במרפסת ביהכנ"ס: ריקוד הניצחון של החייל שנפצע בלבנון
יש לי חיבה לאותם אנשים שמגיעים לבית הכנסת בלבושים 'שונים' מהלבוש שלי – סירטוק וטלית.
אני תמיד אוהב לגשת, לשאול לשלומם ולהתעניין מי הם ומאיפה.
גם במקרה הזה, בעיצומו של חג שמחת תורה, פניתי לבחור עם הכיפה הלבנה והסוודר בצבע שמנת שישב במרפסת של בית הכנסת. לחצתי לו יד ושאלתי לשמו. מסתבר שהוא מכיר אותי עוד מימי התלמוד תורה, 'אורי משהו'. 'כן, ארי', אישרתי.
גלגלנו שיחה והתברר לי שהוא קטן ממני בשנתיים (הוא בן 23) והוא נפצע בקרב בלבנון. הופה. עכשיו זה משהו אחר. אני משוחח לא רק עם חבר ילדות, אלא עם לוחם שמוכן למסור את נפשו – כפשוטו – להגן עלי.
הוא סיפר לי שהוא נפצע בקרב עם מחבלים. הם – חיילי צה"ל היקרים שלנו – תפקדו בצורה נפלאה. הצליחו לחסל את המחבלים, אך כמה מהם נפצעו בחילופי האש הכבדים וכלב 'עוקץ' נהרג.
במהלך הקרב הוא נפצע, אך בשל האדרנלין הוא לא שם לב לזה יותר מדי והמשיך לתפקד. רק כשהם הגיעו לרכבים בהם מפנים את הפצועים, הוא רואה זליגת דם באזור רגל שמאל. החבר'ה שם הבינו שהוא פצוע ואמרו לו 'שב ברכב, אתה תהיה 'פצוע בישיבה''.
ברכב – בעודו עוטה ווסט קרמי, קסדה ונשק – הוא הקיא ואיבד את ההכרה. אז החבר'ה הבינו שהוא נפצע באורח קשה ומיהרו להוריד ממנו הכל, לטפל בו ולהטיס אותו במסוק למרכז הרפואי רמב"ם.
כששאלתי אותו על הפחד בקרב, ענה שלא היה זמן לפחד, 'אתה פועל'.
אומנם בתחילה הוא לא יכל להזיז את כל צד שמאל בגוף שלו, אך מהר מאוד בחסדי שמיים הוא החלים וכיום הוא יכול ללכת. שתבינו, בסביבות יום כיפור הוא נפצע ובשמחת תורה הוא כבר הלך על הרגליים! גיבור אמיתי.
מישהו הביא לנו למרפסת ספר תורה ויחד אתו ועם איש החינוך, העיתונאי הוותיק ר' אורי רווח, עשינו מעגל משולש מרגש במיוחד ושרנו את ניגון ההקפות.
הרגע המצמרר הזה היה רגע שבזמן אמת לא ידעתי לומר מהו.
עתה, בעת כתיבת השורות אני יודע.
היה זה ניגון הניצחון!
מאפשרים לכם לקבל
