"המתפלל נכנס ופניו מזועזעות: התפללו על גיסתי, היא נחטפה"
שמחת תורה תשפ"ד בבוקר, היום שיקבל את הכינוי 'השביעי לאוקטובר'. בלילה רקדנו יחד עד שעה מאוחרת, 'הקפות' כל כך שמחות. כשחזרתי עם ילדי לביתי צצה בראשי מחשבה משום מקום: מה אם עכשיו תהיה אזעקה? לא דמיינתי שאכן זה יגיע בקרוב כל כך...
בשעה 6:30 אזעקה ראשונה. השכמה בבוקר שמחת תורה.
בשעה 7:30 אזעקה שניה. אני אומר לילדי, פרצה מלחמה. עוד לפני שידעתי שקרה משהו. כבר לא היה לי ספק שזה רק מלחמה.
בשעה 8:30, אזעקה שלישית, כשכבר היינו בדרך לבית הכנסת. נכנסתי עם ילדי מהר למקלט של הבניין הסמוך. עדיין לא יודעים מה קורה בדרום. רק מבינים שיש מלחמה. הדי פיצוצים נשמעו היטב. יצאנו ובאנו לבית הכנסת.
באמצע התפילה נכנס אחד מהמתפללים ומבשר לנו בקול בוכים מה שאירע.
הזדעזענו, פתחנו את ארון הקודש ואמרנו תהילים. אחד המתפללים הגיע עם מדים, מבקש לעשות מהר הקפות כי עוד מעט הוא מוקפץ ליחידה שלו.
הגיע זמן מנחה, המתפללים התכנסו שוב.
פתאום נכנס אחד המתפללים בפנים מזועזעות. זה דן מור, בחייו האישיים הוא שחקן ויהלומן מצליח, לצד היותו שומר תורה ומצוות שמפגין זאת בגאווה יהודית גלויה.
אנא התפללו על גיסתי, מורן סטלה בת רימונה, קיבלנו הודעה שהיא נחטפה לעזה! סרטון שלה הופץ ובאו להודיע לנו.
מה? נחטפה? לעזה?
מציאות חדשה נחתה עלינו. אנחנו מסתכלים על ינון מגל, אחד המתפללים הקבועים אצלנו, גם הוא שמע את השמועות כמונו, אנחנו פותחים את ארון הקודש וקוראים תהילים ומתחננים.
במוצאי החג, הודענו על ביטול אירוע ההקפות השניות הגדול שתכננו, ואת כל השתיה והכיבוד שקנינו, הגבאי שלנו העביר ישירות לחיילים.
•
בשבועות הקרובים, חברי הקהילה תרמו תפילין וציציות, לצד פרטי לבוש. ארגזים מלאים באוכל ובכל טוב, עשו את דרכם לחיילים בגזרות השונות, כשכל הזמן אנחנו מתפללים לזכות מורן סטלה בת רימונה ינאי, שתחזור יחד עם שאר מאות החטופים והחטופות.
במוצאי החג התבשרנו עוד בשורות קשות. סאן אמנון, הבן של חברנו אלי יעקובוב, נעדר מהמסיבה בנובה. אחרי כמה ימים נמצאה גופתו והוא נקבר בהלוויה המונית, קשה מנשוא. סאן, שרק לפני כמה זמן זכיתי להניח עמו תפילין ושלחתי לאביו תמונה מחוייכת, וכעת שבר גדול.
ליאם, הבן של סימונה שרם, גם נעדר, נמצא כעבור יומיים ללא רוח חיים. כשבאתי לנחם את אימו, נזכרתי שביום כיפור האחרון ראיתיו יחד עם חבריו חוזרים מבית הכנסת.
אליהו (צ'רצ'יל) מרגלית, דודו היקר של השליח ציבור הקבוע שלנו, נחטף לעזה, גם בתו נילי חטופה, לימים נילי שוחררה והתברר שאליהו נרצח וגופו היא שנחטפה. השליח ציבור שלנו אומר עליו קדיש מדי יום ואנחנו עושים את תפילת האשכבה.
עוד שני חיילים תושבי שכונתנו, נרצחו באותו היום.
ה' יקום את דמם של הקדושים כולם.
מה יהיה? המצב הכה בנו. היינו בהלם.
אגב, מאז ועד עתה, מדי יום אנו פותחים את ארון הקודש וקוראים מזמורי תהילים לזכות החיילים, להשבת החטופים, להצלחת עם ישראל בכל מקום שהוא.
אחד ממשתתפי השיעורים היומיים בתניא יצר עמי קשר, ושאל אם אני יכול לברר עבורו מה עלה בגורלו של שכנו וידידו, איתי חן, חייל נעדר כבר זמן רב ולא מוצאים אותו. שאלתי אותו היכן הוא משרת, הוא השיב לי "חטיבה 7 של חיל השריון".
חטיבה 7? גיסי היקר, רב סרן הרב משה חיים שיחיה מקמל, הוא הרב של חטיבה 7, החטיבה שנכנסת לכל מקום ראשון, האגרוף הצה"לי בשריון. התקשרתי אצלו לברר, אבל לצערנו אין כעת מידע. בלי קשר, הוא כעת עובד כל כך קשה על החללים להבאתם לקבורה, כך שאין עם מי לדבר...
עוד הרבה יש לכתוב על פעולותיו הרבות של גיסי הרב משה חיים בתוך עזה בשנה האחרונה, על ניסיתי ומופתים וגם על רגעים קשים מנשוא, של פינוי חללים. על אמונה בתוך התופת, על תפילין רגע לפני הקרב של חיילים שהצהירו רגע קודם שאינם מאמינים חלילה, אך עוד חזון למועד.
כעת, המציאות מכה בנו והמצב כה קשה.
ידידינו משפחת מור הצטרפו למאבק להשבת החטופים. לאה, אחותה של מורן סטלה ינאי, הפכה להיות אחת מהפעילות המרכזיות להשבתם. דן התראיין שוב ושוב לתקשורת העולמית, להשבת גיסתו.
יום אחד דן מתקשר אלי, מבקש ממני, "בבקשה, תביא לי מספר של שליח חב"ד בבאר שבע, חייבים לבדוק מזוזות בבית של מורן. גם בבית של אמא שלה, רימונה".
הוא הזהיר אותי שרימונה היקרה מסתגרת בביתה עקב המצב, לכן מן הסתם זה יהיה מורכב, אבל חייבים לנסות.
אני מתקשר לגיסי, הרב מענדי כהן משלוחי חב"ד בבאר שבע, שליח בשכונת רמות האנדרטה בעיר, והוא מפנה אותי ישר לשליח הרבי בשכונת רמות בבאר שבע, הרב יוסי סלוין, שהן מתגוררות בשכונתו.
הרב סלווין הנמרץ נסע מיד לביתה של רימונה. בתחילה היא חששה מפני האורח הלא מוכר, אך לאחר שהבינה את חשיבות הבדיקה ואת דברי הרבי על בדיקת המזוזות שהיא מביאה שמירה והצלה, היא נתנה את הסכמתה.
לאחר בדיקה ראשונית נמצא שכמה מזוזות לא היו כשרות ובכמה פתחים היו חסרות מזוזות. הרב סלווין רכש לה מזוזות חדשות מהודרות במימון פרוייקט של צעירי חב"ד והתקין לה אותן.
•
הימים חלפו. צעירי חב"ד בארץ הודיעו על טיסה מיוחדת של משפחות החטופים לארצות הברית. מטוס מיוחד נחכר לשם כך. מטרת הנסיעה היא תפילה ב'ציון' הקדוש של הרבי להשבת החטופים, ביקור בוושינגטון עם גורמי ממשל ורבי השפעה בארצות הברית, ועוד.
הרב סלווין היקר הולך לביתה של רימונה. הוא מציע לה, "בואי, סעי איתנו לביקור המיוחד הזה". האמת, קשה היה להאמין שרימונה תתרצה. אבל למרבה ההפתעה, רימונה השיבה בחיוב. היא ובנה הצטרפו למסע. משפחות רבות נסעו יחד. אחד מהמשתתפים היה יעקב ארגמני, אבא של נועה.
כשהוא נכנס לציונו של הרבי, ניגש אליו חסיד אחד ואמר לו, "כאן אתה יכול לפעול ישועות שהיא תחזור. אמור פרק תהילים בכוונה רבה, ותראה שהיא תחזור".
יעקב לקח את דבריו ברצינות.
הוא נכנס עם ספר תהילים, התפלל מכל הלב, ובסיום הוא השאיר את תמונתה של נועה על ציונו של הרבי.
לימים, אחרי שנועה חזרה, יעקב נסע איתה לציונו של הרבי, להגיד תודה על ההצלה, ולבקש על שאר החטופים שיחזרו במהרה.
•
הגיע השבוע של חג הגאולה י"ט כסלו. בארץ הודיעו על עסקת חטופים. נערות וילדים חוזרים לחיק עמם. שמחה גדולה.
דן אומר לי בצער, "הודיעו לנו שמורן לא ברשימה". בכל יום מודיעים על עוד עשר שחוזרות, אבל מורן לא שם, יום אחר יום. דן ולאה מבקשים: אנא תתפללו שמורן תחזור, תכתבו שוב לרבי.
אומרים להם שהיא לא עומדת בקריטריונים, אבל הם מאמינים, לא מתייאשים.
בשעה 1 בלילה, דן מתקשר אלי, אתה לא מאמין! קיבלנו הודעה שמורן אמורה להשתחרר מחר, אבל זה סוד, יש מצב שזה ישתנה.
בבוקר, אחרי השיעור, אנחנו נוסעים יחד לכיכר החטופים, מסתובבים בין כולם, מבקשים שיעשו מצוות לזכות מורן, תפילין לגברים, נרות שבת לנשים.
מגיע הערב, מורן משתחררת. שמחה גדולה וענקית, שאין לתאר כלל.
יומיים לאחר מכן, קיימנו את התוועדות י"ט כסלו הגדולה כמדי שנה בשנה, באולם הגדול של בית הכנסת 'תהילת אביב ספרא', בראשות ידידי השליח הרב יהודה שלג, רב בית הכנסת.
אבי מורי, הרב יעקב שוויכה נשא את המשא המרכזי. אחריו ביקש את רשות הדיבור דן מור.
דן מספר את הסיפור של גיסתו מורן שחזרה יומיים קודם מהשבי. כיצד נחטפה שלוש פעמים באותו היום, כיצד היא החזיקה באמונה כל זמן השבי, כשתלשו ממנה את התכשיטים, היא שמה לב שהיא נשרטה בצורה של אות ה' על היד. ה' זה כינוי של שם השם. בכל פעם שהיה מצב קשה, והיו רבות כאלה, היא הייתה מסתכלת על האות ה', ואומרת: ה' איתי. הוא יוציא אותי מכאן.
היא התחזקה באמונה כל העת.
•
דן המשיך וסיפר על המזוזות ועל הנסיעה לרבי, ואז הוא אמר:
"חמותי רימונה החזיקה באמונה. היא כל הזמן ביקשה שמורן תחזור. כשהרב יוסי סלווין הציע לה לנסוע לרבי, אף אחד לא האמין שהיא תסכים, זה נוגד את טבעה, נוגד את מצבה שהייתה בה מאז שמחת תורה, אבל להפתעת כולם היא הסכימה, היא אמרה: 'רק הרבי יפעל אצל בורא עולם שהיא תחזור. רק הוא יחזיר אותה בעזרת השם'".
והיא חזרה.
באירוע גדול שערך הרב סלווין לרגל יום י' שבט, באה רימונה עם בתה מורן ובני המשפחה, לומר תודה להשם, מזמור לתודה. ולהודות לרבי ולשלוחיו בבאר שבע.
הרב סלווין סיפר לקהל הגדול:
"מיד בתחילת המלחמה עשינו מבצע לחלוקת ערכת פמוט לכל ילדה שמדליקה נרות, שהועתק ב"ה לעוד מקומות בארץ.
"כשנכנסתי עם הבן שלי לרימונה בפעם הראשונה היא אמרה לנו: תמיד חיכיתי לנכד ממורן, וכעת אני מסתפקת בזה שרק תחזור כבר הביתה.
"הרגשתי שאין לי מילים מה לומר... נתתי לה זוג פמוטים. אמרתי לה: פמוט אחד תני למורן, שתדליק כשתחזור, ואת הפמוט השני תמסרי לה כשהיא תתחתן ותראי ממנה נחת. פמוט אחד ברוך השם כבר בא לידי שימוש. על הפמוט השני היא שומרת מכל משמר".
ברוך השם שזכינו שמורן חזרה.
הבה נתפלל כעת לחזרת כל החטופים והחטופות במהרה ממש.
בערב ראש חודש אלול, מורן נסעה לניו יורק עם אביה, הם נסעו לציונו הקדוש של הרבי, הודו להשם מכל הלב וביקשו על שאר החטופים שיחזרו במהרה ממש.
מאפשרים לכם לקבל
