האמן מאילת צרב את תמונת הרבי על זכוכית - והגיע לדולרים
כשהגעתי לאילת, בשנים הראשונות לשליחותי, הייתי נוהג לכתת את רגליי באיזור התעשיה של אילת אחת לשבוע ולהניח תפילין לאנשי המקום. בדרך כלל זה היה ביום חמישי בסמיכות לשבת והמפגש השבועי הזה הפך להיות מפגש מאוד משמעותי עבור אותם אנשים. אנשים היו ממתינים לבואי באותו יום ושואלים אותי שאלות או חולקים חוויות מעניינות בתחום הדת והיהדות.
התחלתי מכמה בודדים ובמשך הזמן המעגל הלך והתרחב עד לעשרות איש קבועים שהייתי מקדיש להם ביחד זמן רב עד ליומיים בשבוע.
באחד הביתנים שאליהם הגעתי פגשתי אדם בשם יהודה לוינזון. יהודה היה אמן בנפשו ובנשמתו והיה עוסק למחייתו בייצור מוצרי יודאיקה ואמנות יהודית מחומרים שונים. הוא היה חורט באבנים, בעצים והיתה לו גם מומחיות לצרוב בזכוכית.
בתחילת הקשר בינינו הוא היה נוהג להניח תפילין מידי שבוע כשהגעתי אליו בימי חמישי. עם הזמן התיידדנו ואז ביום אחד הוא פנה אלי ואמר לי: "מדוע שאטריח אותך לבוא לכאן כל שבוע, אני אקנה זוג תפילין ואניח אותם בעצמי". ברוך אומר ועושה. יהודה קנה זוג תפילין והחל להניח אותם יום יום ומעתה ואילך לא הייתי צריך לפקוד את משכנו ומפעלו.
באחד הימים הוא פנה אלי ואמר לי כי הוא מעוניין מאוד לצרוב את תמונת הרבי על זכוכית ולשלוח זאת לרבי. הוא ביקש ממני שאביא לו תמונה משובחת של הרבי והוא יצרוב אותה בזכוכית. הבאתי לו כבקשתו תמונה של הרבי עטור בטלית ותפילין והמשימה יצאה לדרך.
כאשר הוא השלים את מלאכתו הוא הזמין אותי לבוא ולהתרשם ממעשי ידיו להתפאר. הגעתי לביתן שלו והוא מציג בפניי את התמונה צרובה בזכוכית. הוא הביט בפניי והוא ציפה לקריאת התפעלות והתרגשות מהיצירה הקדושה שלו. אך אני הגבתי מאוד באדישות וכאשר הוא שאל אותי מדוע אינני מתלהב מספיק הגבתי לו כי נפלה כאן טעות מביכה. מבלי שישים לב הוא צרב את התמונה הפוך באופן כזה שהתפילין היו מונחות על יד ימינו של הרבי ולא על שמאלו.
בתחילה התלבטתי אם לומר לו ולהצביע לו על הטעות הלא נעימה וחשבתי אולי להתעלם מכך. איך אוכל להוריד לו לטמיון עמל רב כל כך. אבל בסופו של דבר החלטתי שאין מנוס ואני חייב להבהיר לו "דברים כהוויתם".
יהודה שמע והפנים את הטעות שעשה אך רוחו לא נפלה בקרבו. הוא הודיע לי מיד כי הוא לא יעניק לרבי את המתנה הצרובה כאשר התפילין אינן במקום הנכון והוא מתחיל מחדש לצייר ולצרוב מחדש בזכוכית את תמונת הרבי בצורה הנכונה, גם אם הדבר ידרוש ממנו שוב זמן רב.
ואכן, הוא התחיל במלאכתו מחדש ובמלאות כמה שבועות היצירה היתה מושלמת, דיוקנו של הרבי נראה בזכוכית הצרובה כשהוא עטור בטלית ותפילין לשם ולתפארת.
כעבור זמן מה הוא נסע לניו יורק לשמחה משפחתית אצל אחיו והוא הגיע בכבודו ובעצמו לחלוקת הדולרים כדי להעניק לרבי את היצירה הנפלאה שלו, זה היה בערך בתחילת חורף של תשמ"ט. ישנו סרטון שבו רואים אותו מעניק את התמונה הצרובה לרבי.
תחילה הרבי העניק לו דולר אחד לברכה ולהצלחה והוא נטל אותו מידיו הק' של הרבי. לאחר מכן הרבי הושיט לו דולר נוסף ואמר לו שזה בשביל התמונה שהבאת. כאשר יהודה שמע שהרבי רוצה לשלם לו עבור התמונה הוא סירב לקבל ולא הושיט את ידו. כאדם שמתנהג בנימוס רב ובאצילות הוא לא היה מוכן שהרבי ישלם לו עבור יצירתו. הוא רוצה שהרבי יקבל ממנו את המתנה ללא קבלת כל תמורה.
המזכיר הרי"ל גרונר החל לגעור בו שהוא חייב לקחת. "כשהרבי נותן צריך לקחת!" ודחק בו לקחת את הדולר מידי הרבי.
שוחחתי היום עם יהודה לוינזון והוא הזכיר לי כי בסוף הוא "נאלץ" לקחת את הדולר השני בזכות הרב גרונר שגרם לו להבין שלרבי לא מסרבים ואם הרבי נותן לך אתה חייב לקחת.
המפגש הזה של יהודה לוינזון עם הרבי פורסם בסרטון בא' הקלטות של מוצאי שבת ובכמה מקומות וכרגע אינני מצליח לאתר את הסרטון וגם לא תמונות מאותו מעמד. אשמח עם מי מהקוראים יכול להמציא לי אותו ואודה לו מקרב לב.
להערות והארות אשמח ואשיב לדורשיי במייל: [email protected] ובווצאפ 2711532-052
מאפשרים לכם לקבל
