הראשון שזיהה את הכישרון ונתן לו אומץ להאמין בעצמו
המורה יוחנן ספרנאי ע"ה היה דמות ייחודית ומיוחדת בתלמוד תורה בכפר חב"ד. הוא היה מורה מבוגר שהגיע לארץ מהולנד, תמיד עם חיוך ומבטא קל שהעניק לדיבורו נופך מיוחד. הוא השקיע את כל חייו בתלמידים שלו, לא רק כדי ללמד אותם אלא כדי לגלות את האור שבתוכם, להאמין בהם ולתת להם מקום לצמוח.
מאיר היה אחד מהתלמידים האהובים ביותר עליו. מאיר לא היה ילד שקט או מופנם, אלא ילד מלא אנרגיות, שתמיד היה צריך עוד קצת מקום לביטוי עצמי. רבים מהמורים לא הצליחו להבין אותו, ראו בו ילד שלא עוקב אחר הכללים. אבל המורה ספרנאי, בעיניים חכמות ולב פתוח, ראה בו משהו אחר. הוא ראה ילד לוחם, ילד חרוץ עם לב ענק, שצריך רק שמישהו יאמין בו באמת.
המורה הזמין את מאיר לשיעורים פרטיים בביתו, לא מתוך מטרה לשפר את ציוניו, אלא כדי לתת לו מקום להתפתח ולהיות עצמו. מאיר היה מגיע לביתו של המורה, וכשהלימודים היו מסתיימים, היה שולף דפים ומתחיל לצייר. במקום לבקש ממנו להתרכז בלימודים, המורה ספרנאי היה מתיישב לידו, מתבונן בציורים ומתפעל מכישרונו.
בכל פעם שמאיר היה מגיע עם ציורים חדשים, המורה ספרנאי היה תולה אותם במסגרות יפות על קירות חדר הלימוד בביתו. הקירות התמלאו בציורים צבעוניים, נופים דמיוניים ופנים של דמויות שהיו חלק מעולמו הפנימי של מאיר. החדר הפך לגלריה קטנה, וכל מי שנכנס לביתו של המורה היה נפעם מהתמונות שעל הקירות.
אך עם השנים, מאיר גילה תחום אחר שהפך לאהבתו הגדולה – צילום. המורה ספרנאי, שתמיד האמין בו, עודד אותו להמשיך ולהתפתח גם בתחום הזה. מאיר מצא במצלמה את אותו חופש יצירתי שמצא בעבר בציוריו. הוא הפך לצלם אמן, ותצלומיו החלו לזכות להערכה רבה.
לאורך כל הדרך, מאיר לא שכח מי היה זה שהאמין בו ראשון – המורה ספרנאי. כך שמאיר היה תמיד הולך לבית של המורה להראות לו את הצילומים . בקול נרגש, הוא תמיד סיפר לכולם כיצד מורה אחד, עם מבטא קל וחדר מלא בציורים ממוסגרים, היה הראשון שראה את הכישרון שבו ונתן לו את האומץ להאמין בעצמו.
המורה ספרנאי, היה גאה לראות את הילד שבו האמין הופך לאמן מצליח, שמבטא את נפשו דרך העדשה.
מאיר אמר: "המורה, בזכותך מצאתי את הדרך שלי בעולם". המורה ספרנאי חייך, כי ידע – האמונה שלו בתלמידיו הייתה תמיד חזקה יותר מכל שיעור או חומר לימודי.
בכל פעם שנכנס לחדרו בבית והביט בציורים הממוסגרים של מאיר, הוא נזכר כיצד ילד שובב הפך לאמן גדול בזכות האמונה הבלתי מעורערת בו. כי השבת שקט ושלווה לעולם דרך העדשה – הייתה בזכות מורה אחד שלא הפסיק להאמין.