אדוארדו נתקל בספר על הרבי - והחיים שלנו השתנו לחלוטין
בחג סוכות ה'תשפ"ג הוזמנתי על ידי ידידי יעקב (ג'קי) כחלון למסור שיעור תורני, יחד עם רבנים נוספים, בערב של לימוד תורה שעשה בסוכתו הגדולה.
הגעתי לסוכה ופגשתי שם יהודי שדיבר בחינניות מיוחדת ומסר שיעור מתורת רבי נחמן מברסלב במבטא איטלקי חביב. לאחר שסיים את הרצאתו ולאחר שסיימתי את מתן השיעור שלי, התחלנו לשוחח.
השיחה הפכה להתוועדות, בה הוא גולל את סיפור חייו המרתק והמיוחד.
מיד ידעתי, יש כאן סיפור מרתק.
•
שמו הוא ר' דוד (אדוארדו) גאליאני, דמות מוכרת בקרב קהילת דוברי האיטלקית שבעירנו תל אביב. הוא מנהל 'כולל' ומוסר שיעורים רבים. אך לא תמיד הוא היה כך.
אדוארדו נולד במילאנו שבאיטליה לאמא יהודייה ולאב לא־יהודי. משפחתו הייתה רחוקה לחלוטין משמירת תורה ומצוות, אך הוא השתתף בפעילויות יהודיות מגוונות. בפועל, הוא הרגיש ריחוק מגורמים שונים מהקהילה עקב היותו נער שובב מאד וגם עקב הזהות הלא־יהודית של אביו, על אף שעל פי ההלכה אדוארדו עצמו נחשב ליהודי שלם וכשר למהדרין.
אבל היה אחד שאליו אדוארדו התקרב מגיל צעיר - הרב מיכאל (מיקי) נסרולהי, משליחי הרבי במילאנו.
מילאנו היא אחת הערים הראשונות אליהם הרבי שלח 'שלוחים'. הראשון היה השליח המיוחד הרב גרשון מענדל גרליק ז"ל, שהיה לאגדה מהלכת עוד בחייו. הוא הקים רשת ענפה של כשלושים שלוחים שהתפרשו בכל העיר. אחד מהם הוא הרב מיקי.
הרב מיקי היה אז בן 20 ואדוארדו נער בן 14. לרב מיקי הייתה מכונית 'חב"דית'. בפסח היו בה מצות לחלוקה, בתשרי היו בה לולבים, בחנוכה שמן זית לנרות ובפורים משלוחי מנות. בשאר השנה היו שם חומרי הסברה ביהדות. הרב מיקי היה מגיע למקום שבו הנערים נהגו להתאסף ומזמין את אדוארדו להתלוות אליו ל'מבצעי' היהדות שהיה מקיים.
"הרב מיקי היה אש, חב"דניק אמיתי, כל מי שהוא רואה מנסה לקרב אותו, לא הייתי יכול לסרב לו", מספר לי ר' דוד. וכך, במקום לבלות ברחוב, אדוארדו היה מחלק ליהודי מילאנו משלוחי מנות בפורים ומצות בפסח.
מדי ערב הרב מיקי היה מנהל איתו שיחה טלפונית ומעורר אותו לשמור על הגחלת היהודית. הוא היה נוהג לספר לו סיפורי מופת מהרבי והפגיש אותו עם אנשים בקהילה שביקרו את הרבי.
הוא גם נהג לארח אותו לסעודות שבת וחג בביתו. פעם התקשרה אליו אחת מנשות הקהילה וביקשה ממנו, "אנא תרחיק אותו מהבן שלי". אמר לה הרב מיקי: "ימים יגידו, הוא עוד יחזור!".
•
לקראת חודש תשרי תשנ"ב נסע הרב מיקי אל הרבי ל-770 ללמוד שם בישיבה. הקשר עם אדוארדו התרופף.
השנים חלפו. הרב מיקי חזר למילאנו ויצא לשליחות הרבי בצורה מסודרת בעיר.
הוא המשיך לבקר את אדוארדו ומשפחתו פעמיים בשנה, לפני פסח ולפני ראש השנה. אדוארדו מצדו התבגר והכיר גויה, איתה החל להסתובב בעולם בשל עבודתו בסוכנות המשפחתית. הם אפילו טסו יחד בישראל וביקרו בצפת. שם הובילה יד ההשגחה את אדוארדו לפגוש את הרב עמרם מויאל, מרצה מפורסם מחב"ד צפת.
באחד מסיבוביו הוא גם התחיל להניח תפילין. כשחזר למילאנו הלך עם חברתו הגויה לבקר את הרב מיקי. הוא אמר לו, "דע לך שהתחלתי להניח תפילין". הרב מיקי היה בהלם. "הגעתי למסקנה שזו האמת", הסביר אדוארדו. הרב מיקי ניתר בשמחה. "ידעתי ש''ימים יגידו''", אמר.
אדוארדו המשיך להסתובב. דרך חברתו הוא הכיר את הנצרות, וכבחור סקרן וכבן לאב שאינו יהודי הוא התעניין וקרא ספרות רבה על הדת הנוצרית.
אבל אז התעוררו בו שאלות. משפחתה של הגויה הייתה בקשר עם הארכיבישוף של נורבגיה ואדוארדו פנה אליו בשאלות שונות ובין השניים התפתח דיאלוג תכוף. פעם שאל את הכומר כיצד לשיטתם הבורא טעה בבחירתו בעם ישראל. האם אלוקים יכול לטעות? ואם כן, כיצד לא יטעה שוב?
הארכיבישוף לא השיב לו.
במקום זה הוא כתב מכתב למשפחתה של הגויה, שעליה לעזוב את הבחור כי הוא יהודי.
•
אדוארדו כבר היה בן 27. הסקרנות לא עזבה אותו. הוא נכנס לספריה במילאנו וחיפש ספרי דת. על מדף אחד הוא ראה שני ספרים יהודיים. הוא הרגיש שאחד מהם קורא לו ממש, מפני שעל הכריכה שלו הופיעה תמונתו של הרבי - אותו רבי עליו שמע כה רבות מהרב מיקי.
היה זה הספר 'הדרך לחיים של משמעות', רעיונות מחוכמתו של הרבי, כפי שאלו תורגמו לאיטלקית.
הספר הזה נכתב במקור בשפה האנגלית על־ידי הרב סימון ג'ייקובסון. הוא מתמצת רעיונות עמוקים מתורתו של הרבי הכוללים מסרים לחיים. הספר תורגם לשפות שונות, ואף לאיטלקית, על ידי השליח הרב שלמה בכור, אף הוא משליחי חב"ד במילאנו.
אדוארדו שמח. הוא אמר לעצמו: "כשם שהפרכתי את ספרי הדת הקודמים (להבדיל), כך אפריך את זה. אם הפרכתי דת של מאות מיליוני מאמינים בעולם, מה זה בשבילי דת עם מעט מאמינים. והפעם יהיה לי עם מי להתווכח – עם הרב מיקי נסרולהי".
הוא לקח את הספר והחל לקרוא אותו לעומק. והספר הזה שינה לו את החיים.
בזכות הספר החל לחזור בתשובה שלמה.
הוא אכן שוחח עם הרב מיקי אבל לא כדי להתווכח ולהתנצח אלא במטרה להבין. כך השניים ניהלו שיחות עומק. בד בבד, השינויים בחייו הופיעו בהדרגה. הוא נפרד מחברתו הגויה ומעבודתו בסוכנות המשפחתית והלך לעבוד במאפיית הלחם הכשר של הרב מיקי.
הוא המשיך לשוחח בשאלות פילוסופיות על יהדות ואמונה, עד שהרב מיקי הציע לו לדבר עם הרב שמואל רודַל מהשלוחים הוותיקים במילאנו.
הרב רודַל הוא גאון בתורה ועמקן גדול, עם שיעורים נפלאים.
הרב רודַל נשלח למילאנו בידי הרבי באופן אישי, ואף ניסח לו את חוזה העבודה. הרב רודַל עבד במשך חמישים שנה כמחנך וכרב קהילת בית שלמה הגדולה. שיעוריו היו מתועדים בוידאו וזכו לתפוצה רבה מאוד בקרב קהל דוברי האיטלקית. הוא אף תירגם לאיטלקית ספרים רבים וקירב צעירים לחיי תורה ומצווה.
אדוארדו החל להיות בן בית אצל הרב רודַל. אצלו הוא מצא מנוחה. כעת התחיל את השלב השני בתשובה.
•
לרב רודַל היו 17 ילדים. הוא היה נוהג לומר לאדוארדו "אתה הוא הבן ה־18 שלי".
וכך, שלב לאחר שלב, אדוארדו הפך להיות דוד, עלה לארץ הקודש וכיום הוא ראש כולל לדוברי איטלקית בתל אביב ומשפיע בתורת חסידות ברסלב. את תפילתו קבע בבית כנסת חב"ד בבני ברק וילדיו לומדים במוסדות חב"ד בעיר.
"מה ששלוחי הרבי לימדו אותי זה לדון לכף זכות, לראות את העומק. הרי כולם אמרו להם 'אל תקרבו אותו, הוא פרא אדם'... אבל הם לא הקשיבו וקירבו אותי, ובזכותם זכיתי לחזור בתשובה שלמה. הם יישמו לחיים את מה שחסידות אומרת, אל תסתכל על החיצוניות של האדם אלא על פנימיותו הטהורה. זה מסר לכולנו, לכל החיים".
הרב אדוארדו – דוד, סיים את סיפורו המרתק. כל הנוכחים היו בהתרוממות הרוח.
הרב דוד הזכיר את הרב רודַל וציין את מצבו הבריאותי הקשה.
שאלתי אותו: "אתה מכיר את סיפורו האישי המיוחד של הרב רודַל?".
"בוודאי", ענה לי. "ספר זאת לכל הנוכחים".
•
הרב רודַל עצמו גדל במשפחה חסידית. אביו היה אחד משליחיו של הרבי הקודם, אדמו"ר הריי''צ לקנדה. בנערותו למד בישיבת 'תומכי תמימים' בכפר חב"ד. על אף שחונך בדרך החסידית האותנטית, החלו להתעורר אצלו ספקות באמונה. הוא דיבר על כך עם מוריו ומחנכיו אבל אף אחד לא הבין אותו. אפילו המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן, שהייתה לו גישה נפלאה לתלמידים, לא הצליח לתת מענה לצעיר הנסער.
הוא החליט לכתוב לרבי. הוא כתב מכתב בן שבעה עמודים ובו הוא פירט את ספקותיו. לאחר מכן כתב מכתב נוסף בן שלושה עמודים. הוא שלח את המכתבים אל הרבי אבל לא זכה לקבל תשובה. מאומה.
רודַל הוסיף להקפיד שלא לפספס אף תפילה, שמר על כל המצוות באדיקות, ציצית, תפילין, הכול, כי הוא סבל מספקות אך לא מוודאות. לכן הוא אמר לעצמו, "אם השם והתורה ומצוותיה נכונים, הרי שלא יקרה חלילה שפספסתי מצווה או תפילין. מקסימום, בזבזתי שעה".
כך עברה שנה והספֵקות ממש אכלו אותו. הוא כבר נכנס ללחצים והיה מוטרד מאוד.
פתאום, ללא שום הודעה מוקדמת, מבלי לדעת מה אירע, הוא התמלא לפתע בתחושה נפלאה של הבנה וודאות. השם זה האמת, וכך התורה והמצוות. הספֵקות נעלמו.
הוא חזר להרגיש. הוא התחיל להתפלל בדבקוּת, עם דמעות של ממש. הוא היה כל כך שמח, עד שנישק את ציציותיו באהבה מכל הלב. הוא הרגיש שהוא חי!
•
המשפיע הרב שלמה חיים קסלמן קרא לו לחדרו ואמר לו "שמואל, מה קרה לך, אני מרגיש שינוי גדול בך".
שמואל ענה, לו: "איני יודע, הכול טוב, הכול מצוין, הכול נפלא. ברוך ה'!".
ר' שלמה חיים הסתכל עליו ואמר לו: "עלה עכשיו לחדרך, תשב ותכתוב מכתב לרבי שהכול בסדר, הכול נגמר. שלח את זה בדואר אויר 'אקספרס' אל הרבי. לאחר מכן תבוא אלי הביתה ונשב יחד על כוס תה".
ושמואל כך עשה. אחר־כך כיבד אותו ה'משפיע' בכוס התה שמזג לו, ואז קם והוציא חבילה עבה של מכתבים שהוא קיבל מהרבי. הרב שלמה חיים היה כותב אל הרבי בתכיפות והרבי היה עונה לו מדי חודש.
הרב שלמה חיים פתח את המכתבים והראה לשמואל, הבחור הצעיר, הנדהם כולו, כיצד הרבי במשך שנה שלמה, חודש אחר חודש שואל במכתבו מה קורה עם "שמואל בן פייגא הכהן".
הרבי מעולם לא ענה לו ישירות. אבל שמואל היה כל העת בתפילותיו של הרבי ובמחשבותיו.
לימים, אביו של שמואל הזדקן ושאל את הרבי האם כדאי שבנו יעזוב את ספסל הלימודים ויבוא לעזור לו בחנותו. הרבי ענה לו:
"עשינו את מירב המאמצים בכדי ששמואל יישאר כפי שצריך להיות, עשינו מאמצים מלמעלה ומלמטה. ואתה רוצה לנצל אותו עבור העסק?".
התרוממות רוח הייתה בסוכה כשסיימנו את ההתוועדות.
יומיים לאחר מכן, ביום הושענא רבה, נפטר הרב שמואל רודַל. הוא השאיר אחריו משפחה ענפה, של בנים ותלמידים רבים, שרבים השיב מעון. יהי זכרו ברוך.
(תודה רבה לר' דוד גאליאני ולשליח הרב מיכאל נסרולהי על השלמת הפרטים לצורך הכתבה).
מאפשרים לכם לקבל
