מגזין 'קראט' של 'המודיע' בכתבה מקיפה על חב"ד ברצלונה
אולי יש קשר בין אכזריות שיטתית לתיעוד שיטתי משום שארכיון האינקוויזיציה בפורטוגל הוא אחד המסודרים ביותר שקיימים.
באופן מוזר, היה חשוב להם לתעד כל פרט ופרט, שמות הכופרים, מקומות, תאריכים ותיאור מדוקדק של העונשים המפלצתיים. הכל מתועד לפרטי פרטים ומשם למדה מתילדה, שישבה שעות ועיינה בספרים שחודשו, על משפחתה. משפחת אנוסים. היא בכתה הרבה. אבל הדברים הולידו בתוכה רגש חדש ונחוש. היא התגיירה גיור למהדרין.
צאצאי האנוסים הם רבים מכפי שתוכלו לשער. בספרד הייתה להם אפשרות להימלט, אמנם בלי רכושם, אבל לפחות לצאת החוצה. בפורטוגל, לעומת זאת, ערך להם המלך 'תרגיל מלוכלך' ופשוט ניצר אותם, כולם כאחד.
את מתילדה פגשתי בברצלונה, אבל מוצאה מפורטוגל. היא לקחה אותי למסע מופלא שהשלים את המסע שערכו לי הזוג ליברזון, שליחי חב"ד בברצלונה, שהסבירו, ריגשו וניפצו לי מיתוסים רבים בעניין ההיסטוריה של האנוסים.
משפחת ליברזון שלוחי הרבי מוסרים את נפשם פשוטו כמשמעו, על היהדות והקירוב, והיום, ממש כמו פעם, כל העניין הוא מסירות נפש. הלא כן?
ליסבון, 1565
מתילדה קורטז בלשה בעיניה מתחת לכובע הגלימה שלה סביב סביב.
הרחוב נראה ריק למדי.
היא החליקה את אצבעותיה בעדינות על הקיר המזרחי צפוני של הכנסיה, ומיהרה להמשיך, מסדרת את זנב מטפחתה על עורפה ברוב עסק וממשיכה הלאה הלאה בסמטה.
אילו עבר אי מי בסמטה, ספק אם היה מבחין בלטיפתה העדינה את הקיר, וגם לו ראה, בודאי לא היה מעלה בדעתו את הסיבה האמיתית לתנועה. היא הצטלבה והמשיכה הלאה. ההצטלבות הייתה עניין של חיים ומוות.
כל מי שעבר ליד הכנסייה ולא הצטלב נחשד בהיותו בלתי נאמן לה. לו נתפס, היה עלול להגיע למרתפי האינקוויזיציה ולהימק בעינויים. קל וחומר ובייחוד, שעלול היה להתגלות, שהסיבה לליטוף הקיר המזרחי הייתה העובדה שפעם, לפני שנים, היה המקום בית כנסת. ולפני שהוסב לכנסיה, זה היה פחות או יותר מיקומו של המשקוף הימני – שבו נקבעה מזוזה...
מסוכן?
להדהים. כמו דברים אחרים ורבים, זה גם היה עניין של חיים ומוות.
איך הפך ונהיה הכל עניין של חיים ומוות? מתילדה לא הצליחה להצביע על התאריך המדויק. היא שמעה מאימה על הימים הטובים שבהם יכלו היהודים להיות יהודים בליסבון ובכל מחוזות פורטוגל.
זה היה לפני ש- 120 אלף פליטים ממגורשי ספרד הגיעו לפורטוגל ובטח לפני שמנואל הראשון, מלך פורטוגל, ביקש להינשא לאיזבלה בתם של המלכים הקתוליים מספרד, פרננדו השני ואיזבלה, והדבר הותנה בכך שכל יהודי פורטוגל יקבלו על עצמם את הנצרות.
אכן, היא הייתה צעירה מכדי לזכור את השנים הטובות בהן הנצרות עדיין לא שלטה בפורטוגל, אבל כן זכרה את השנים בהן אמנם היה עליהם להסתתר, ללכת לכנסיה ולהיות נוצרים למראה ולשמור את היהדות בסתר - בעוד הכנסייה מעלימה עין.
גם הימים האלו חלפו.
שלושים שנה אחרי שניצר מנואל הראשון את כל יהודי ממלכתו בכוח (על ידי אסיפתם בכיכר העיר והזאת "מים קדושים" עליהם), ואסר עליהם לצאת מפורטוגל – תוך שהוא מבטיח להם שיוכלו להיות יהודים בסתר והוא יעצום עיניים, הגיעה האינקוויזיציה לפורטוגל כמו אלף נחשים יורקי ארס, והחיים הפכו להיות מפחידים.
מנואל היה בטוח שתוך 30 שנה – זמן ארוך במיוחד כשתוחלת החיים היא 40 – ישכחו היהודים את דת הסתרים שלהם וידבקו בדת החיצונית אותה הם מקיימים – אבל לא לקח בחשבון עובדה אחת חשובה מאד!
הגברים אמנם היו חסרי ישע אל מול המעקב הצמוד והצורך להיות נוצרים בחוץ. אבל החינוך, החינוך פנימה, הופקד בידי הנשים.
נגד זה לא יכול היה המלך לעשות דבר. נשים תמיד מנצחות בענייני חינוך. והנשים שמתילדה הכירה היו עשויות מפלדה ללא חת.
אבל במקביל – התבססה דת הנצרות כל כך, והאדיקות התבקשה כל כך, והמלשינים רבו כל כך, שורצים בכל מקום - מקווים להשיג הטבות כלכליות מהלשנותיהם (ולפעמים גם בלי זה. ורק בגלל הקנאה המטורפת ביהודים לשעבר.) שהיית צריכה לצייר צלב על הבצק של החלות שלך, להצטלב בכל דקה אפשרית ולהיזהר מאד מאד מעוזרות הבית שעיניהן נץ ומוחן רקב.
בייחוד שאת בת למשפחה רמת דרג ויחס, עם עושר מעורר קנאה ומקצועות נחשקים.
מה יש בנו היהודים שתמיד בני עמנו מוצאים את עצמם במקצועות הכי טובים, המעמד הכי גבוה וההצלחה הכי מסחררת? אולי היה כדאי להצליח פחות? לנקר עיניים פחות? לא שזה אפשרי. כל היהודים החדשים (Novos cristãos) בין אלו שנשארו אדוקים במסתרים ובין אלו שפחות, כולם כולם נשאו משרות טובות ובתי פאר והיו מוצלחים וחכמים י ו ת ר משכניהם. למה? כנראה אופי אחר כוסס בהם. שאפתן, חרוץ ,חותר ומחפש כשמעל כל תכונות אלו נוסף מוח חזק במיוחד.
מתילדה הייתה אמנם רק בת עשרים ושלש, אבל הרגישה שהיא מבוגרת בהרבה. חייה, כמו חייהם של כל הדור השני של האנוסים, היו שזורים במסתורין שחשש תמידי קלוע בו.
כבר מגיל צעיר, שאלה את אמה מדוע הם יושבים פעם בשנה במרתף, ספרים דקים כתובים באותיות עבריות ומעוטרים באיורים מעניינים של נהר אדום, צפרדעים, אנשים מתגרדים וים מבוקע לשניים, מונחים על ברכיהם והם ממלמלים ושרים, שותים יין ואוכלים קרקרים מוזרים עם חורים?
למה אחת לשבוע הם מנקים את הבית יותר מתמיד, עושים אוכל טעים מתמיד, מגיפים את החלונות ואמא מדליקה שתי נרות ובוכה מולם?
דברים כאלו ונוספים נעשו והכל אפוף היה בניחוח סתרים, מוצנע בחשיכה סמיכה, שהזכירה לה את בדי הקטיפה מהם נתפרו בגדי החורף שלה.
אחר כך, משגדלה, והייתה אמינה ובוגרת דיה כדי לשמור סוד, ויותר מכך - להבין ששמירתו היא בחזקת חיים ומוות, קיבלה תשובות, בהחלט.
טקס החתונה שלה נערך במרתף. היא ובעלה קודשו על ידי שתיים ממשמרות המסורת- ורק אחרי שהיו נשואים, נישאו גם על ידי הכומר, בכנסיה.
כיום היא עצמה אם לשני ילדים והיא עצמה נכנסת למרתף פעם בשנה, מגיפה חלונות ותריסים ובלב הולם, ממלמלת ברכה ואופה מצות בטאבון המיוחד, כשהמפה הגדולה מוכנה ומזומנה לחיפוי במקרה שמישהו ינקוש בדלת.
לא מזמן הועלתה שכנה שלהם על המוקד. זִ'נֶוורַה דַה-פוֹנְסֶקַה , בת למשפחה מיוחסת שבעלה היה לא פחות מאשר רופא המלכה בכבודו ובעצמו.
מדוע?
מכיוון שהכינה בצק ללחם, ושכנה חשדנית נכנסה וסימנה צלב על הבצק. ז'ניוורה התעצבנה ומחתה את הצלב ואמרה שלא בא לה לראות צלב על הלחם שלה.
זה הספיק לאנקיוויזיצה לשמש עילה כדי להעלות אותה על המוקד.
אמנם ז'ניוורה נשבעה שהיא נוצריה נאמנה, וכל הניסיונות של האינקיוויזיציה למצוא ראיות נוספות עלו בתוהו (למשל כניסה פתאומית בשבת לבית פנימה למצוא נרות, חלות, שולחן, מנוחה, ולשוא),
אז פשוט הרשיעו אותה בכישוף והעלו אותה על המוקד בטקס אוטודה פה מצמרר בכיכר המרכזית בליסבון.
לא היה מנוס מלהסתתר.
חיפוי, כיסוי, הסתרה, מתחת לפני השטח, זרם מסתורי, סוד אפל. אלו היו מילים שהרכיבו את חייהם של האנוסים .
גירוש ספרד, לא בדיוק מה שחשבתם
הנה תאריך שכולנו מכירים: ז' באב רנ"ב
1492.
גירוש ספרד.
קראנו עליו בספרים בילדותנו, שמענו על כך מהמורה להסטוריה, ראינו הצגות על בימות רעועות של אולמות בית יעקב שנכתבו תמיד בכשרון רב שלא עלה בקנה אחד עם האמצעים והתפאורה.
התרגלנו לחשוב לתומנו מאד שגירוש ספרד הלך ככה:
1. היה גירוש ספרד.
2. מי שבחר להישאר וסיבותיו עימו נאלץ להתנצר. לרוב למראית עין.
3. בעקבות כך קמה האינקוויזיציה שמטרתה למצוא ולהעניש מי שהעמיד פנים ושמר מצוות בסתר.
ובכן. לא נכון!
הסיפור לא היה כך. הוא היה הרבה יותר מורכב. ואת זאת למדתי מפי מתילדה, צאצאית אנוסים שחזרה בשש השנים האחרונות ליהדות לאחר שידעה כל חייה שהם "נוצרים מוזרים" ומנודים, עם מנהגים תמוהים ורמזים אפלים.
מוצאה ומקום מגוריה של מתילדה בפורטוגל, אבל פגשתי אותה בברצלונה, לשם הגיעה במקרה ונכנסה לבקר בבית חב"ד המקומי.
עוד מיתוסים ששברה לי מתילדה ואחר כך גם הרב ליברזון מבית חב"ד בברצלונה:
- האינקוויזיציה לא התעסקה בכלל עם יהודים. רק עם נוצרים שנחשדו שאינם נוצרים כשרים דיים. כמו למשל האנוסים היהודים (וגם המוסלמים).
- יהודי ספרד קיבלו הזדמנות לצאת מהמדינה – אמנם ללא רכושם – אבל יהודי פורטוגל נאנסו להתנצר ולהישאר במדינה משום שהמלך חשק בחוכמתם, בחריצותם, בהנעתם את המדינה קדימה ובכל היתרונות האחרים שיש "לעם הארור הזה". כדברי המלך, שהיה אחראי על הכנסיה ואחר כך על האינקוויזיציה והיה שותף עם האפיפיור בבחירת האינקוויזיטור הראשי.
- פורטוגל הייתה בשיאה בזמן האינקיוויזיציה מבחינה מדינית והרבה הודות ליהודים שכתבו ספרים ומפות שלימדו את הנתיבים הימיים מעיר הנמל ליסבון אל המזרח הרחוק, והיו אחראים על ייבוא התבלינים והבדים שהכניסו הון רב ועצום לפורטוגל והפכו אותה למרכז הסחר והתרבות, למעשה, אל היהודים המקומיים התווספו 120 אלף ממגורשי ספרד שעיבו את הקהילה והפכוה למשובחת עוד יותר.דא עקא, שיהודים אלו, שביקשו לברוח ב1492 מהצורך להתנצר, נאלצו לעשות זאת ב1497 בלי יכולת להימלט.
- אזרחי ספרד ופורטוגל שנאו מאד את היהודים באותן 300 שנה של התבססות הנצרות בחצי האי האיברי אבל עוד יותר מכך שנאו את הנוצרים החדשים (קונברסוס בספרדית, נובוס קריסוס בפורטוגזית), וכינו אותם "מארינוס" (חזירים) ושמות נוספים נוטפי שנאה.
אנחנו יודעים מדוע. אין צורך להסביר.
נחזור לספרד, למיתוס הראשון:
"הסיפור", אומר הרב ליברזון, מנהל בית חב"ד המקומי, אליו מגיעים מאות אנשים לאכול בשבתות וכמעט אלף יהודים לחוג את ליל הסדר, " לא התחיל בגירוש ספרד ולא הסתיים באינקוויזיציה !
הסיפור מתחיל בכלל מאנוסים – תופעת אנוסים גדולה שהחלה ב1391 – בעקבות הפרעות האיומות שאירעו בשנה זו ובהן נטבחו 200 אלף יהודים בספרד, (העילה הייתה המגפה השחורה, שבה מתו שני שליש מהאנשים באירופה ואילו מהיהודים מתו מעט מאד כי האחרונים שמרו על היגיינה: שטיפת ידיים, מקווה, וניקיון הגוף), והמשיך באינקוויזיציה שקמה והייתה בשנת 1478- לפני הגירוש – במטרה להתחקות על האנוסים שהתנצרו רק למראית עיין ורק אחר כך ב1492 הוכרז הגירוש".
@אני אסכם: קודם היתה תופעת האנוסים. או אז האינקיוויזיציה קמה כדי לעלות על עקבותיהם של המתחזים - והיא לא התעסקה עם יהודים. רק עם נוצרים או יהודים שהתנצרו והיו המונים.
ורק אחר כך התחולל הגירוש. שנתן אפשרות ליהודים – להתנצר או להסתלק?"
"אכן".
שאלה שמטרידה אותי בבקשה: מדוע יהודים מקהילות אשכנז מסרו נפשם על המוקד למשל במסעי הצלב - ואילו יהודי ספרד התנצרו?
"התשובה", עונה הרב ליברזון, "נעוצה בעיקר בתור הזהב. בגרמניה, בפולין ובצרפת היו היהודים רגילים להיות מנודים ושונים. אבל בספרד תחת השלטון המוסלמי שגשגו קהילות מפוארות והתרגלו להיות חלק מהמדינה. חלק בלתי נפרד מהממשל. חלק אנטגרלי מהאליטה. הם היו כל כך בהלם מכך ששום דבר לא עוזר – לא הקשרים שלהם בבית המלוכה, לא כספם ומיסיהם, לא כופר ולא שום בקשיש... שהתנצרו. ובהמוניהם".
נדגיש - היהודים שנשארו יהודים – לפני הגירוש – לא סבלו מהאינקוויזיציה אלא רק מהצקות "רגילות" של שכיניהם. לאחר הגירוש, מי שבחר להישאר, היה ממילא נוצרי חדש ונשנא לא פחות על ידי הגויים.
מזכיר לכם משהו?
הסטוריה החוזרת על עצמה
"בתקופת ימי הביניים", מסבירה לי מתילדה, שהיא מורה במקצועה והדבר בהחלט ניכר בדבריה, "הדת הייתה במרכז. אין אפור!
הכל שחור לבן – אין יותר מדת אחת שיכולה להתקיים וצודקת אבסולוטית. מבחינת ההמון והעם - אם היהדות צודקת האסלם והנצרות לא צודקים - ולכן היה חשוב להם כל כך שכולם יאמינו.
לאורך המאה ה14 יש כמה מסדרים של נזירים שמלהיטים את הרוחות ומחזקים את האמונה אצל הכפריים.
צריך גם כמה מנהיגים נלהבים – המנהיג מרטינז מאזור סיביליה משלהב את ההמונים בעד הנצרות – ובאופן אוטומטי עולה שאלה של מה עושים עם היהודים באותו מקום.
השנאה והמתחים הכלכליים והמגפה הופכים את היהודים להיות "אחרים". מרחיקים אותם. עורכים להם דמוניזציה. הם הופכים לקבוצה נרדפת. מסומנת.
ב1391 – בר"ח תמוז פורצים מאורעות בסיביליה -להתנצר או למות – זה עובר בכל קהילות ספרד.
הברירה היא להתנצר או למות?
הרב חסדאי קרקש, רב ופילוסוף יהודי, תלמידו של הר"ן מתעד בספרו בכאב:
"כל אוייביה רדפוה בין המצרים... קהילה אחרי קהילה – יש מקדשי השם אמנם אבל רובם המירו". כלומר - בכל קהילות ספרד. רובם התנצרו.
"רבים מהם הפילו עצמם מהמגדל, ביניהם בני יחידי. וכל השאר המירו." כך הוא כותב.
הרובע היהודי הנסתר של ברצלונה
חופף לאחיו הגותי, משתרע הרובע היהודי של ברצלונה ומתפתל בין סמטאות ציוריות.
אנחנו יושבים במרכז של חב"ד לתייר ולומדים איך העיר הזו גדושה בהסטוריה יהודית מפוארת. הרמב"ן, הרשב"א, רבנו יונה מגירונה (הסמוכה לברצלונה)
הרב דויד ליברזון, שליח הרבי ומנהל בית חב"ד של ברצלונה, מחכים אותנו:
"אנחנו מסתכלים על ההסטוריה כמו קליפות שנערמות זו על גבי זו, ותמיד דומות בדיאן אי שלהן. ספרד הייתה מחולקת ומפולגת. אבל כאשר רצו להרע ליהודים הפכו מקשה אחת. (מה מזכיר לכם?)
שני רחובות מפה התרחש הוויכוח המפורסם של הרמב"ן עם הכנסיה*.
"הרחובות פה", הוא מצביע על הרחובות "היו מלאים שמחה, יצירה ואמנות בתור הזהב שחל בין השנים 900 לפני הספירה ועד 1400 לאחריה. זו הייתה תקופת פריחה תרבותית של יהודי ספרד תחת שלטון מוסלמי מתון, שכללה התעוררות רוחנית ויצירה עשירה בתחומים של פרשנות המקרא, בלשנות ודקדוק הלשון העברית, תלמוד תורה והלכה, מוסר ומידות טובות, שירה וספרות עברית, ופילוסופיה יהודית.
בשנים האלו (ובדרך כלל, חייבים לסייג), שגשגו היהודים תחת שלטון המוסלמים.
יהודים מילאו תפקידים בכירים בחצרות מלוכה, וקהילות יהודיות גדולות קמו בקורדובה, אליסנה, גרנדה, סביליה, וטולדו.
עם חכמי תור הזהב נמנים רבי חסדאי אבן שפרוט, רבי משה בן חנוך, רבי שמואל הנגיד, רבי שלמה אבן גבירול, רבי יצחק אלבאליה, רבי יצחק אבן גיאת, רבנו בחיי אבן פקודה, רבי משה אבן עזרא, רבי יוסף אבן מיגאש, רבי יהודה הלוי, רבי אברהם אבן עזרא, הרמב"ם, ואחרים.
"הזמן והמקום מושפעים מההיסטוריה", הוא ממשיך ואומר. "סיפורי הגבורה, סיפורים של מסירות נפש. בייחוד תחת איום על החיים - כמו ויכוח הרמב"ן עם הכנסיה – שלמעשה אנסה אותו להגיע לוויכוח ועוד אין סוף סיפורים היסטוריים שהתרחשו פה, מעניקים לי ולמשפחתי השראה גדולה. אני מאמין שהתפקיד של כל אחד מאיתנו זה להוסיף אהבה ואחדות, ולא רק לדבר. חשוב ליישם. למעשה."
מתי חזרו יהודים לברצלונה?
" ב1905 .
משפחת רוטשילד בנו מסילות ברזל בכל אירופה ושלחו יהודים לכל מקום לסחור בברזל – משפחה ראשונה שקיבלה רשות לחיות פה הייתה משפחת רוזנטל – אספניי ברזל.
אט אט החלו להגיע יהודים מרוסיה ומטורקיה (לעיתים משפחות שהיו כאן לפני הגירוש),
ב1922 פתחו בית כנסת ראשון – ברשות מהממשלה והכנסיה.
אגב, החוקים של האינקיוויזיציה הסתיימו רק ב1979 ....
אחרי השואה הגיעו לפה הרבה יהודים אבל הג'וינט ביקש מהיהודים לא להישאר פה כי פרנקו היה עדיין בשלטון ולא סמכו עליו".
כיום?
"כיום יש פה 1000 בתי אב יהודיים.. זוהי לא עיר התורה והחסידות... אבל אנחנו עושים הכל כדי לשמר את הקהילה ואנשים משתפים פעולה. אנשים שהגיעו לפה בשנות ה70 ממרוקו לחמו על שמירת המסורת בציפורניים – והקהילה מתפתחת.
זה סיפור חייו של עם ישראל- נופלים בדרך הרבה ואין להאשימם לפעמים אבל מספיק חמישה תלמידים שנותרו לר' עקיבא כדי להמשיך את הדור".
מסירות נפש
נחמה ליברזון, שליחת חב"ד, רעייתו של הרב, מספרת:
"הגעתי לפה לפני 25 שנים כשאני מצפה ללידת ביתי הבכורה. הייתה פה רק חנות כשרה קטנה. חלב ישראל הבאנו מצרפת. בתחילה, בעלי שחט עופות כי לא היה בשר למהדרין, אחר כך ההורים שלי עזרו לי ושלחו קונטיינרים של עופות ואוכל כשר במשך הרבה מאד זמן.
אוכל מחבר את האנשים. יהודים מגיעים לברצלונה מהארץ ומכל העולם. הם מחפשים מקום להיות בו בשבת קודש – ביתינו פתוח לרווחה בפניהם. בשבתות אני מארחת עד 350 אנשים.
בליל הסדר הרבה יותר. ליל הסדר האחרון ערכנו עם 700 אנשים. השליחות שלנו היא להאיר. רבים מהם מתעניינים אחר כך. מתקרבים.
בשיעורי התורה שאני מוסרת לנשים בברצלונה ומחוצה לה וגם בשולחנות השבת והחג, האירועים (הפרשות חלה, בת מצוות לנערות ועוד).
אני מלמדת 8 קבוצות בחודש בגילאים שונים:
מאמי אנד מי -אימהות ופעוטות מגיל 3.
בת מצווה – בנות 10 עד 12 שמתכוננות לבת מיצווה
טינאיגר – לגילאי הנעורים
סיטינג ג'וניור - לבנות גדולות יותר 13,14
סיטינג- בנות 15 עד 17
תן יד – קבוצה של נשים שבאות לבשל לנזקקים אחת לשבועיים בבית חב"ד.
שיעור לנשים לתניא בבית חב"ד ומחוץ לבית חב"ד.
שיעור לסטודנטיות באוניברסיטה מגיל 18 – 24
ומה7 לאוקטובר התחלנו פרויקט חדש. כל יום שישי לומדות איתי קבוצת נשים חצי שעה בטלפון פרשת שבוע עם פירושי הרבי.
אני מקפידה לשים על השולחן אוכל בכשרות המהודרת ביותר שיש. אין פשרות. אני גם משקיעה את הנשמה בעריכה יפה שתמשוך את העיין, מפית תואמת לחבק שתואם לסכום, ותצוגה מרשימה של מאכלים מושקעים ביותר, טעימים וממוייחים אבל בעיקר כאמור כשרים למהדרין.
בעלי נותן את ההכשר למסעדת מכבי פה בעיר, מסעדת טעים, וגם הכשרים נוספים.
השמועה על שיעורי התורה שאני מוסרת עברה מפה לאוזן. יש נשים שמגיעות לטיול עם חברותיהן בברצלונה ועוברות אצלי, רבות מהן כלות צעירות שמעוניינות בהדרכת כלות כי "זאת חוויה" .
בשנתיים האחרונות לומדות 100 נשים בחודש שיעורי תניא..
אני משתדלת לעשות להן חוויה רוחנית. ללמד אותן. לקרב. אני מאמינה שזו הדרך. לא לוותר על אף יהודי. גם מי שהתרחק, בליבו יישאר תמיד יהודי נצחי ויש לי אלפי דוגמאות וסיפורים לכך.
בית חב"ד ברצלונה פתח לפני 4 שנים מקווה מפואר לנשים והוא פועל מאותו היום כל לילה חוץ מכיפור ותשעה באב. המקווה הביא ברכה ענקית לנשים בברצלונה. מעגלי התשובה והקירוב לא מפסיקים להתרחב. גם בעלי כמובן אחראי על קירובם של יהודים רבים הן שגרים פה והן שהגיעו לפה לזמן קצוב.
בנוסף לכל פעילותו הענפה, בכל חורף יש לנו קמפ גן ישראלים עם 200 ילדים מברצלונה ומכל ספרד.
את הילדים שלי לא שלחתי לבית הספר היהודי המקומי. הייתי גננת של הגדולים ומורה של כיתות א' וב'. בכיתה ג' ביתי הבכורה התחילה ללמוד בבית ספר "נט" שזה הצלה של ממש לילדי השלוחים. בגיל 13 נסעו, גם הבנום וגם הבנות, ללמוד בארץ ישראל.
הילדים לוקחים חלק גדול בשליחות, ואין לי ספק שהרבי דואג להם כמו שהוא הבטיח: "לוקח את החינוך שלהם על הכתפיים שלו".
אנו רואים ניסים לאורך כל הדרך וברכותיו של הרבי מלוות אותנו יום יום.
צאצאית קדושה
מתילדה חולפת ליד הכנסיה, לא הרחק ממרכז היהדות של ברצלונה ובית חב"ד, לא הרחק מרחוב היהודים העתיק, בו התגורר הרשב"א, לא הרחק מהכיכר המרכזית בה בוצעו טקסי האוטודה פה של האינקיוויזיציה בברצלונה ומצביעה על קיר הבניין.
"תראי", היא אומרת לי, "על כמה מהלבנים חקוקות אותיות עבריות".
על מנת לבנות את קיר הכנסיה, נגנבו אבנים ממצבות יהודיות. אני מצמצמת את עיניי ומצליחה לראות את המילה "יוסף". הלבנה מונחת הפוך. הבנאי לא כל כך ידע עברית, מסתבר.
מתילדה בת ב31, היא צאצאית למשפחת אנוסים. בשנים האחרונות, התעוררו כמה מצאצאי האנוסים והתחילו לשאול שאלות ולעורר דברים שהיו עד היום – כן – עד היום – בגדר נסתר.
שמירת המנהגים היהודיים שהלכו ונעשו עם השנים יותר ויותר לא מובנים ולוו בלחשים שאימהות – כן בעיקר הנשים -היו לוחשות – "אנא אלוקיי כפר על עוונותי ומחל לי על מעשי. אני נאמן לך ורק לך ולתורתך הקדושה והנצחית שנתנה על ידי משה רבנו".
מתילדה נולדה לתוך הדור האחרון בו מנהגים מסוימים נשמרו, חלקם לא מובנים לה. כלפי חוץ הייתה משפחתה קתולית למשעי. מיסה. צלמים וכל הבית גויים יסח השם.
אבל היא תמיד ידעה שהם אחרים. תמיד התעניינה. תמיד נמשכה ליהדות, ולפני שנים בודדות הצטרפה לקבוצה של צאצאיי אנוסים שהתגיירו ושבו ליהדות.
פגשתי אותה בברצלונה, והייתי מרותקת לסיפוריה שהיוו בסיס לכתבה זו.
היא הראתה לי תמונות של הכנסיה על יד ביתה, מבנה בן 500 שנה לפחות, שהנוצרים קבעו על משקוף דלתו הימני צלב, כדי שיהודי ש"התרגל" לנשק את המזוזה, ינשק את הצלב...
סיפרה לי על קדושים וקדושות שסירבו לוותר על אמונתם ומתו על קידוש השם.
סיפרה לי על הנשים המופלאות שמלאכת העברת המסורת הופקדה בידיהן מחוסר ברירה. על דבקותן. נאמנותן והדרכים המתוחכמות המעוררות השתאות בהן פעלו.
סיפרה לי גם על דודה רבתא רבתא רבתא (הכפילו ושלשו) שלה שנתפסה על ידי האינקוויזיציה ואמנם לא הועלתה למוקד משום ש"חזרה בתשובה" והבטיחה שתהיה נוצריה נאמנה מעתה אבל נענשה על ידי כך שהייתה חייבת ללבוש גלימה וכובע מחודד מוזרים ושחורים שהיוו סימן לכך שחטאה וכל מזדמן ברחוב היה רשאי ויכול להציק לה, להכות אותה ולזרוק עליה עגבניות רקובות...
"את כל הדברים הללו חקרתי בעצמי בטרם החלטתי סופית לשוב ליהדות", היא מספרת לי.
ארכיון האינקוויזיציה בפורטוגל הוא אחד המקומות המסודרים ביותר הקיימים. באופן מוזר, היה חשוב להם לתעד כל פרט ופרט, אנשים מקומות עונשים והסיבות המדוקדקות להם.
מתילדה ישבה שעות ועיינה בספרים (שחודשו) על מנת להבין את התמונה האמיתית שהרכיבה את הגינאולוגיה של משפחתה. היא בכתה הרבה. אבל הדברים הולידו בתוכה רגש חדש ונחוש. היא התגיירה גיור למהדרין.
מקווה נסתר
"במקביל להפיכת פורטוגל למדינה תיירותית ולהבנת הממשלה שכל הסיפור של האינקיוויזיציה והאנוסים הוא מה אם לא שואו מטורף המושך תיירים", היא מוסיפה ומספרת לי, "תפסו אומץ קומץ כמה מצאצאי האנוסים והחלו לשאול על עברם...הדבר צבר תאוצה ובחדשות מדברים על כך ללא הרף. רבים שבו ליהדותם. ועוד יותר רבים החלו להתעניין במה קרה שם באמת. לשמוע את הסיפורים המצמררים ולהצטמרר עד כמה נכונה ההלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב...
"בבתי הספר בפורטוגל לא מלמדים על תקופת הניצור. אני וחבריי שמנו לנגד עינינו למטרה ללמד את הפורטוגלים אותו חלק חשוב.
במקביל, אנשים (יהודים ויהודים לשעבר), התחיל לקנות בתים שנבנו, בעיקר במאות 14-15,שהיו בתי כנסת, לשקמם ולהפכם ל"מוזאונים יהודים", למשל בעיירות Tomar ,Castelo De Vide ועוד.
לא מזמן הגיעה לחדשות תעלומה מסתורית שהעסיקה דיירים בבניין עתיק מהמאה ה-16 שבעיר קוימברה, בירתה הראשונה והעיר האוניברסיטאית של פורטוגל.
התעלומה הייתה רטיבות מתמדת המתפשטת בבניין.
דיירי הבניין פנו לעזרת אנשי העירייה. הללו הגיעו עם מיטב המהנדסים והפועלים.
הם הקיפו את המבנה, נכנסו דרך כל הפתחים הגלויים והנסתרים ומצאו פתח נסתר באחת הרצפות שבקומת המרתף. הם הרימו את המכסה שסגר על הפתח והבינו שמתחתם נמצא חדר משונה.
הם ירדו אל החדר, שהכיל שבע מדרגות שהובילו לאגן טבילה. בגומחות שבקיר נותרו גופי תאורה ששימשו את באי המקום, בקיר החיצוני היה פתח דרכו נכנסו מי הנחל הזורם מתחת לרחוב.
זה היה מקווה טהרה. אחד העתיקים שנותרו בעולם!!
זמן לא רב לאחר מכן, קהילה קטנה בעיירה בלמונטה חזרה ליהדותה והפכה לאטרקציה תיירותית ולמקום חשוב על מפת התיירות הפורטוגלית. חשיפת יהודי בלמונטה נתנה ועדיין נותנת דחף לבני אנוסים אחרים להוציא מהמרתפים דברי יודאיקה עתיקים שעברו בסודי סודות בתוך המשפחה.
מתילדה מוחה דמעה מעיניה.
"אני שמחה ומקווה שהילדים שאני אלד בעזרת השם יוכלו לחיות כמו יהודים. בגלוי. בשמחה ובלא חשש!"
מאפשרים לכם לקבל
