרה לי מלח, ואל על הפצעים
מצאתי עצמי הבוקר, גורף את השלג המפתיע והדי כבד שירד פה אתמול עד אמצע הלילה.
ככה זה, כל בעל בנין צריך לנקות את המדרכה שמול ביתו, כדי לאפשר לעוברי הדרכים ללכת. מרבה נכסים מרבה דאגה וכשיש לבית חב״ד נכס, הרי שאני נדרשתי לעשות זאת הבוקר. כך מצאתי עצמי בבוקר של יום שישי קצר, במגפיים, כפפות ובורסלינו גורף את השלג.
אין זו מלאכה של מה בכך, זו עבודה פיזית די קשה. גם השטח די גדול ב״ה. בכל הרחוב אנשים עמדו בחוץ וגרפו את השלג, אם כי לא לכולם היה בורסלינו, אבל רעש החריכה של את-השלג נשמע מכל עבר.
השלג כאמור הגיע מוקדם מידי השנה וללא הכנה מוקדמת, כך שלא היה לי את המלח המיוחד אותו זורים לאחר הגריפה על המדרכה, למניעת החלקה, ואז די בהפתעה נגש הגורף מהבית שלימיני עם דלי של מלח והחל זורה מלח משלו בכל מקום בו כבר גרפתי את השלג. הוא לא אמר דבר, רק חייך. אמרת לו: תודה רבה לך, והוא אמר: עזוב, זה שום דבר. בשמחה.
ואז נזכרתי שאין לי פוסט להיום.
ואז הבנתי שיש לי פוסט עכשיו. כי אם לא הייתי גורף את השלג, השכן לא היה זורה מלח על המדרכה שמול בית חב״ד. עובדה, הוא לא זרה מלח מול אותם בתים שלא ניקו את המדרכה שלהם, גם כי אין טעם לזרות סתם מלח על 20 או 30 סנטימטר של שלג, וגם, כי כשאתה רואה אדם שעובד ומתאמץ, קל לך לתת יד מאשר למי שלא מראה רצון ולא מאמץ.
ובדיוק על זה חשבתי, איך שהבוקר ניסיתי לדחות את מלאכת גריפת השלג בטענה או תואנה שבין כך אין לי מלח, אז קודם אסע לקנות מלח ואז. אבל כנראה שבחיים זה עובד אחרת. קודם תתחיל לעשות, תתקדם, הדברים כבר יסתדרו, יהיה מי שיתן לך יד בדרך. אם תשב בבית ודאי שלא ייצא מזה דבר. אם תצא לדרך יש סיכוי טוב שאיזה שכן מימין יזרה לך מלח. וזה לא יהיה על הפצעים.
שבת שלום,
הרב זלמן וישצקי
מאפשרים לכם לקבל
