אומרים שאחרי שבת יש מוצאי שבת, ובדרך כלל צודקים. לא הפעם, אף שכולם פה עייפים. יש מי שעשה הרבה לחיים במוצאי הצום, יש מי שסלסל בקולו ועמד דום. יש שהזמין טלפונית אינסוף יהודים לחג, ויש מי שחזק בהודעות בכתב. עייפים קצת, האנדרנלין ירד, אבל המלאות קיימת, והלוואי לעד. טפח מעל, כמו לחלוחית של טל. לנסות להסביר במילים, ומוטב במנגינה. התרחבו להם כלי הנשמה.

יום כיפור בשליחות - לא תדע עד שלא תרגיש. לקחת את הזמן, לפעמים יותר מהמתוכנן. לזרזף חיות בטפטפות - חודש, שנה. ואז חמש, עשרים וחמש. לא להרים ידיים, לא להתייאש.

בשנים האחרונות מחברת חלקים, לא הפי אנד אלא פרקים. לחקור את הדרך, התפנית. מה מביא אותם לבית כנסת, השיחה הפנימית. מה גורם ליהודי עשרות שנים לא לראות את השביל, ואז לראות ולעקוף, וברגע מסוים להעז לנסות. הנקודה שבוערת, לא נותנת מנוחה. מכה בפטיש, מוציאה אותך לדרכך. מעצמך. איך מסגלים דרך חיים חדשה, צועדים בין אבנים, גם כשהיא קשה.

דוד בשבת שעברה עשה שאלת רב. יש לו חבר קרוב, לא יהודי, שמתחתן בדיוק ביום כיפור. הוא הבטיח להיות לצידו, לא שם לב לתאריך. יש לו שם תפקיד. הוא יודע שהשאלה נטולת בסיס, אבל נקרע בין המוכר ורגיל לבין מה שבעומק מרגיש. קומוניזם שקיבל מאה במבחן התוצאה, עם בונוס גדול בהמחאה. גידע שורשים, מחק זיכרונות. לבנות ערכים מחדש, לא די בניגוב אבק בארונות.

סטלה לפני חודש נקלטה אצלנו במכ"ם, וזהו. הדרך שלה מובילה לשם, לכאן. תהיה ארוכה, תהיה קצרה, תחזיר אותה בעזרת ה׳ חזרה. יהודיה בת חמישים, מעולם לא חגגה את יום כיפור. אין אצלה טייטל כזה, אין כזה סיפור. שבוע לפני החג שיתפה בכנות, שתהיה מחוץ לעיר, תיעדר. תנסה חלקית לצום, אם יסתדר. אשת עסקים, פגישה חשובה. אישה כזו עסוקה. אני מנסה להסביר, בלי ללחוץ מדיי, שלא אפספס, שלא תיעלם לי ותתנתק. שעת ערב, שעת נעילה, שקט בפנים, לחש תפילה. רשרוש של פסיעות מהירות, מישהי מתיישבת בפינה, הגיעה הישר מהתחנה. סטלה משילה, גם לובשת תדמית. פותחת זווית, ואולי זו תפנית.

פגשתי את סלומון, בחור צעיר, שבועט במגרש העליות בביטחון. יושב נינוח במקום הנכון. התקדם השנה, קנה עליה, נתן לשכנו מתנה. לראשונה. לא חושש, מנסה אתגר חדש. למד, בחן, ועכשיו בסטאז'.

*

הזמנתי את ר' לוי יצחק מברדיטשוב בחג. בבוקר, בערב, לא אחת. הזמנתי אותו לקייב, לאבולון, לבקר במלון, דרך הדלת או החלון. שינצל את היממה הזו לביקורי בזק, על כל שלוחי הרבי בכל מקום שהוא יעיף מבט. יסרוק את בתי הכנסת בפורמטים השונים: תחת השמים או בבניינים. יפגוש יהודים, אלפי נשמות. שמתפללות בחג וצמות. פודקאסט אינסופי של פרקים, מרגשים ומרתקים. ימלא את השקים. יעלה אותם למעלה, אליו לכיסא. יכריעו את הכף מול כל מעשה.

חיים בשליחות. לפעמים אומרת שזה בגללך ולפעמים בזכותך… עוצרת לשאוף אוויר ואווירה, להזרים בתאים את הבערה. לנצור רגעי קסם בכספת או במגירה. שיהיו לעת קושי או שבירה.

ילדים בשליחות. אלו שגדלים ללא חברה. לא לפעמים אלא יום יום ושגרה. זאב בן שבע, שמסדר שוב ושוב את המחזורים, מארגן לעצמו תעסוקה. מתחזן במתיקות ופותח עם יהודי מבוגר בשיחה. דוגמא אישית בכל נשימה, יחידה עילית ושורה ראשונה. ילדים בשליחות - סאגה לא פשוטה. מאתגרת תמיד, לפעמים קשה. מנציחה לעצמי רגשות והרהורים, שיהיו קונטרה למחירים.

בבוקר החג צעדתי בטיילת, מהרהרת בסטרטאפ המהפכני של השליחות. חושבת על חסידים ואנשי מעשה, שמתפללים בבית כנסת, בשול, על ספסל או כיסא. הוא שמור להם, ממותג, שם ומשפחה חקוקים על הגב. מתענגים על קטעי חזנות מעוררים, מנמנמים קצת על הדף ושוב מתעוררים. ובמרחק נגיעה אלפים לא שמעו עדיין על יום כיפור, מחכים בתור לכתוב את הסיפור. כל אחד שליח במקום בו הוא נמצא. אולי להציץ לעולם השליחות, מקסימום - להיפגע.

יושבת דקותיים בכורסא, הפוגה היא חלק במסע. מחברת עוד לולאה, מנסה לשחרר תלות בתוצאה. יום כיפור מרגש אצלנו במלון.

אז מה חסר? בית כנסת גדול - בית של קבע ליהודי אבולון.