72 בקבוקי 'משקה', 60 שישיות מים | הרהורים ערב שמח"ת
הרב אברהם סלמון, ראשון לציון
בכל שנה בימים שלאחרי שמחת תורה עולים בליבי הרהורים שונים בקשר לשתיית משקה, וכמובן הכוונה לשתייה שלמעלה ממדידה והגבלה, המביאה לידי שכרות ממש. החלטתי להוציא את ההרהורים האלו מלבי ולשתף בהם את כלל הקוראים.
אמנם אני יודע שאני מסתכן בכך שחברי יקראו לי "מתנגד" או בלשון עדינה יותר "עמלק", אני הרי קורא תגר על הדבר הקדוש ביותר לחלק מהם, אך מה לעשות, קשה לי לשתוק ואני חייב לשתף את הקוראים ברגשותי.
הדבר חוזר על עצמו בכל שנה, כאשר יש "מחמירים" שלוקחים הרבה משקה עד שמגיעים לשכרותו של לוט ממש, והדבר כמובן לא גורם לקידוש השם ולא לקידוש שם חב"ד.
בכל שנה אני רואה יהודים – מקורבים וסתם עמך – שעוזבים את בית הכנסת באמצע ההקפות בטריקת דלת, זה משום שקבל סטירה מצלצלת מחסיד גדול שנמצא בגילופין, (כמובן מתוך אהבת ישראל ממש), והשני משום שמישהו מהשכורים אחז בחוזקה בשערותיו ותלש חלק מהם. ועוד מעשים דומים לאלו.
יוצא שאנו הולכים לבתי כנסת שונים על מנת לשמח יהודים בשמחת תורה, ובו בזמן אנו מגרשים יהודים שבאים אלינו לבית הכנסת לשמוח אותנו! (גם המחזה של שיכור שרוע על ספסל או על הרצפה מוטל בקיאו – גם לא ממש מושך ציבור מבחוץ לבוא ולשמוח אתנו).
לצערי בשנים האחרונות לא מצאתי שום תועלת באלה המשתכרים, לא שמעתי מהם כל "גילויים" על דרכי החסידות והנהגות חסידיות, (כפי שפעם היינו שומעים מהמשפיעים הגדולים כשלקחו קצת משקה היו גילויים), לצערי שומעים מהם רק שטויות ורואים אותם בקלונם.
האם אכן כך היא ההכנה הנדרשת להקפות של שמחת תורה?
ה"רווח" היחיד שרואים אצל שכורים אלו הוא שהם לא עורכים הקפות בשמחת תורה, לא מתפללים מוסף ולא מתפללים מנחה, ואילו שלקחו משקה בהידור גדול יותר – אף לא מתפללים מעריב של מוצאי החג!
אמנם אני בהתלבטות גדולה האם נכון הדבר לצאת נגד שתיית המשקה (בכמויות גדולות) לאחר שכך נהגו החסידים בכל קהילות אנ"ש – ולכן החלטתי לנהוג כמו כל חסיד שנמצא בספק – לשאול את הרבי. ומה עושה חסיד בימינו אלו כשלצערינו אינו יכול לשאול את הרבי? מניין ידע את דעתו של הרבי? הדבר פשוט מאוד, ישנם את אגרות הקודש מהרבי זי"ע בהם מופיע דעתו הברורה של הרבי על כל הנושאים העולים על הפרק. ואכן עלעלתי בספרים אלו ומצאתי כמה מכתבים בהם מתייחס הרבי לשתיית משקה, והרי הם לפניכם:
בי" סיון תשי"ז כותב הרבי "לא ראיתי כל תועלת ממשקה המשכר ח"ו נוסף על העניין דפעולה ורושם בלתי רצויים כלל וכלל".
בכ' מרחשון תשי"ח כותב הרבי: "ידועים דברי רבותינו נשיאנו נגד שתיית המשקה, וגם בזמן שמחה לשתות במידה קטנה, ואם חלילה חושש להשתכר אז גם במידה קטנה לא ישתה, אפילו לא בפרהסיה, ואעכו"כ בהתועדות דרבים, ובפרט בימינו אלו שמוטלת עלינו החובה להפיץ את המעיינות חוצה לכן צריך להזהר ביותר וביותר שלא לקלקל על ידי זה.
בתשי"ז כותב הרבי להרב בן ציון שם טוב שיש לעשות התועדות חסידית כפשוטו: "ומובן ופשוט שאין זה נוגע כלל בריבוי השתיה ח"ו" ומוסיף הרבי ש"גם בפורים אפשר להגיע לעד דלא ידע ע"י טיפה אחת בלבד."
במנ"א תשי"ט כותב הרבי ש"לקחת משקה קצת יותר מהמידה מגונה הדבר", ומוסיף הרבי "באם לא לומר ביטוי חריף יותר."
במנ"א תש"כ כותב הרבי להרב זוסיא ווילמובסקי: "למותר להאריך על שאין דעתי ע"פ דעת רבותינו נשיאנו נוחה כלל וכלל בנוגע לשתיית משקה". וכותב הרבי שהוא כותב על זה משום שמגיעות אליו שמועות לא טובות בעניין זה שמדברים בהתועדות דברי התעוררות ע"י משקה, ומוסיף הרבי שזה יותר ממצוה הבאה בעבירה, כי כאן העבירה ברורה והמצוה צריכה עיון.
ולסיום, מכתב של הרבי מתשי"ח לאחד שכתב לרבי שתיקן את דרכיו והפסיק לקחת משקה, הרבי מעודד אותו להמשיך בדרך הטובה בזה"ל; "נעם לי לקבל מכתבו בו כותב אודות הנהגתו הטובה מכאן ולהבא".
"בודאי למותר לעודדו בהחלטתו הטובה בזה, שמלבד שזוהי בקשת ודרישת רבותינו נשיאנו, הנה זהו גם כן אחד מהאופנים והדרכים להפצת המעיינות חוצה, ע"י שתראה כל הסביבה את הנהגות אנ"ש אשר דוגמא חיה הם להנהגה טובה מוצאת חן בעיני אלוקים ואדם".
כפי שכבר כתבתי יתכן שלחברי יהיו טענות על כתבה זו, אבל מה יאמרו על דבריו המפורשים של הרבי?
חייבים מבוגר אחראי שיעצור את זה
הגיע הזמן להבין שהדורות ישתנו אנחנו לא ברוסיה שם באמת היו חייבים משקה להתחמם והיו יותר מזוקקים. היום האלכהול זה משקה שמייצג בעיקר פריקת עול
ישר כח גדול
אני כיום אברך חבד"י כבן חמישים ועקב הטראומה וזיכרון הילדות הלא פשוט שמחת תורה הוא היום היחיד בו מדיר רגליי מבית כנסת חב"ד .
יישר כוח למעוררים !!
צר לי אך הכתבה נכתבה באופן מאד צר ולא משקף בכלל את ההסתכלות על ענין שתיית המשקה בכלל אצל חסידים ובפרט בתיאור החסידים כפי שתיאר אותם הכותב שהם פורקי עול ומבטלים תפילות וכו וכו
חסידים הם פקחים ואי אפשר לקחת מכתב פרטי שנכתב לחסיד מסוים בלי לדעת רקע בלי לדעת מה היה שם לפני מה היה המקרה וכו ולעשות העתק הדבק וזהו ועכשיו מה תגידו על מילים מפורשים של הרבי?.. אז אשאל את הכותב למה בכלל אומרים לחיים בהתוועדויות? הרי הרבי כתב שלא יוצא מזה שם תועלת... ויותר מכך מדוע הרבי הורה המון פעמים בהתוועדויות לחסידים לאמר לחיים ועל כוס גדולה... ולפעמים גם יותר מרביעית... לכן חסידים הם פקחים וחסיד יודע שהוא אומר לחיים כי הוא רוצה להתעלות מכל הגבלות הנפש הבהמית שלו... וכמובן שצריך להזהר שלא יתערבב היצר בזה שלא יעשה מהטפל עיקר
ואם זה מפריע לך עיין בש"פ שמיני תשכ"ג שם מביא הרב'ע את תקנת המשקה בה הוא מורה לכל חסיד מתחת גיל אברעיים לא לומר בהתוועדות יותר מג' פעמים (ויותר מאוחר הרב'ע אמר ד"פ) וכל הג' לא יגיע ליותר משיעור רוב רביעית מצומצם.. ומעל גיל אברעים גם למעט ככל הניתן משתיית משקה..
לא מדובר בכאלה שאומרים לחיים בגבול וכואב להן כשאחרים עוברים את הגבול,
אך יחד אם הביטויים שציטטת, ישנם אין ספור התייחסויות של הרבי לגבי השתייה בשמחת תורה
כמה מהשנים הרבי ביטל את הגזירה
הרבי מידי שנה הורה לאנשים להפוך כוסות וכוסות גדולים וכו’
הרבי הורה לחסידים לקדש על משקה בשמחת תורה
לגבי בחורים צעירים זה משהו אחר, אבל אי אפשר לשלול מעיקרו את כל עניין הלחיים בלי גבול שהרבי עודד בשמחת תורה
אולי יקומו עוד רבנים, חסידים ואנשי מעשה ויבהירו את העניין.
ואם אחד לאלף כן מגיע למצב כזה, לא זה מה שיעשה חילול ה' אין דנים קהילה שלמה לפי טיפש אחד או שניים
לצערנו,כיום, עם כל הטכנולוגיות שסיממו את מוחנו וקיררו את ליבנו הדרך היחידה להתחמם מתוך דיבוק חברים חסידי היא יחד עם אמירת לחיים במידה כזו שתסיר את הקליפות והמחיצות שלנו עם עצמנו ושלנו עם הזולת, ולא יותר מכך, וידע אינש בנפשי'..
. נכון שעדיף "להשתכר מחסידות" אבל רובא דרובא לא שם, ואם נאסור לגמרי אמירת לחיים נמות מקרירות
אז אומרים לחיים, וממנים חבר אחראי ש"ישים עלינו עין" אם נראה לו שאנחנו עוברים את הגבול. וכמובן לומדים הרבה חסידות ועושים הרבה מבצעים כדי שכאשר יצא הסוד הוא יהיה סוד נעים ובריא, ולא חלילה ריקנות פוחזת שעל זה לא מדברים כלל וכלל ומאן דכג שמי'
א גוט יו"ט חסידים
שמחת תורה הוא זמן לרקוד עם התורה .
לוקחים את הטפל ועושים ממנו עיקר .
לשבת שעות בעזרת הגברים כשהילדים והנשים מחפשים את עצמם ולהתעלם מהם כאילו אינם קיימים ומתחילים הקפות קרוב ל 12 בלילה כשהילדים כבר עייפים .
זמן ועת לכל דבר .
והגדילו לעשות בתי הכנסת (מסויימים, לא כולם כמובן) של הצעירים שהפכו את היום ליום של זלילה ושתייה ואת ההקפות לעניין טפל .
בהחלט יש לעורר לחשבון נפש בעניין .
צריך להבין זאת.
לקראת שמחת תורה, ליבי מתמלא שמחה למראה ההתעוררות בבתי הכנסת של חב"ד, במיוחד בבתי הכנסת של הצעירים, בהכנות הגדולות של משקה לכבוד החג. זוהי ההכנה המתאימה להקפות.
ההכנות - 72 בקבוקי משקה ו-60 שישיות מים - מעידות על ההשקעה במנהג הקדוש. בכל שנה, בימים שאחרי שמחת תורה, אני נרגש מהאופן בו המשקה מרומם את הנשמה ומביא להתעלות.
אני מודע לכך שיש המחשיבים אותי "חסיד שוטה", אך אני יודע שהשתייה ללא הגבלה היא מה שמביאה להתעלות בשמחת תורה. המראות בבית הכנסת - ריקודים, חיבוקים ושמחה אמיתית - הם ביטויים מוחשיים לכך.
האורחים נמשכים לאווירה הזו וסיפורים רבים על ניגונים חדשים נחשפים. השותים מגיעים לדרגות גבוהות בתפילה, ואני מאחל שנמשיך במסורת קדושה זו ונזכה לאורות עליונים בשמחת תורה.
ה"צעירים" ו"צעירי הצעירים" ו"צעירי אנ"ש הצעירים בכל מקום שהם" - חלקם הגדול לא ראו את הרבי.
זהו.
זאת הבעיה כולה מתחילת ועד סופה.
באה לידי ביטוי במשקה, בזקן, בכיפה צבעונית בגארטלעך על חלציים, בסרטוק עד מותניים ועוד ועוד ועוד
לא ראינו את הרבי!!! זאת הבעיה שלנו!
כל השנה אנחנו נדרשים לאשרינו שחסידים אנחנו, אבל מה עם הקב"ה שנדרש לרצוננו לראות את מלכנו????
זה קשה זה נורא ואיום.
לחיים לחיים
מותר לך להרגיש, לחשוב ולומר את מה שכתבת, אבל להחזיק מזה כתירוץ לקושיא הנזעקת מבין שורות כותב הטור?
לא ולא.
אולי הייתי מוסיף: ממש לא!
אני רק מציף שהבעיה חמורה יותר והיא לא רק המשקה. היא הגלות. אונזרע גלות וגלות הכלל.
מובן וברור שכל בנ"י (גם הצעירים) בכל אתר ואתר נדרשים לשולחן ערוך
מובן ש"ונפלינו" מחייב ומזכה אותנו בספר המנהגים ושלל ההנהגות הקדושות...
להגיד - לא עושים טוב בהנהגה מסוימת! זה נכון וטוב. אבל צריך להכיר שזה לא הבעיה עצמה אלא תוצאה שלה.
כבר מנחה והבן שלי לא רוצה לקום לשחרית?
זאת לא בעיה, זאת סיבה.
והטיפול בהתאם.